Milchemes Dor Hamabul
Grand Rabbi Nuchem Rosenberg Shlit"a

מלחמה לה' נגד אנשי דור המבול
מרביה"ק רבי נחום ראזנבערג שליט"א

דף כ    -    PAGE 20

גליון "קול השופר 2009" - # 20
כסלו תשס"ט לפ"ק

האמת על הניסים הגלוים

בארצינו הקדושה -

עשרה בטבת תשס"ט יומא דהילולא רבה של הגה"ק רבינו נתן מברסלב תלמידו המובהק של מורינו ורבינו אור האורות נחמן מברסלב זי"א

הניסים הגדולים בארצינו הקדושה, מי יודע מה יולד יום ומה שיקרא השבוע או בשבועות הקרובים.......בחו"ל במקומות המטונפים, ואיזה ניסים יקראו שם, כל אחד צריך להתפלל ולומר הרבה תהלים שיהיה הכל ברחמים ובחסדים

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן ז

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שְׁמוֹת כא):

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ (קִדּוּשִׁין לה:

בָּבָא קַמָּא טו.). וְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: 'יָכוֹל יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹמְדִין וְאֵינָם מְבִינִים תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ':

[א] דַּע, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר - הַשִּׁירִים ד): "תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (א); וֶאֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י"ז): "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ'. וְזֶה בְּחִינַת נִסִּים לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, כִּי הַתְּפִלָּה לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, כִּי הַטֶּבַע מְחַיֵּב כֵּן, וְהַתְּפִלָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע, וְזֶה דְּבַר נֵס, וְלָזֶה צָרִיךְ אֱמוּנָה, שֶׁיַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ וּבְיָדוֹ לְחַדֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ:

וְעִקַּר אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסִּים, אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ל"ז): "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה". וְשָׁם עִקַּר עֲלִיּוֹת הַתְּפִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כ"ח): "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁפָּגַם אַבְרָהָם "בַּמָּה אֵדַע" (שָׁם ט"ו), וּבָזֶה פָּגַם בִּירֻשַּׁת אֶרֶץ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, הָיָה גָּלוּת מִצְרַיִם. וְדַוְקָא יַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרַיִם, כִּי הֵם בְּחִינַת שְׁנֵים - עָשָׂר נֻסְחָאוֹת הַתְּפִלָּה, וְהוֹרִיד אוֹתָם בְּגָלוּת. וּמִצְרַיִם הוּא הִפּוּךְ הַנִּסִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י"ד): "וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ", שֶׁאֵין שָׁם מְקוֹם הַנִּסִּים, וְאֵין שָׁם מְקוֹם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ט): "וְהָיָה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי". וְכָל הַגָּלֻיּוֹת מְכֻנִּים בְּשֵׁם מִצְרַיִם (ב), עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנָה, בִּתְפִלָּה, בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, הוּא יוֹרֵד לְגָלוּת:

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין צז.): 'אֵין מָשִׁיחַ בֶּן - דָּוִד בָּא, אֶלָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס'; הַיְנוּ, שֶׁיִּכְלוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּנִסִּים, וּמְכַסִּים כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. כִּי עִקַּר הַנִּסִּים בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כִּי (תַּעֲנִית י.) 'אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה', וּשְׁתִיָּתָהּ מֵהַתְּהוֹמוֹת, שֶׁהֵם לְשׁוֹן: "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר" (רוּת א), שֶׁעַל דָּבָר נִסִּי תְּמֵהִין הָעוֹלָם. וְזֶה (תְּהִלִּים מ"ב): "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא", כִּי יֵשׁ נִסִּין עִלָּאִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּהוֹם עִלָּאָה; וְיֵשׁ נִסִּים תַּתָּאִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּהוֹמָא תַתָּאָה. וּמַלְאָךְ שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַנִּסִּים, מִשְּׁנֵי הַתְּהוֹמוֹת, דָּמְיָא לְעֶגְלָא (תַּעֲנִית כה:), שֶׁהוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים, בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פ"ט): "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ"; וּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם נ"א): "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", וְהוּא כְּלָלוּת הַנִּסִּים:

וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס'; כִּי יֵשׁ בְּנֵי - אָדָם הַמְכַסִּים כְּלָלִיּוּת הַנִּסִּים, הַכְּלוּלִים בַּמַּלְאָךְ דִּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ, מְכַסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וּכְשֶׁתִּכְלֶה זֹאת וְתִתְרַבֶּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה":

 [ה] וּתְפִלָּה הוּא בְּחִינַת נִסִּים, שֶׁהוּא אֵין דֶּרֶךְ הַטֶּבַע; כִּי לִפְעָמִים הַטֶּבַע מְחַיֵּב אֵיזוֹ דָּבָר, וְהַתְּפִלָּה מְהַפֶּכֶת אֶת הַטֶּבַע. וְעִקַּר הַנִּסִּים, הַיְנוּ עִקַּר הַתְּפִלָּה, אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ל"ז): "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה", וֶאֱמוּנָה זֶה תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י"ז): "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" כְּתַרְגּוּמוֹ. וּבִשְׁבִיל זֶה הִיא גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת (זְבָחִים נד:), עַל שֵׁם שֶׁעִקַּר הַנִּסִּים שָׁם הֵם, וּכְתִיב (יְשַׁעְיָהוּ ס"ב): "הָרִימִי נֵס". וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת אֶרֶץ כְּנַעַן; כְּנַעַן לְשׁוֹן סוֹחֵר, בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ":

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית י.): אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה. וְהַגְּשָׁמִים בָּאִים מִתְּהוֹמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ"ב): "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא"; וּתְהוֹם לְשׁוֹן נֵס, (ה) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רוּת א): "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר", כִּי עַל נֵס, הַיְנוּ עַל דְּבַר חִדּוּשׁ, מַתְמִיהִין. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית כה:): 'קוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ' לְעִנְיַן גְּשָׁמִים, כִּי עִקַּר הַגְּשָׁמִים נִשְׁמָע בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׁם הַתְּהוֹמוֹת, הַיְנוּ הַנִּסִּים, הַיְנוּ אֱמוּנָה, תְּפִלָּה:

וְזֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים וּמִצְרַיִם הוּא הֶפֶךְ אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, זֶה לְעֻמַּת זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י"ד):

"וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ", שֶׁמִּצְרַיִם לְעֻמַּת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, לְעֻמַּת הַנִּסִּים. וּבִשְׁבִיל זֶה אֵין מְקוֹם תְּפִלָּה בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ט): "וְהָיָה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ כַּפַּי". בִּשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁפָּגַם אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא עַל יְרֻשַּׁת אָרֶץ אָמַר (בְּרֵאשִׁית ט"ו): "בַּמָּה אֵדַע" עַל - יְדֵי - זֶה יָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם, כִּי פָּגַם בֶּאֱמוּנָה, הַיְנוּ אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נִסִּים, וְיָרַד יַעֲקֹב וּבָנָיו לְמִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם הֶפֶךְ הַנִּסִּים, שֶׁזֶּה לְעֻמַּת זֶה. וְיָרְדוּ דַּוְקָא יַעֲקֹב וּבָנָיו, כִּי הוּא פָּגַם בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת תְּפִלָּה, וְיָרְדוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵים - עָשָׂר שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה. וְעַל - יְדֵי שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה הֵם יַעֲקֹב וּבָנָיו כַּנַּ"ל, עַל - יְדֵי - זֶה לֹא זָכָה לְאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, לִבְחִינַת תְּפִלָּה, אֶלָּא יַעֲקֹב וּבָנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כ"א): "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", וְלֹא כָּל יִצְחָק (נְדָרִים לא.):

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית ח.): 'אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֲמָנָה', הַיְנוּ בְּחִינַת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת אֱמוּנָה; וְהִיא שׁוֹתָה תְּחִלָּה, שֶׁשָּׁם הַתְּהוֹמוֹת בְּחִינַת נִסִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:

"וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר". וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שָׁם ח:): 'בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין, אֲפִלּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת'; 'פְּרוּטָה' זֶה בְּחִינַת קוֹל הַתּוֹר. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַאי רוּדְיָא דָּמְיָא לְתוֹר, וּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ', וְהוּא עוֹמֵד בֵּין תְּהוֹמָא לִתְהוֹמָא, שֶׁהוּא כָּלוּל מִשְּׁנֵי הַתְּהוֹמוֹת, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַנִּסִּים. וְזֶה:

'פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס', שֶׁפְּעָמִים נִתְכַּסֶּה כֹּחַ הַנִּסִּים; וְעַל - יְדֵי הַגְּשָׁמִים נִתְבָּרֵךְ הַפְּרוּטָה, הַיְנוּ הַנִּסִּים, 'דִּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ'. וְאֵלּוּ בְּנֵי - אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים וְאוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְאִם רוֹאִים אֵיזֶהוּ נֵס, הֵם מְכַסִּים אֶת הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים נִמְצָא שֶׁפּוֹגְמִים בַּתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא נִסִּים, שֶׁמְּשַׁנָּה אֶת הַטֶּבַע; וּפוֹגְמִים בָּאֱמוּנָה, שֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ; וּפוֹגְמִים בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מְקוֹם הַנִּסִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה', כִּי שָׁם הַתְּהוֹמוֹת מְקוֹם הַנִּסִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר". וְעַל - יְדֵי - זֶה צָרִיךְ לִפֹּל בְּגָלוּת מִצְרַיִם, כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה כַּנַּ"ל, וְכָל הַגָּלֻיּוֹת מְכֻנִּים בְּשֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרֵאשִׁית - רַבָּה טז):

וְזֶה פֵּרוּשׁ: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ מִי שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הַנִּסִּים, וּמַרְאֶה לְכָל דָּבָר שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַטֶּבַע יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן (בְּרֵאשִׁית מ"ט) "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" תַּרְגּוּמוֹ: 'אָב וּבְנָן'. מְצוֹלֹת זֶה בְּחִינַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת י"ב):

"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם". כְּמוֹ 'אָב וּבְנָן' הַיְנוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת נִסִּים, בְּחִינַת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל. לְפִי יְרִידָתָם וּלְפִי הַפְּגָם שֶׁפָּגַם בִּתְפִלָּה וּבֶאֱמוּנָה וּבְאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כֵּן צָרִיךְ לֵירֵד לְעֹמֶק הַגָּלוּת שֶׁל מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁיָּרְדוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו לְמִצְרַיִם, כְּשֶׁאָמַר אַבְרָהָם בַּמָּה אֵדַע עַל יְרֻשַּׁת אָרֶץ:

(עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה):

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן ח

[י] וּכְשֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, אָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל - יְדֵי נִפְלָאוֹת, הַיְנוּ עַל - יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד שֶׁהִיא בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. כִּי חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקָּר אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל הוּא עַל - יְדֵי בְּחִינַת (תְּהִלִּים קי"א): "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק:

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים - אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית, מִשּׁוּם "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גוֹיִם", כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם:

לִסְטִים - אַתֶּם וְכוּ', עַל - כֵּן פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָהּ וְכוּ''. נִמְצָא שֶׁעִקָּר אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל הוּא עַל - יְדֵי 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו', עַל - יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם:

וְלֶעָתִיד יְחַדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינָה זוֹ שֶׁל אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל, וְאָז יְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל. וְעִקָּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁשָּׁם הוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, בִּבְחִינַת (דְּבָרִים י"א): "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"; וְלֶעָתִיד, שֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אָז יִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל - יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד, כְּמוֹ אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וְיִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל - יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ, בְּחִינַת (תְּהִלִּים צ"ח): "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה"; הַיְנוּ הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא נִגּוּן שֶׁל הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, כִּי אָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל - יְדֵי הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת:

כִּי יֵשׁ נִגּוּן שֶׁל בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְזֶה בְּחִינַת (שָׁם י"ט):

"הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂי יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנִּגּוּן וְהַשִּׁיר שֶׁל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁל תְּכוּנוֹת הַשָּׁמַיִם. הַיְנוּ בְּחִינַת הַשִּׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁמְּשַׁבְּחִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַהַנְהָגָה שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁמַּנְהִיג הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. אֲבָל לֶעָתִיד יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ שֶׁל בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, כִּי אָז יִהְיֶה הַהַנְהָגָה עַל - יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד. וְשִׁיר הֶחָדָשׁ הַזֶּה שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, הוּא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע, שֶׁעוֹלֶה ע"ב, בְּחִינַת חֶסֶד, שֶׁעַל - יָדוֹ יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, בְּחִינַת: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה". וְשִׁיר הַזֶּה הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנַּ"ל, שֶׁהוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁעַל - יְדֵי קוֹל הַזֶּה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ, בִּבְחִינַת: "הָרֵם כַּשֹּׁפָר קוֹלֶךָ וְהַגֵּד" וְכוּ', כַּנַּ"ל:

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן ח

נִמְצָא שֶׁעַל - יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁעַל - יְדֵי - זֶה בָּאִין לַבְּחִינוֹת קוֹל הַנַּ"ל, שֶׁעַל - יְדֵי - זֶה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ כַּנַּ"ל. כִּי עַל - יְדֵי תְּפִלָּה הַנַּ"ל נַעֲשִׂין גֵּרִים, וְנִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד, וְעַל - יְדֵי - זֶה נִתְפַּשֵּׁט הַנְּבוּאָה. וְעַל - יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה, וְעַל - יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד. וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה כְּמוֹ אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִתְעַר הַשִּׁיר שֶׁל הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת, וְשִׁיר הַזֶּה הוּא בְּחִינוֹת קוֹל הַנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת: "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בְּרֵאשִׁית מ"ט). מְנֻחָה זֶה בְּחִינַת נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָה (יְרְמִיָּה מ"ה): "וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי" 'זוֹ נְבוּאָה', כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְכִילְתָּא פָּרָשַׁת בֹּא וְהוּבָא בְּפֵרַשִׁ"י שָׁם). וְאֶת הָאָרֶץ הַיְנוּ אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל זֶה בְּחִינַת נִגּוּן, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל, בְּחִינַת: "בַּכָּתֵף יִשָֹֹּאוּ" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲרָכִין יא): 'אֵין יִשָֹֹּאוּ אֶלָּא לָשׁוֹן שִׁירָה', שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף"; וְעַל - יְדֵי הַנִּגּוּן, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ, עַל - יְדֵי - זֶה נִתְתַּקֵּן הָרֵיחַ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת (אֵיכָה ד): "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'". וְזֶהוּ: וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רוּת ד):

"בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל וְכוּ' וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד". וְזֶה בְּחִינַת לְמַס בְּחִינַת מִסְמוּס, שֶׁמְּמַסְמְסִין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ נוֹדֵף. כִּי עַל - יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל נִתְתַּקֵּן הָרֵיחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה ז

ותעזר לנו ברחמיך להתפלל לפניך תפלותינו בכל לב ונפש, עד שיהיה לנו כח על ידי תפלותינו לשנות הטבע, ולעשות נסים ומופתים בעולם, ותשמע תפלותינו תמיד:

[סז]:

ותזכנו לבא לארץ ישראל, הארץ אשר בחרת בה מכל הארצות, ונתת אותה לישראל לעולם. ומיום אשר סרנו מאחריך ופגמנו באמונתך הקדושה, גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, עד אשר ארך עלינו הגלות. על כן חוס וחמל נא עלינו, וזכנו ברחמיך הרבים להכניע ולשבר ולבטל כל מיני כפירות ובלבולים, שלא יעלו בלבנו ובלב כל עמך ישראל לעולם. ונזכה להאמין בנסיך הקדושים אשר אתה עושה עמנו בכל דור ודור מעולם, ואשר אתה עושה עמנו עדין בכל יום ובכל שעה. ולא נכסה שום נס בדרך הטבע, חס ושלום, רק נדע ונאמין שהכל מאתך לבד, על ידי השגחתך אשר אתה משגיח תמיד בהשגחה פרטיות על כל דבר שבעולם. ונזכה להאמין בך ובצדיקי האמת תמיד, ועל ידי זה נזכה לבוא לארץ ישראל חיש קל מהרה, ותמהר ותחיש לגאלנו גאולה שלמה, ותביא לנו את משיח צדקנו:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה ט

אנא ה’, עיניך הלא לאמונה, חננו וזכנו ועזרנו ברחמיך הרבים, ותשפיע עלינו אמונתך הקדושה תמיד בלי הפסק רגע. ותזכה אותי ואת כל עמך בית ישראל לאמונה שלמה באמת. ונזכה להאמין בך ובצדיקיך האמתיים באמת תמיד, בלי שום מחשבת חוץ, חס ושלום, ובלי שום בלבול ונטיה כלל, חס ושלום:

[קא]:

ואזכה להאמין בנסיך הקדושים אשר עשית עמנו מעולם נסים ונפלאות גדולות ואשר אתה עושה עמנו בכל דור ודור עד עתה, נסים עלאין ונסים תתאין נסים נגלים ונסים נסתרים, נסים על פי דרך הטבע ונסים שלא על פי דרך הטבע, נסים בכלל ונסים בפרט, לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל עת ובכל שעה, בכולם אזכה אני וכל עמך בית ישראל להאמין בהם באמונה שלמה בלי שום דפי ובלבול כלל, חס ושלום. ותסתם ותסכר פי כל דוברי שקר הרוצים להכניס כפירות בלב ולכסות נסים בתוך דרך הטבע, חס ושלום, "מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה’". ועזר אותנו ברחמיך הרבים להנצל מהם שלא נאבה ולא נשמע להם כלל. רק תתן לנו כח להכניעם ולשברם ולעקר ולבטל מחשבתם הרעה מן העולם. ולמלשינים אל תהי תקוה, וכל המינים והזדים והאפיקורסים כרגע יאבדו, ותן בלבם שישובו ויתחרטו כולם מדעתם הרעה והנבוכה, וישובו כולם אליך באמת, ויכירו כח מלכותך:

[קב]:

אל אמונה, עזרנו ברחמיך העצומים שנזכה לאמונה שלמה באמת כראוי. וזכנו לבוא לארץ ישראל מקום קדושתנו, מקור האמונה והתפלה והנסים, מקור החיים, מקור התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, מקום קדשנו ותפארתנו, מקום חיינו וארך ימינו:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה ט

 [קג]:

אבינו שבשמים, חמל עלינו במתנת חנם ונדבת חסד, וזכנו בחסדיך העצומים לעלות מהרה לארץ ישראל, ונזכה לעבדך שם באמת ביראה ובאהבה. ומהר להוציאנו מתוך עמק גלותינו אשר גלינו מארצנו זה כמה וכמה שנים, והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו:

[קד]:

רבונו של עולם, אתה ידעת אשר כל אריכות גלותינו זה הוא רק מחמת פגם חלישות האמונה, אשר בשביל זה גלינו מארצנו, ועדין לא זכינו לתקן פגם האמונה, ומחמת זה ארך עלינו הגלות המר הזה עד הנה:

[קה]:

על כן חמל על עמך ישראל, כי אין מי יעמד בעדינו, כי אם שמך הגדול יעמד לנו, שתטע ותקבע אמונתך הקדושה בלבנו באמת מעתה ועד עולם. ותסיר עקמימיות שבלבנו, שלא יעלה בלבנו שום עקמימיות ושום קושיא, חס ושלום, על הנהגותיך, ונזכה להאמין תמיד כי צדיק וישר אתה. "כי ישר דבר ה’ וכל מעשהו באמונה. כל מצוותיך אמונה, שקר רדפוני עזרני" חננו ועננו וזכנו לאמונה שלמה באמת תמיד, ועל ידי זה נזכה לשוב לארצנו בקרוב. כמו שנאמר: "תבואי, תשורי מראש אמנה" במהרה בימינו אמן:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה כ

[רצו]:

"מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לבי בצור ירום ממני תנחני", חוס וחמל עלי, יעוררו רחמיך וחסדיך הגדולים עלי, ועזרני וזכני לילך ולבא מהרה לארץ הקדושה, אשר היא מקור קדושתנו. כאשר אתה ידעת ה’ אלהינו שכל קדושתנו וטהרתנו וכל יהדותנו תלוי בארץ ישראל, ואי אפשר להיות איש ישראלי באמת, ולילך ולעלות מדרגא לדרגא, כי אם על ידי שזוכין לבוא לארץ ישראל מקום קדושתנו, הארץ אשר בחרת בה מכל הארצות ונתת אותה לעמך ישראל הנבחר מכל העמים לנחלה, ארץ אשר אתה דורש אותה תמיד כמה שכתוב: "ארץ אשר ה’ אלהיך דרש אותה תמיד עיני ה’ אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". ואתה ידעת עצם רבוי המניעות והערבובים והבלבולים המונעים אותנו מזה אשר על ידם אין אנו יכולים לילך ולבוא לארץ ישראל. וכבר כלינו ימינו ושנותינו בחוץ לארץ, ואנו מגרשים מארץ החיים, מארץ הקדושה מהסתפח בנחלת ה’, אשר היא חיינו וארך ימינו, לשבת על האדמה אשר נתן לנו ה’:

[רצז]:

רבונו של עולם, רחם עלינו ברחמיך הרבים ותעורר את לבבנו ואת לבב זרענו ולבב כל עמך בית ישראל שיהיו לנו כסופין וגעגועים גדולים והשתוקקות נמרץ לארץ ישראל. ונכסף ונשתוקק תמיד באמת לבוא לארץ ישראל עד אשר תזכנו ברחמיך לבוא לארץ הקדושה במהרה, למען נזכה על ידי זה להתעורר באמת לעבודתך וליראתך:

[רחצ]:

חוס וחמול נא עלינו מלא רחמים, שלא נבלה ימינו, חס ושלום, בחוץ לארץ, כי אתה ידעת את כל תלאותינו וחלישותינו בעת הזאת, ואין אנו יכולים לשבר רבוי המניעות העצומות המונעים מארץ ישראל.

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה כ

אלפי אלפים ורבבות מניעות ועכובים אשר קצרה ידינו לשברם, כי אם בכחך הגדול ובחסדיך העצומים, ואין לנו על מי להשען כי אם עליך אבינו שבשמים. חמל על עמך ישראל, ומהר להביאנו לארץ ישראל חיש קל מהרה. ותתן לנו כח ברחמיך הרבים לנצח את המלחמה לשבר ולגרש ולבטל את כל מוציאי דבת הארץ רעה, אשר מהם נמשכים כל מיני מניעות ובלבולים מלבוא לארץ ישראל, באפן שנזכה לשבר ולבטל כל המונעים והמעכבים, ונזכה לבא לשלום לארץ ישראל חיש קל מהרה:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה כ

רבונו של עולם, חוס וחמל עלינו, וזכנו לבוא לכל מה שבקשנו מלפניך, שנזכה לדבורים חמים דקדושה ולחדושין דאוריתא אמתיים. ונזכה שיהיו נבראין מלאכים קדושים מכל דבור ודבור של חדושי תורתנו בקדושה ובטהרה. ואלו המלאכים הקדושים יצטרפו ויתחברו עם כל המלאכים הנבראים תמיד על ידי חדושי תורה של צדיקים אמתיים. וכל אלו המלאכים הקדושים יקבלו כח מאדום הממונה על החרב לענש את הרשעים בחרבא וקטלא, כדי להכניע ולשבר ולבער את כל מוציאי דבת הארץ רעה שהם כלל כל המונעים והמפסיקים והמעכבים מלבוא לארץ ישראל, או שתביא מרך בלבבם, לבל יהיה להם כח לעכב ולמנע אותנו, חס ושלום, מארץ ישראל או משאר כל הדברים שבקדושה:

[שי]:

מלא רחמים, חוס וחמל עלינו, ותן לנו כח ברחמיך הרבים, להכניע ולשבר ולבטל כל המעכבים והמונעים מן הקדושה הקמים עלינו בכל עת, ורוצים להתגבר, חס ושלום, לבלבל אותנו חס ושלום מעבודתך באמת, רבונו של עולם, אתה ידעת את לבבם, חוסה עלינו ברחמיך הרבים, והיה בעזרנו והושיענו והצילנו מהם. ושבר זרועם וכחם, שלא יהיה להם שום כח למנע אותנו, חס ושלום, משום דבר שבקדושה, ולא יוכלו לבלבל אותנו וכל הנלוים אלינו כלל:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה כ

[שיא]:

ועזרנו אותנו ואת כל עמך בית ישראל, החפצים בעבודתך להתקרב אליך באמת, שיהיה לנו כח להכניע את הרשעים המתנגדים וחולקים על האמת, הרוצים לרחק אותנו מעבודתך באמת. ותתן לנו כח לעורר עליהם משפטי האומות. ונזכה לדון אותם ולהכניע אותם במשפטיהם. ועזרנו שנצליח במשפטם, וכל החולקים והמונעים מדרכי הקדושה האמתיים כולם יצאו חיבים בדיניהם, ונשפיל אותם עדי ארץ על ידי משפטיהם, ונוציא בלעם מפיהם:

[שיב]:

כי אתה ידעת את לבבנו שכונתנו לטובה כדי להעמיד הדת הקדוש על תלו, כדי שנזכה לילך בדרך הקדש בדרך מלכו של עולם, ואין לנו כח לענש את הרשעים כי אם בדיניהם. על כן חמל עלינו, ועל כל עמך בית ישראל, המקנאים קנאת ה’ צבאות, ועומדים לדין ובאים במשפטי העכו"ם, כדי להכניע הרשעים החולקים על האמת. ותתן לנו כח שנצליח במשפטם, באפן שנזכה להשפילם ולשברם ולהכניעם עד עפר. כולם יכרעו ויפלו במשפטם, יפלו ולא יקומו. ולא יהיה להם עוד שום כח לבטל ולמנע או לבלבל אותנו חס ושלום מעבודת הבורא יתברך שמו. ונזכה על ידי זה להעלות משפט דקדושה מבין הקלפות. ועזרנו ברחמיך שלא יהיה להם פה לדבר עתק על צדיקי האמת ועל אנשים כשרים באמת. ותסכר את פיהם, שלא ידברו סרה בפני ההמון עם, ולא יחלישו דעתם, חס ושלום. כי "יסכר פי כל דוברי שקר", באפן שתזכה אותנו לבטל ולשבר כל מיני מניעות ומסכים ומפסיקים המונעים אותנו מלבוא לארץ ישראל, ומשאר כל הדברים שבקדושה. ונזכה לבוא לארץ ישראל מהרה ולהתקרב אליך באמת:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה כ

[שיג]:

רבונו של עולם, אתה ידעת את חלישות כחנו בעת הזאת, שאין לנו שום כח לשבר המונעים והמעכבים מארץ ישראל ומכל הדברים שבקדושה בשום דרך מכל הדרכים האלו שהזכרתי לפניך, כי אם בשמך הגדול לבד בטחנו. ועל חסדך אנו נשענים, שתושיענו בגדל רחמיך וחנינותיך ובעצם חמלתך, ובזכות וכח צדיקי אמת, שכבר זכו לשבר כל המניעות ועברו בשלום ובאו לארץ ישראל. בזכותם וכחם לבד נשענתי, ובחסדך הגדול תמכתי יתדותי, שתחנני גם כן לנסע ולבוא לארץ ישראל מהרה, אף על פי שאיני כדאי והגון להזכיר בפי שם ארץ ישראל הקדושה, ואני רחוק מאד מאד מקדושת ארץ ישראל בתכלית הרחוק. אף על פי כן אתה מקרב רחוקים, חוס וחמל עלי, חוס וחמל עלי, חוס וחנני במתנת חנם, שאזכה לבוא לארץ ישראל מהרה למען אזכה לכנס בדרכי הקדושה באמת. ואזכה לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא בקדושה ובטהרה באמת חיש קל מהרה, באפן שאזכה להתקרב אליך באמת ובתמים מעתה ועד עולם. ולא אבוש בעולם הזה ולא אכלם לעולם הבא. ו"אתהלך לפני ה’ בארצות החיים, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת, ההר הטוב הזה והלבנון". תיקר נא נפשי האומללה בעיניך, ומלא משאלותי ברחמים, והביאנו לשלום לארץ ישראל במהירות גדול מיד. ואזכה לדרך ולהשתטח על עפר אדמת הקדש, ולרצות את אבניה ולנשק רגבותיה:

[שיד]:

יגלו רחמיך על מדותיך, ותעשה עמי לפנים משורת הדין. ואל תבוא במשפט עמי כלל, כי לא על צדקותי אני מפיל תחנתי לפניך כי אם על רחמיך הרבים. מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים, עזרני והושיעני שלא אתן דמי לך, ולא אחריש ולא אשקט ולא אפסיק מלהתפלל על זה תמיד, רק אזכה להעתיר ולהרבות בתפלה ותחנונים על זה תמיד, עד שאזכה לפעל בקשתי ברחמים אצלך, שאזכה לבוא בחיים חיותי חיש קל מהרה לארץ ישראל, ויקוים בי מקרא שכתוב: "כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים באור החיים" אמן ואמן:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה לז

[תקמו]:

ובכן יהי רצון מלפניך ה’ אלהי ואלהי אבותי. שתעזרני לתן צדקה הרבה לעניים הגונים הרבה. ותחמל עלי ברחמיך ובחסדיך הגדולים והעצומים, ותעזרני לתן צדקה הרבה לארץ ישראל, לתמך ולסיע בסיוע שיש בו ממש לעניים הגונים הדרים בארץ ישראל. ואזכה להכלל על ידי זה באוירא דארץ ישראל, באויר הקדוש בהאויר וההבל שאין בו חטא. ונזכה על ידי זה להמתיק ולבטל כל מיני דינים מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל. ונזכה תמיד לדחות ולבטל הדין והחשך והסכלות וכל מיני חכמות חיצוניות מן העולם. ותעזרנו להגביר ולהעלות ולנשא הנפש הקדושה והתורה הקדושה. ותאיר עלינו אור החכמה הקדושה, ותמשיך עלינו חסדים טובים מאתך תמיד. ונזכה לזכרון דקדושה, ותשפיע עלינו מאתך שפע טובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים ושלום וכל טוב. וברחמיך הרבים תזכר לנו את ברית אבותינו אברהם יצחק ויעקב. ותקים לנו מקרא שכתוב: "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר":

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה לז

[תקמח]:

ותזכנו שתהיה אכילתנו בקדושה ובטהרה תמיד. ובפרט כשאנו אוכלין דבר מן החי תעזרנו להתקדש ביותר בשעת אכילתנו, עד שנזכה להעלות הנפש המלובש בחי שאנו אוכלים, להעלות הנפש מחי למדבר, על ידי הברכה שאנו מברכין על אכילתנו. ונזכה לומר כל הברכות בכונה גדולה ועצומה לשמך הגדול באמת:

[תקמט]:

ותשמרנו ותצילנו ברחמיך הרבים ממאכלות אסורות. ולא יבא לתוך פינו שום דבר האסור לנו. ולא נכשל לעולם בנבלות וטרפות, אפלו בשוגג ובאנס. ותציל אותנו ברחמיך משוחטים שאינם הגונים. ותפריש אותנו ותבדיל אותנו מכל מיני נבלות וטרפות דאורייתא ודרבנן. ותזמין לנו ברחמיך תמיד שוחטים הגונים וכשרים. ותהיה עמהם תמיד ותשמר אותם ואותנו שלא יכשלו עמך ישראל על ידם לעולם בנבלות וטרפות חס ושלום. ותעזר להשוחטים שיכונו תמיד היטב בברכת השחיטה, באפן שיזכו להעלות הנפש המלובש בהחי, מחי למדבר. עד שיעלו כל הנפשות העשוקות המגולגלים בחיות ועופות ובהמות אל השכינה. ויהיה נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידם. ונזכה שיהיה נמשך על ידי זה עלינו שפע טובה וברכה ורחמים וחיים ושלום. ונזכה לפרנסה טובה בכבוד בלי שום יגיעה וטרחא וטרדא כלל. אבינו שבשמים גומל לחיבים טובות, גומל חסדים טובים, אתה יודע שאין בנו כח לשמר עצמנו משוחטים שאינם הגונים המצויים עכשו הרבה מאד. ואין מי שיעמד בעדנו וישתדל בתקון נפשותינו, ויציל אותנו מפגם השוחטים שאינם הגונים הגורמים מה שגורמים, רחמנא לצלן:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה לז

 [תקנ]:

רבונו של עולם רחם עלינו למען שמך, ולמען שכינת עוזך, ולמען אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ולמען כל הצדיקים אמתיים, ועזרנו והושיענו והצילנו ומלטנו משוחטים רעים, משוחטים שאינם הגונים. ושמרנו תמיד שלא יבוא לתוך פינו שום מכשול נבלה וטרפה, כי אתה "כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה", ובידך הכל. ואתה יכול לשמר אותנו גם עכשו בדורות הללו מנבלות וטרפות ומשוחטים שאינם הגונים. חוס וחמל עלינו, למענך ולא למעננו, וקדשנו בקדושתך, והבדילנו מן מאכלות אסורות כמו שכתוב: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". ונזכה לקים מקרא שכתוב: "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אותו" וכתיב: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". ויקוים מקרא שכתוב:

"טרף נתן ליראיו, יזכור לעולם בריתו":

[תקנא]:

ועזרנו ברחמיך הרבים ותזמין לנו מלמדים טובים והגונים לבנינו שיהיו עוסקים במלאכתם באמונה, ללמד הרבה עם בנינו בתכלית המועיל באמת. ויהיו כל המלמדי תינוקות אנשים כשרים וצדיקים שלא יקלקלו חס ושלום את ההבל הקדוש של התינוקות של בית רבן, שהוא הבל פה שאין בו חטא. ויעלה ויראה וירצה וישמע לפניך ההבל הקדוש של התינוקות של בית רבן. ועל ידי זה תזכר את ברית אבותינו, ותמתיק ותבטל מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל כל הדינים וכל הגזרות שאינם טובות שנגזרו על עמך ישראל בכלל או בפרט, בין שהוא קדם גזר דין בין שהוא לאחר גזר דין. כולם תמתיק ותבטל בזכות הבל פה שאין בו חטא של התינוקות של בית רבן. ותזכנו ברחמיך הרבים ותקדשנו בקדושתך העליונה, ותזכנו לשוב בתשובה שלמה לפניך באמת בכל לב ונפש. ונזכה לתקן את כל אשר שחתנו. ונזכה להגביר הנפש על הגוף, עד שיתבטל הגוף לגמרי לגבי הנפש. ונזכה לתן צדקה הרבה לארץ ישראל. עד שנהיה נכללים באוירא דארץ ישראל, בההבל הקדוש שאין בו חטא. עד שנזכה כולנו עמך בית ישראל שיהיה הבל פינו הבל שאין בו חטא כמו אוירא דארץ ישראל וכמו הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. ותעזר להשוחטים שיקדשו ויטהרו עצמן באמת עד שיהיה הבל פיהם גם כן הבל שאין בו חטא, באפן שיוכלו להעלות הנפשות המגולגלות בהחי. להעלותם לשרשם שבקדושה על ידי הבל פיהם של ברכת השחיטה. כי אתה יודע עצם הרחמנות שיש על נפשות המגולגלות בבעלי חיים. חוסה נא ברחמיך עליהם ועלינו, ועשה למענך, ועזרנו והושיענו שנזכה להעלות כל הנפשות המגולגלות לשרשן העליון שבקדושה:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה מז

וזכני לילך ולבוא לארץ ישראל, לארץ החיים לארץ הקדושה, חיש קל מהרה. להתגולל בעפרה ולנשק רגבותיה ולשאב מאוירה הקדוש ולהסתופף בצלה. חוס וחנני ורחם עלי, וזכני לבוא מהרה לשלום לארץ ישראל, הארץ אשר בחרת בה מכל הארצות, ארץ הקדושה בעשרה קדושות. ארץ החיים, "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. ארץ אשר ה’ אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה’ אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה":

[תריד]:

חוס וחנני ורחם עלי והושיעני, וזכני לבוא מהרה לכל מה שבקשתי מלפניך, לשבר תאות אכילה לגמרי, ולזכות למדת אמת באמת, ולבוא לשלום מהרה לארץ ישראל. ותצילני ברחמיך מן העניות ומן החסר, ותמשיך תמיד לי ולבני ביתי ולכל חברתנו ולכל עמך בית ישראל. שפע טובה וברכה ופרנסה טובה ורחמים וחיים ושלום וכל טוב מעתה ועד עולם. ונזכה שתתפאר בנו בכל העולמות. ויקוים בנו מקרא שכתוב: "ישראל אשר בך אתפאר". ותציל אותנו ברחמיך הרבים מכל מיני חרפות ובושות. ואל תסתיר פניך מאתנו. ותמלא רחמים עלינו ועל כל עמך ישראל תמיד, ותמתיק ותבטל כל הדינים מעלינו. ותצילנו ותמלטנו מכל מיני צרות ורעות. ותשיב פניך אלינו, ויקוים בנו מקרא שכתוב: "ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום. פניך האר בעבדך ולמדני את חוקיך. האירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך. אלהים יחננו ויברכנו, יאר פניו אתנו סלה". וקים לנו מקרא שכתוב: "ואכלתם אכול ושבוע, והללתם את שם ה’ אלהיכם, אשר עשה עמכם להפליא, ולא יבשו עמי לעולם. וידעתם כי בקרב ישראל אני, ואני ה’ אלהיכם ואין עוד, ולא יבשו עמי לעולם. ה’ אלהים צבאות השיבנו, האר פניך ונושעה". אמן ואמן:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה עג

[תתע]:

[מיוסד ע"פ תורה קכ"ט]:

יהי רצון מלפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו, אל אמונה, שתזכנו ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים, לאמונה שלמה באמת ובלב שלם, שאזכה להאמין בך ובצדיקיך האמתיים באמונה שלמה באמת. ואזכה לכנס ולהתדבק ולהכלל בתוך שלמות האמונה הקדושה, ואהיה חזק ואמיץ בהאמונה הקדושה, עד אשר אזכה להתהפך מגשמיות גופי, למהות האמונה הקדושה, והאמונה הקדושה תאכל אותי עד שיהיה נאכל ונתבטל כל הרע הנאחז בי, ואזכה להתהפך מרע לטוב, על ידי שלמות האמונה שתזכני להכלל ולהתבטל בתוך האמונה הקדושה בבטול גמור:

[תתעא]:

ותזכני מהרה לבוא לארץ ישראל בשלום בלי פגע, ולהתקרב ולהתדבק בצדיקים אמתיים בדבקות גדול ובאמונה שלמה באמת, ותחמל עלי בחמלתך הגדולה, ואל תעשה עמי כחטאי ואל תדינני כמפעלי, ותזכני ברחמיך, ותפתח לי שערי האמונה הקדושה, ותעזרני לכנוס לתוך האמונה באמת, ולהכלל בתוכה בכלליות גדול, עד שאזכה להיות נאכל להאמונה ולהתהפך למהותה הקדוש, למהות קדושת ארץ ישראל הקדושה, ולמהות קדושת הצדיקים האמתיים. ולא תקיא אותי הארץ והאמונה הקדושה כאשר קאה את הגוי אשר מלפני, ואף על פי שאיני כדאי וראוי לגע בהאמונה הקדושה, ובארץ ישראל הקדושה, ולהתקרב להצדיקים האמתיים, כי הרעותי את מעשי מאד, וקפחתי את קדושתי, אף על פי כן רחמיך רבים ה’, רחמיך רבים מאד, זכני ברחמיך ועזרני והושיעני, שתוכל האמונה הקדושה לסבל אותי בתוכה, ולהחזיק אותי תמיד, עד אשר אהיה נאכל ונתהפך למהות קדושת האמונה באמת:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה פד

[תתקד]:

[מיוסד ע"פ תורה קנ"ה]:

"ה’ ה’ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת", זכני ברחמיך הרבים שיהיה לי ולכל ישראל כסופין וגעגועים והשתוקקות וחשק אמתי לבוא לארץ ישראל, עד שאזכה ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים להוציא מכח אל הפעל חשקי ורצוני, לילך ולנסע ולבוא לשלום לארץ ישראל חיש קל מהרה. כי אתה יודע גדל ההכרח שלי כמה אני צריך ומוכרח להיות בארץ ישראל בארץ הקדושה לגדל עצם רחוקי ממך, ולעצם עביות גשמיותי ועקמימיות שבלבי ובלבול דעתי, אשר על כל זה אני צריך להיות בארץ ישראל אשר שם עקר יסוד מקור האמונה הקדושה, שם שרש כלליות קדושת ישראל. היא הארץ אשר ה’ בחר בה בשביל עמו ישראל הנבחר. היא הארץ אשר ה’ דורש אותה תמיד. ארץ החיים האמתיים והנצחיים, ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו. ארץ אשר בה עיר אלהינו הר קדשו, יפה נוף משוש כל הארץ:

[תתקה]:

אנא ה’, רחמן מלא רחמים, חסדן מלא חסדים, טוב מלא טובות, צדיק מלא צדקות, מושיע מלא ישועות, הטיבה ברצונך עמי, ותן לי ברחמים וחסד ובמתנת חנם, שאזכה מהרה לבוא לארץ ישראל לארץ הקדושה. הארץ אשר ירשו אבותינו, הארץ אשר כל הצדיקים אמתיים נכספה וגם כלתה נפשם להיות שם. ורובם באו לשם ותקנו שם מה שתקנו ופעלו שם מה שפעלו וזכו שם למה שזכו, הכל על ידי קדושת ארץ ישראל, שהיא נקודה הקדושה של כל העולם. אשר טרח ויגע אברהם אבינו עליו השלום ימים ושנים הרבה מאד, והביט וראה והבין וחקר וחקק וחצב ומדד ושקל ומנה, עד שגלה לו השם יתברך את הארץ הקדושה הזאת שהיא יסוד נקודת הקדושה יסוד האמונה. והבטיחו להנחיל אותה לזרעו אחריו לדורותם. על כן רחם עלי למען שמך, וזכני בזכותו וכחו ובזכות כל הצדיקים שזכו לבוא לשם, שאזכה גם אנכי הנבזה והפחות בתכלית שאין פחיתות אחריו, לדלג ולקפץ מהרה על כל המניעות והעכובים והסכסוכים המונעים מלנסע לארץ ישראל, לשבר הכל מהרה, ולבוא בזריזות גדול לארץ ישראל הקדושה:

[תתקו]:

נא אבי אב הרחמן המרחם רחם עלי, רחם על עני ואביון כמני הפורש כפיו נגדך, מבקש ושואל צדקה ומתנת חנם לבד, וגם זה איני זוכה לומר באמת, מעצם בלבול ועכירת דעתי, כאשר נגלה לפניך אדון מלא רחמים. ואף על פי כן, אני מצפה לישועתך וטובתך וחסדיך הרבים וצדקותיך הנוראות והנפלאות, חוס ורחם עלי והביאני לשלום מהרה לארץ ישראל, וחזק ואמץ דעתי ולבבי שאזכה לעבר על כל המניעות והעכובים והבלבולים ועל כל מניעות המח, ותשפיע לי ממון בשפע על הוצאות וכל הצטרכות הדרך. ואזכה לנסע בשלום ולבא בשלום לארץ ישראל, שלום בגופי ובתורתי ובממוני, שלום בלי פגע. ותצילני מכל מיני הרהורים רעים ומכל מיני פגמים. ולא יגיע לי הזק חס ושלום על ידי הדרך הרחוק הזה בשום דבר שבעולם, בגוף ונפש וממון, לא בגשמיות ולא ברוחניות. ואצא בשלום ואבוא בשלום, ואזכה לפעל שם בארץ ישראל כל צרכי, לזכות להתקרב אליך באמת על ידי קדושת ארץ ישראל, ולילך ולעלות מדרגא לדרגא בקדושה ובטהרה גדולה כרצונך הטוב:

[תתקז]:

ותזכני על ידי קדושת ארץ ישראל לשבר מדת הכעס בתכלית. ואזכה לאריכת אפים בכל הבחינות, שאזכה לכבש כעסי תמיד. ולא אכעוס ולא אקפיד שום כעס והקפדה כלל על שום דבר שבעולם. ואזכה לעבוד אותך באמת ובאמונה שלמה ובתמימות גדול, ולעסק בתורה ותפלה בכונה גדולה ועצומה. ולהכניס כל ולהכניס כל כחי וכל מחשבות לבי ודעתי בתוך כל דבור ודבור של התפלה הקדושה והנוראה מאד מאד. ואדע ואאמין באמונה שלמה, כי מלא כל הארץ כבודך, ואתה עומד עלינו בשעת התפלה, ואתה שומע ומביט ומאזין ומקשיב כל דבור ודבור של התפלה. ואדע לפני מי אני עומד, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה יומשך עלי יראה ואימה גדולה מפניך, ואזכה לכון היטב היטב בכל דבור ודבור של התפלה. ולא אסיח את דעתי כלל משום דבור של התפלה, ולא אתחיל להטות דעתי כלל מכונת פרוש המלות של התפלה. ולא אחשב חס ושלום שום מחשבה חיצונה וזרה כלל בשעת התפלה, רק אזכה לקשר מחשבתי בדבורי התפלה בקשר אמיץ וחזק אשר לא ינתק ולא יהרס לעולם:

לקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה פד

 [תתקח]:

ואזכה להתגבר בעבודת ה’ בתורה ובתפלה ובמעשים טובים בזריזות גדול ובשמחה רבה ועצומה. ולא אשגיח בדעתי על שום בטול ובלבול ומונע ומעכב. ולא אבלבל דעתי עליהם כלל. ולא אחוש ולא אסתכל עליהם כלל. ולא תפל עלי שום עצלות ועצבות וכבדות וחלישות הדעת כלל. רק אזכה ברחמיך הרבים להתגבר על ידי האמונה הקדושה, לשבר ולבטל לגמרי כל מיני עצלות וכבדות ומניעות המח ומניעות גשמיים ועצבות ומרה שחורה ומחשבות זרות ובלבולים ועקמימיות שבלב. הכל אזכה לשבר ברחמיך הרבים וחסדיך הגדולים והעצומים. ואזכה למדת ארך אפים באמת, שאזכה להאריך אפי על כל המניעות והבלבולים לבלי להסתכל ולבלי לחוש עליהם כלל. ולא יכפת לי שום דבר כלל, רק אזכה לעשות את שלי בתורה ותפלה ומעשים טובים בזריזות ובשמחה, ולא תקצר רוחי חס ושלום, משום דבר שבעולם. ותשפיע עלי כח הגודל וכח הצומח דקדושה, הנמשך מן האמונה הקדושה שאזכה להיות הולך וגדול וצומח בעבודתך, ולא יזיק לי שום דבר שבעולם, ובכל מעשה אשר אחל בעבודת ה’ ובתורה ובמצות בכל לבבי אעשה ואצליח:

[תתקט]:

אנא מלא רחמים, "נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה", אתה לבד ידעת רבוי חלישותי ובלבול דעתי ועקמימיות לבבי שיש לי בכל דבר שבעולם ובפרט בדברים שבקדושה. אשר כל דבר שבקדושה שאני רוצה לעשות, יש לי מניעות ועכובים ובלבולים רבים בלי שעור קדם שאני מתחיל לעשותו. ואפלו בעת שאני זוכה לעסק בו לעשותו, מבלבלים ומעקמים את לבבי ודעתי בכמה וכמה עקמימיות על עקמימיות, ובכמה וכמה מיני עצבות ומרה שחורה ועצלות וכבדות ובלבול הדעת ומחשבות זרות ופניות בלי שעור וערך ומספר. עד אשר כשל כח הסבל עד אשר קצתי בחיי. כאשר אתה ידעת ה’ אלהי ואלהי אבותי מלא רחמים. ומה אעשה ועוונותי עשו כל זאת. רחם עלי למען שמך, שאזכה לאריכת אפים באמת, באפן שאעבר על כל המניעות והבלבולים והמעכבים מן הקדושה. הן מניעות שיש לי ממני בעצמי מחמת תאות ובלבול הדעת ומחשבות זרות וכיוצא בזה, הן מניעות מאנשי העולם הקרובים והרחוקים. כי רבים קמים עלינו בכל עת כאשר אתה ידעת. הכל אזכה לבטל, ואאריך אפי ורוחי ולא אשגיח ולא אסתכל ולא אחוש עליהם כלל. ואל יבהלוני רעיוני, ואל יקצרו רוחי חס ושלום, אל ירך לבבי ולא אירא ולא אחפז ולא אערץ מפניהם. כי ה’ אלהינו ההולך עמנו להלחם לנו עם אויבינו להושיע אותנו:

[תתקיא]:

רבונו של עולם אמץ ידים רפות וברכים כושלות תאמץ. אל תטשני, ואל תעזבני אלהי ישעי. זכני לבוא לארץ ישראל חיש קל מהרה, ולזכות שם לכל מה שיכולין לזכות בארץ ישראל, מקום אשר משה ואהרן מסרו נפשם לבוא לשם. ואזכה לאריכת אפים בכל הבחינות, ולאמונה שלמה באמת. ולבטל הכעס והקפדות בתכלית, ואזכה להיות טוב לכל, שלא יהיה בלבי שום צד קנאה ושנאה והקפדה וכעס על שום אדם שבעולם, אפלו על השונאים והרודפים אותי. רק אזכה להיות טוב לכל באמת כרצונך הטוב, ואזכה להזדרז בעבודתך מאד בשמחה וחיות והתלהבות גדול דקדושה. ותחזקני ותאמצני תמיד עד שאזכה לעבר בשלום ולדלג ולקפץ על כל המניעות והעכובים מן הקדושה, ואזכה מהרה להתקרב אליך באמת כרצונך הטוב. ואהיה חזק ואמיץ ותקיף בעבודתך תמיד. ואזכה להיות גבור לכבש את יצרי ורוחי לסור מרע ולעשות הטוב בעיניך תמיד. אדיר איום ונורא, חזק ואמיץ, חזקנו ואמצנו באמונתך ובעבודתך הקדושה, ותשפיע עלינו עז ותעצומות וגבורה דקדושה בלב, באפן שלא יוכל לבלבל דעתנו שום דבר שבעולם. ונזכה לקים כמו שהזהרתנו בתורתך הקדושה כמו שכתוב: "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם, כי ה’ אלהיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך". ונאמר: "קוה אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה’". וקים לנו מקרא שכתוב:

"וקויי ה’ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ילכו ולא ייעפו, ירוצו ולא ייגעו. חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה’":

הדלקת נר חנוכה מבעל תשובה - לשם יחוד ברכות

הדלקת נר חנוכה מבעל תשובה למנצח בנגינות

הדלקת נר חנוכה אנא בכח

בס"ד

קונטרס בענין פאה נכרית

[אמר המו"ל, הסגנון שונה מרוב המדברים בזה]

מפורש בכתובות סוף ע"ב א' שאסור לאשת איש לגלות שערות ראשה ברשות הרבים מן התורה.

ויש שפרסמו כאילו ניתן לצאת ידי חובת כיסוי השיער, לא רק במטפחת, אלא גם ע"י פאה [צנועה וכו'].    על נקודה זו בכוונתנו לעמוד.

דע, כי טעם חיוב כיסוי האמור משום הרהור וחמדה. וזה לשון תרומת הדשן חלק א' סימן י' [בענין כיסוי ראש לגבר בשעת תפילה או ברכה], יש חילוק בין גילוי הראש דהתם (של נשים) להכא, דאמרינן התם דבחצר האשה אינה צריכה שום כיסוי, וגילוי הראש לענין ברכה קפידא אפילו בבית [, ומתרץ:] י"ל דודאי איסור גילוי הראש דהתם איננו אלא משום פריצות דגברי והיכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידא. אבל איסור גילוי ראש דהכא משום קלות ראש כו' ואין לחלק בין בית לרשות הרבים דמלא כל הארץ כבודו, עד כאן לשונו.

ונכפול ביתר ביאור, דכל האיסורים שבתורה שווין בכל מקום בסתמא (כגון חזיר), ומנא להו לחז"ל בכל מקום להתיר פריעת ראש בחצר * ?           אלא על כרחיך, שידעו חז"ל (מהיכן? - עיין שני פירושי רש"י כתובות שם היטב) שהטעם היחיד הוא פריצות דגברי, וזיל בתר טעמא.

למדנו מדבריו, דאין טעם חיוב כיסוי הראש משום צניעות השנויה באו"ח סי' ב' כלל, אלא כדי למנוע הרהור של גברים זרים. וכ"כ כל הראשונים ז"ל שהוא משום "חציפותא", עיין רמב"ן וחי' הר"ן גיטין פ"ט א', ורא"ש כתובות פרק ז' ריש סי' ט' (הובא בבית יוסף אה"ע ריש סי' קט"ו) לענין דת יהודית (כנראה מקורו סוף גיטין לגבי מידת אדם רע, ע"ש) - ונראה ברור שדבר זה מתורת משה רבינו למדנו ופריעת ראש דדת יהודית הוי תולדה של פריעת ראש בדת משה.

וכן מצינו לענין קריאת שמע כנגד שיער, שכתבו רש"י, רשב"א והרא"ה (הובא הרא"ה בקובץ שיטות קמאי ח"א עמ' תקכ) ברכות כ"ד א' דהוא מטעם הרהור ותאוה, וכ"ה באחרונים ובמ"ב סי' ע"ה. ובסנהדרין נ"ח ב' איתא שבזמנם גם גויה נשואה נהגה לכסות שיער ראשה, וזה הי' סימן להבדיל בין פנויה לנשואה אצלם. ועל זה כתב רש"י (ד"ה משתפרע) אף נכריות כו'. ומשמע, דטעם אחד יש לשתיהם. וכ"כ רש"י ערובין ק' ב' ד"ה עטופה, שו"ת מהר"י הלוי סי' ט', אלה המצות (מהר"ם חגיז) סי' רס"ב, ועוד.

ואם תשאל, הלא יכולים גברים זרים לראות את שערה גם כשהיא בתוך ביתה וחצרה. ואם כן, איך מותר לה לגלות את שערה במקומות הללו?

`````````````````````````````````

* [זה מעיקר הדין, אבל נהגו בכיסוי קטן וכמ"ש הרמב"ם סוטה פרק ג' הלכה ה', וזה לשונו, והיא [הסוטה] עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת אלא בבגדיה וכיפה שעל ראשה כמו שהאשה בתוך ביתה, עד כאן לשונו, עי' סוטה ו' ב'. וזה הכוונה נדרים ל' ב' נשים לעולם מיכסו.]

התשובה, שאמנם אפשר לראות גם לתוך הבית, אך אין זה שכיח (וגם אסור להסתכל). ואפילו חצר, המשותף גם לקצת גברים זרים, כיון דלא שכיחי רבים, אמרינן דעל הניזק להרחיק את עצמו או להיזהר, עי' ב"ק מ"ח א'. מה שאין כן רשות הרבים, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך (אף שאין זה מקומה), וגם שכיחי רבים, אסור (גדר בקעי רבים בחצר ל"ע). ולא החמירה התורה כולי האי, שדוקא "גנאי" או הנכלל במנהג (עי' רש"י כתובות שם) נאסר, אבל לא כל דבר [הגורם] הרהור (וזה חלק מהטעם בהיתר שיער היוצא חוץ מצמתן).

ואם תשאל, אם כן, מדוע התירה התוה"ק גילוי שיער לפנויה, כלום בפנויה לא שייך הרהור?

התשובה, שאמנם יש הרהור גם בפנויה, אך אין הנידון כאן משום לפני עיור כלפי האיש, אלא בחיובי האשה, ושפיר יש חילוק בין פנויה לאשת איש. שיש חלקים בגוף שגם פנויה אסור לה לגלותם, וכגון שוק. ויש חלקים אשר אף לאשת איש מותר לגלות, כגון פנים. ובשערות הראש, שהוא גבולי ביופיו, החמירה התורה באשת איש, והקילה בפנויה. וכן מצינו חילוקים ביניהן גם בענינים אחרים, וכגון בהסתכלות (בכעורה ע"ז סוף כ' א', ועי' פמ"ג סי' ע"ה ד"ה אפלפל), ואולי באיסור ייחוד, ועוד (אף שאין צריך דוגמאות כלל, וכמו שיום כיפור קל משבת).

[ובאמת אפשר במציאות ליהנות אפי' מדרגה נחותה של יופי, וכמ"ש בגמרא על אצבע קטנה של אשה, אלא שאינו מצוי וכו', ואכמ"ל. וע' חזו"א או"ח ט"ז סוף סק"ח].

וחילוק שבין בתולה לבעולה (מ"ב סי' ע"ה סקי"א), יש לפרש, דכיון שטעמה טעם ביאה צריכה היא ליותר גדרים לשומרה (עי' באחרונים לגבי אנוסה).

והנה, זה לשון מרן החזון איש ז"ל בקובץ אגרות חלק ג' קס"ה, כל מצות התורה וחקיה, נתנו ללמוד מהן מלבד פרטי מצותן, את חפץ ד' מאתנו בהנהגתנו, במעשה ובמחשבה ובסידור המושכלות, בכל המושג אצלנו על פני האדמה כו', עד כאן לשונו, עיין שם שקבע איסור "גניבת נפש" גם בציור שאין בו ה"לאו". וע"ע שם חלק א' צ"ו בענין ירושת הבת, שקרא לזה "להשאיר את המשפט בחושן המשפט אבל למעשה להתנהג ככל הגויים" (אף שיש לחלק דהתם גרע, שרצו לקבוע תקנה).

על דרך זה, מצינו, דאף שמחלוקת אם דורשים טעמא דקרא, מכל מקום, כשזה נוגע לחומרא, לכולי עלמא דורשים טעמא דקרא. ולמשל, הרא"ש (הובא בטור יו"ד סי' ע"ר) הוציא חיוב חדש לכתוב חומשים וגמרות. דאף שמצוות "כתבו לכם" קאי על ספר תורה וכמ"ש בגמרא, הלא יש טעם למצווה - "ולמדה את בנ"י". וכשעיקר הלימוד מתקיים בספרים אחרים, המצווה נאמרה אף עליהם (עי' בהגר"א שם). כך ביאר החתם סופר בשו"ת יו"ד סי' רנ"ד, ועי' מש"כ בשו"ת אה"ע י"ז ד"ה והאמנם).

ובחוות יאיר סי' קפ"ט רצה ("לולי דמסתפינא") אף לדרוש לקולא (כשהטעם מפורש) ולהתיר ריבית דאורייתא, כשכוונתו לפרנס תלמיד חכם, ע"ש. ואולי עי' ערוך השלחן או"ח סימן רמ"ב י"ג. ועי' תורא"ש בבא מציעא צ' א' ד"ה היתה (, חזון איש יו"ד קמ"ט סק"ח), ועוד.

ואצלינו, הטעם בחיוב כיסוי ראש האשה ברשות הרבים כמפורש בקראי ובחז"ל ובסברא, וכמו שזכינו לעיל. ואם כן, איך אפשר לצאת ידי חובת דין כיסוי הראש באמצעות פאה נכרית, הלא גם בפאה יש הרהור *!

* וראיה מיותרת, ש"ך יו"ד סי' ש"מ סקכ"ב.           ואינו ענין להיתר לבישת בגדי צבעונין ברשות הרבים, כי                                                                           אין הבגדים נראים כגופה, רק מייפים, ופשוט.

ואף אם אין פאה נכרית דאורייתא ממש, יהא אסור עכ"פ מדרבנן לפמ"ש חזון איש כלאים ט' סוף סקי"א **. (ועי' חו"ב ערכין ז' א' ד"ה איסור שלהרוג בגרמא הוא איסור דאורייתא). ומתאים המשל "שמר את החבית ושפך את היין", ועיין דינים והנהגות או"ח פרק ה' (סי' ט' או סי' י') בענין וקדשתו.

-------------------

** וזה לשונו, והנה אשכחן בגמרא בעיות טובא בגזירת חכמים, ולכאורה קשה הלא מן הדין ודאי מותר כו' ואין הדבר ראוי ליאסר אלא א"כ ישבו בית דין על כך ואסרוהו, וכיון שלא הושיבו ב"ד למגזר למה יאסר, [ומתרץ:] אלא שמה שגזרו הראשונים ז"ל גזרו על שרש הדבר המביא להרחבת המצוה ומשמרתה ומסרוה לחכמים הבאים לשפוט ביתר הפרטים כפי הוראת העיון וכמו"מ של דין התורה, ומה שנראה לחכם שראוי להבינו בכלל גזירתם זהו באמת בקשת הגוזרים ומבוקש גזירתם, שגזירת חכמים נכנס בגופי התורה להורות את התולדות ע"פ מדת התורה ובינתה, כו', עכ"ל.        וע"ש או"ח סי' ל"ט.

נמצא, שגם מידת ובינת התורה מחייבת.                 ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ואם תשאל, הלא ניכר (קצת) בפאה נכרית שאין זה השיער האמיתי. ואם כן, כמו שמצינו באיסור "מראית העין" שאם יש איזה סימן שהוא לא אמיתי, מותר, הוא הדין שתהא גם פאה נכרית מותרת?

התשובה, שאין דברינו כאן ענין למראית העין (אף שרבים האוסרים גם מטעם זה של מראית העין), דמראית העין נאסר משום חשד. ולכן, התירו לאכול בשר עם חלב-שקדים כשיש בו שקדים. כי ע"י שמניח בו שקדים, מנקה מעליו החשד שכאילו הוא אוכל בשר בחלב אמיתי (רמ"א יו"ד סי' פ"ז ג').

אך בנידון דידן של חיוב כיסוי השיער, האיסור נעוץ במראה של שערות. גם הידיעה במוח שמדובר בפאה נכרית ולא בשיער, לא תציל מן הרהור הלב שבמחזה עצמו, ודלא כפמ"ג (א"א סי' ע"ה ריש סק"ה).

הוראה הנסמכת על טעות חשובה בידיעת פרטי המציאות (כמו בא הרוג ברגליו), הוי "טענו בחיטים והודה לו בשעורים", וא"א לנהוג על פיה.

ואם תשאל, הלא הוזכרה שימוש בפ"נ (פאה נכרית) לנשים גם בתלמוד (ומראה השיער של פיאות הללו היה גם איכותי מאוד, כדמשמע נזיר כ"ח ב').  ומדרבעיה, שמע מינה שכדין עשו?

התשובה, דבאמת כל הראשונים ז"ל פירשו שמשתמשים בו רק נשים ששערן לבן מזקנה, או מכוער, או שאין להן מספיק שיער [וגם מעט נשים עשירות, כן משמע קצת בפירוש המשניות להרמב"ם על שבת פרק ו' משנה ה', ועוד].  לפעמים הפ"נ כמין מטפחת, ולפעמים הוא קלוע בתוך שיער שלה, עיין שו"ע יו"ד סי' שמ"ט. ולא התכוונו הנשים להשתמש בפ"נ בשביל לכסות את שערן, אלא אדרבא, כתחליף שיער. כן כתב רש"י ערכין ריש ז' ב', ר"ן שבת ס"ד ב' ד"ה (מתני') יוצאה, מאירי שם ד"ה ובכבול, רשב"א שם ס"ה א' ד"ה (גמ') אמר, אור זרוע, אגור הלכות הוצאת שבת תל"ו, ערוך ערך פאה א', ועוד. (וכ"כ כסף משנה עבודה זרה פרק ד' הלכה י"ב.) וכן משמע בנזיר כ"ח ב', ע"ש. ולית מאן דפליג.

ובכל מקום שהוזכר פ"נ בש"ס, כתבו שהוא מתפרש דוקא בחצר, משום שבחצר מותר הכל, גם שיער אמיתי מגולה, וכל שכן פ"נ מגולה, ומפני שחצר הוא מקום פרטי (יחסית). ואכן, כשיצאו לרה"ר, אז מי שלא היה לה פ"נ, כסתה את השיער האמיתי במטפחת, ואלו שחבשו פ"נ, כיסו גם את הפ"נ [אלא שגילו קצת ממנה (או משערה) במקום היוצא מצמתן כמ"ש רמב"ן ורשב"א (וכ"כ בברכות כ"ד א' בשם הראב"ד), ולכן חששו חז"ל דמחכו עלה וכו' (עיי"ש הסוגיא), וכמ"ש תוספות].

כך מבואר ברש"י שבת נ"ז ב', וברש"י גיטין כ' א' ד"ה ולא, רשב"א נ"ז ב' ד"ה כבלא, ר"ן הנ"ל, ריטב"א נ"ז ב' ד"ה תניא, ושם ס"ד ב' ד"ה בשלמא, רמב"ן וכו' הנ"ל, ועוד. ואין על זה חולק.         בפשוטו, לא עלה על דעתם מעולם שתספיק פ"נ כדי לקיים דין כיסוי השיער.

ואף אם סוף-סוף חשיב הפ"נ כיסוי לשערה האמיתי המחובר - אף שגם בזה אפשר להתעקש דכל זה אכניס לפסוק עצמו של סוטה (ודוק בקרן תלושה) [עי' באחרונים אם האוכל חמץ בפסח קיים עכ"פ מצוות תשביתו, דהא כל מטרת ההשבתה כדי שלא יאכלנו, ועי' חזו"א או"ח קי"ח סק"ב] - הוא נחשב עכ"פ כמכסה ושוב מגלה. ואין זה דרך מוציאתו מידי עבירה.

ויש בזה עוד ענין (כעין תולדה), שמבחינה מסוימת, פ"נ גרוע הרבה מגילוי רגיל. שהיוצאה לרה"ר וראשה פרוע הוא התעלמות מן החיוב גרידא. אבל הבוחר בתחבולה, מלגלג על הקב"ה, ועושה את הפלסתר תורה (שכותב על קרן השור - אף שלא בכוונה - שתורתינו הוא מזוייף מתוכו).

זלזול הנ"ל שייך אף בהרכבת תמונות שיער בעלמא ע"ג המטפחת. וכל שכן כשצילומי השיער הן תלת מימדיות (-נראה לעין כאילו הוא בולט), כי צורה שכזו מושך יותר. וקל וחומר בן קל וחומר ב"ב של ק"ו בפאה איכותית המצוי בזמן הזה, אשר הדמיון לשערות שלה חזק מאד, שאינו מברך אלא מנאץ, ואכמ"ל.

                                                   הבהרה:

הלשון "פאה צנועה" שבתחילת הקונטרס, אין כוונתה שיש איזה סוג של פאה נכרית שאיסורה קל. שהרי כבר שמענו "גילוי מלתא" בתורה שמראה שיער הוא פרוץ בעצם, ומה לי דמיון חלש לשיער, מה לי דמיון ברור? אם כן מאי פסקא להבדיל בין פאה לפאה (אף שאולי, אם הפ"נ רחוקה מאוד בחזותה משיער אמיתי ומחובר, איסורה רק מדרבנן לכולי עלמא, והדברים עמוקים, ואין כאן מקומם)? ולא היתה כוונתי אלא להדגיש מראש, שהנידון הוא גם על פ"נ אשר אינה נוגדת הגבלות צדדיות (כגון בגודלה, שיער של עצמה, צורתה, וכדומה), ואף היא בכלל כל דברינו, וזהו "[צנועה וכולי]",ופשוט.    

[לע"נ  קלמן בערל בן אלכסנדר ,ישראל צבי הירש בן שלו'ם]

'''''''''''''''''''''''''

                                                                                נספח:

         ואם תשאל, בכל זאת, הרי שמעתי ש"לפעמים יש עדיפות דוקא לפ"נ משום שהוא מכסה טוב יותר את השיער (האמיתי המחובר)"?

        על פי כל הנאמר לעיל, התשובה ברורה וחדה. ובכל זאת, נבאר אותה "ברחל בתך הקטנה" לטובת הנבוכים בזה.            

        דאף אם יהיה פעם מקרה של אשה מסויימת, אשר, מאיזה טעם שיהיה, לא מצליחה לשמור שערה מגילוי ברשות הרבים כלל, אם לא באמצעות פאה (אבל במטפחת לא תצליח לכסות את שערה), נראה דאף בכהאי גוונא אין לנו רשות להגיד לה לחבוש פ"נ, אף לא כהוראת שעה. והטעם, כי אין דוחים איסור מראה שיער מפני איסור גוף השיער (ובפרט שזה גם זיוף כנ"ל, ועוד טעמים). כל שכן וקל וחומר שאין להנהיג כך לציבור שלם אשר אינם אנוסים מלתקן ולהדק  את המטפחת  שיכסה בשלימות (עי' רש"י שבת ס' א' ד"ה אוגרת), ורק ברצון תליא מילתא.

          -והרי גם בזמן חז"ל היה יצר הרע, וגם אז היו נסיונות  בדקדוק הדין, ואי אפשר לתקן מה שלא תיקנו הם ז"ל (עי' שו"ת חכם צבי סי' פ"ח).            

         והכי נמי מסתברא, שהרי נמצא חומרו קולו (כנ"ל), ואין זה "תיקון" אלא השחתה. משל למה הדבר דומה, לרוצח אנשים כדי שלא ייכשל במצוות שבין אדם לחבירו (ועי' תמיהת האחרונים ז"ל על תוד"ה הוא אומר בכתובות ק"י ב' בשם ר' חיים כהן. ויישוב על זה בחו"ב שם, דהיה אז רגליים לדבר שיכשל באיסורים מפני שלא היו חכמים  בא"י).    

         עלה בידינו, שהנסיון שלא יתגלה שיער הוא נסיון רצוי, ועל מנת כן ניתנה המצוה. וכמו בשאר המצוות, הבא לטהר מסייעין אותו. מה שאין כן, בזמן שאנו נוטים מן ההלכה, אין אנו בטוחים בסייעתא דשמיא להינצל מלהכשיל אחרים ח"ו (כעין זה חו"ב מקואות סו"ס ט').

        ואם הפחד הוא מצד השיער היוצא מצמתן (ולא על השערות העיקריים, כמו שהיינו סבורים), שאצל חז"ל לא הקפידו (כנ"ל), הלא פשיטא שאין לתפוס את החומרא, שאינו מעיקר הדין אלא מנהג, ולעבור על העיקר, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועל כיו"ב נאמר ולשמע מזבח טוב (שמואל א' ט"ו כ"ב, עיי"ש).

                                                                                       עד כאן הנספח.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

             אני מאוד מאוד מבקש לשלוח אלי הערות:

                                     abc.email@ymail.com דוא"ל

 Copyright                                                       הזכויות שמורות.