מורי ורבותי לא עת לחשות
על מה ולמה באה עלינו כל הצרה הזאת בוויליאמסבורג ביום רביעי לסדר עקב תשס"ח לפ"ק
תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות
ירמיהו הנביא היה מקונן על כל טיפת וטיפת דם של ישראל (מדרש)

אנחנו מבקשים תיכף ומיד מהרהגה"צ רשכבה"ג לוחם מלחמות ה' ברמה מקנא קנאת ה' צבקות,
משרידי דור הישן מורינו ורבינו רבי נחום ראזנבערג שליט"א
שחס ושלום לא יפסיק להוכיח ולהשמיע
את עם ה' בקול רמה קול ה' חוצב להבות אש
אנו רואים עין בעין רח"ל - שבו ביום שמורינו ורבינו שליט"א צדיק דורינו השמיע ברבי שהוא מפסיק מלהוכיח  - אז תיכף בא עלינו עונש משמים על ילד בן 5 שלא טעם טעם חטא מימיו צאן קדשים - מי אשם בכל אלה  - רק רבני הערב-רב שמאיימים ברציחה נוראה רח"ל על כל מי שמוכיח את דבר ה' ברמה בגבורה דקדושה - ממש כמו שהיה בזמן ירמיהו הנביא שרצו להרוג אותו רח"ל ורק בגלל זה בא עלינו חורבן בית המקדש ועדיין אנחנו יושבים בגלות בגלל החטא הזה!

רבי נחום! רבי נחום!
איפה אתה! וואו שלאפסטו!

טייערער רבי נחום שליט"א!
איר זעהט דען נישט אז אין יענעם טאג וואס איר האט געזאגט דעם האט-ליין אז איר גייט פארשפארן ח"ו דעם האט-ליין - האט אונז פאסירט אזא ביטערע טראגעדיע רח"ל אין אייער שכינות - צוליב דעם וואס מען האט זיך נישט צוגעהערט צו אייער תוכחה - און אייך ארויסגעווארפן טאקע פון יענעם שוהל אין קליימער סטריט - עס איז נישט קיין דזשאוקס  - ווער אויב נישט איר וועט אונז ווייטער ממתיק זיין אלע דינים פון כלל ישראל בכל העולם כולו דורך מצות תוכחה
האט איר אראפגענומען פון זיך דעם אחריות אויף כלל ישראל??????

ירמיהו הנביא האט נישט מוותר געווען אויף קיין איין טראפ אידיש בלוט - און איר זענט דאך א גלגול פון ירמיהו הנביא - גייט אן ווייטער - שטארקט אייך מיט אלע כוחות - לאזט אייך נישט פון די רוצחים פון די חיזבאללא טאליבאנער וואס יעדער וואס שטייט זיי אין וועג זענען זיי מסדר רח"ל

רבי נחום שליט"א - איר זענט שטערקער פון זיי
נעמט אייך צוויי מינוט און לערנט אדורך ספר שמואל א' קאפיטל י"ז - וועט איר זעהן ווער עס איז שטערקער

ספר שמואל א פרק יז

(א) ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין שוכה ובין עזקה באפס דמים: (ב) ושאול ואיש ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים: (ג) ופלשתים עמדים אל ההר מזה וישראל עמדים אל ההר מזה והגיא ביניהם: (ד) ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת: (ה) וכובע נחשת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים נחשת: (ו) ומצחת נחשת על רגליו וכידון נחשת בין כתפיו: (ז) וחץ {ועץ} חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל ונשא הצנה הלך לפניו: (ח) ויעמד ויקרא אל מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי: (ט) אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו: (י) ויאמר הפלשתי אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה תנו לי איש ונלחמה יחד: (יא) וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד: (יב) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים: (יג) וילכו שלשת בני ישי הגדלים הלכו אחרי שאול למלחמה ושם שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה: (יד) ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול: (טו) ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את צאן אביו בית לחם: (טז) ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום: (יז) ויאמר ישי לדוד בנו קח נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך: (יח) ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח: (יט) ושאול והמה וכל איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם פלשתים: (כ) וישכם דוד בבקר ויטש את הצאן על שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל המערכה והרעו במלחמה: (כא) ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה: (כב) ויטש דוד את הכלים מעליו על יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום: (כג) והוא מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות {ממערכות} פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד: (כד) וכל איש ישראל בראותם את האיש וינסו מפניו וייראו מאד: (כה) ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל: (כו) ויאמר דוד אל האנשים העמדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים: (כז) ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו: (כח) וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל האנשים ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת: (כט) ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא: (ל) ויסב מאצלו אל מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון: (לא) וישמעו הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני שאול ויקחהו: (לב) ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה: (לג) ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו: (לד) ויאמר דוד אל שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר: (לה) ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו: (לו) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים: (לז) ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ויאמר שאול אל דוד לך ויהוה יהיה עמך: (לח) וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אתו שריון: (לט) ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא נסה ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו: (מ) ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל הפלשתי: (מא) וילך הפלשתי הלך וקרב אל דוד והאיש נשא הצנה לפניו: (מב) ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה נער ואדמני עם יפה מראה: (מג) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו: (מד) ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה: (מה) ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת: (מו) היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל: (מז) וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו: (מח) והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי: (מט) וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו ארצה: (נ) ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דוד: (נא) וירץ דוד ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת בה את ראשו ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו: (נב) ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את הפלשתים עד בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד גת ועד עקרון: (נג) וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את מחניהם: (נד) ויקח דוד את ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת כליו שם באהלו: (נה) וכראות שאול את דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי: (נו) ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם: (נז) וכשוב דוד מהכות את הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו: (נח) ויאמר אליו שאול בן מי אתה הנער ויאמר דוד בן עבדך ישי בית הלחמי:

דא וועט איר אביסל זעהן אין מדרש אז איר זענט נישט דער ערשטער און דער איינציגסטער וואס מען וויל אייך רח"ל הארגענען פארן מקיים זיין מצות תוכחה און ולא תגורו מפני איש

(1) מדרש תנחומא בהעלותך פרק יד

(יד) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל והיכן היו אותם הראשונים זש"ה ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם (איוב לד) עד שהיו ישראל במצרים היה להם שבעים זקנים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל ועמהם יצאו ממצרים וכשעלה משה לקבל את התורה עלו עמו שנא' (שמות כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד בסוף מ' יום כיון ששהה לירד כמו שנאמר (שם לב) וירא העם כי בושש משה ואין בושש אלא לשון שהייה שנאמר (שופטים ה) מדוע בושש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו נתכנסו כל ישראל אצל הזקנים אמרו להם משה התנה עמנו שירד לסוף מ' יום ולא ירד ושש שעות יותר אין אנו יודעין מה היה לו אלא קום עשה לנו אלהים (שמות לב) כיון ששמעו כך אמר להם למה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן הנסים והנפלאות ולא שמעו להם והרגום וחור שעמד כנגדן בדברים קשים עמדו עליו והרגוהו נכנסו כל ישראל על אהרן בטקסים גדולים שנאמר (שם) ויקהל העם על אהרן וגו' למה אתה יושב אמר רבי יצחק רוח הקודש צווחת שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב (תהלים כו) קום עשה לנו אלהים ואם לא כי זה כזה אנו עושין לך כשם שעמדנו על חור והרגנוהו כך אנו עושין לך אם תמנע ממנו כיון שראה אהרן מה שעשו לזקנים ולחור נתירא הרבה שנאמר (שמות לב) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויבן מזבוח ומנין שהרגו לזקנים ולחור שכן ירמיהו מוכיח את ישראל שנאמר (ירמיה ב) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה מהו על כל אלה בשביל אלה אלהיך ישראל מה פרע מהם ויגוף ה' את העם וגו' (שמות לב) אחר זמן כשסלח להם הקב"ה אמר למשה אספה לי שבעים איש תחת אותן שבעים שנהרגו על קדושת שמי הוי ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם:

(2) תנא דבי אליהו זוטא פרק ט

בימי צדקיהו מלך יהודה היה ירמיהו הנביא מתנבא על ישראל מה אם יעשו תשובה ויחזרו למוטב ועמדו ישראל עליו להרגו והשליכו את ירמיהו לבור טיט ואח"כ העלוהו מן הבור טיט ונתנו אותו בחצר המטרה פעמים רבות עמדו עליו ישראל על ירמיהו להרגו והיה ירמיהו מקלל ישראל קללות רבות כל אותה קללה וקללה שהיה ירמיהו מקלל את ישראל הקב"ה היה מתאנח כנגדו שנאמר (ירמיה יב) כי את רגלים רצת וילאוך וגו' ואז גלו בימי צדקיהו עשרת השבטים וגלו עמהם שבט יהודה ובנימין וגלו עמהם בני ירושלים והיה הקב"ה מבקש לילך עמהן בגלות מיד נתקבצו לפני הקב"ה מלאכי השרת לרצותו ולנחמו ואמרו לפניו רבש"ע כבר יש לך עכו"ם בעולם ואנו אין לנו לא חקר ולא מספר אמר להם הקב"ה למלאכי השרת וכי בשר ודם אני שאני צריך לניחומין אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שכן נאמר בי (ישעיה מו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט לכך נאמר (שם כב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי, ולמה לא אמר הקב"ה אל המלאכים אל תתקבצו לנחמני או אל תאספו לנחמני או אל תבואו לנחמני ולמה אמר דוקא אל תאיצו לנחמני אלא אמר להם הקב"ה למלאכי השרת ניחומין הללו ניאוצין הן לפני אלא לכו ורדו מלפני וראו את עמי ישראל האיך הן הולכין בגולה ומשאות גדולות על כתפיהן מיד ירדו מלאכי השרת מלפני הקב"ה ויצאו כשהן מבוהלין ונטלו את משאן של ישראל מעל כתפיהן. ומיד יצאה השכינה גם כן עם ישראל בגולה שנאמר (שם מג) כה אמר ה' גואלכם קדוש ישראל למענכם שולחתי בבלה וגו'.

(3) פסיקתא רבתי פרשה כו

ירמיה היה אחד משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור ירמיהו [היה מתנבא בשווקים] צפניה בתוך בתי כנסיות וחולדה אצל הנשים וירמיהו היה מתנבא ואומר אם תשובו ממעשיכם הרעים ותשמעון לדבריי ירומם אתכם הקדוש ברוך הוא על כל מלכיות ואם לא תשמעו לדבריי הרי הוא מוסר את ביתו ביד השונאים והם עושים בו כרצון נפשם ולא הטו את אזנם וילכו במועצות בשרירות לבם וגו' (שם ז' כ"ד). ובשעה שבא נבוכדנצר להגלות אותם גלות ראשונה גלות יכניה חזרו רחמיו של נבוכדנצר עליהם ענה ואמר יש (להם מזרעם של יכניה) [לכם מזרעו של יאשיהו] ואמליכנו עליכם ושם היה מתניה בן יאשיהו זה מזרעו של (יכניה) [יאשיהו] ענה נבוכדנצר ואמר לו מה שמך חשב מתניה בלבו הריני מוציא את שמי צדקיה כדי שיצאו ממנו צדיקים ולא היה יודע שבימיו הקב"ה מצדיק את הדין על בית המקדש ששרף באש המליכו נבוכדנצר על ירושלם אמר לו השבע לי שלא תמרוד עלי אמר לו צדקיהו הריני נשבע בנשמתי אמר לו נבוכדנצר איני משביעך אלא בתורה שניתנה על הר סיני מה עשה נבוכדנצר הביא ס"ת והניחו אצל ברכיו של צדקיהו והשביעו שאינו מורד עליו ולא הספיק נבוכדנצר לילך אל ארצו עד שמרד עליו צדקיהו. הוי לא חזר צדקיהו ומרד על הקדוש ברוך הוא ושריו ועבדיו עמו והיו מסרבים בדברי ירמיה שכן כתב [ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי ה' אשר דבר ביד ירמיה הנביא] (ירמיה ל"ז ב'). וישלח המלך את יוכל בן שלמיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן ירמיה דרוש נא בעדינו שרי הכשדים מקיפות אותנו אותה שעה עלה חיל של מצרים לעזור את ישראל ושמעו הכשדים הצרים על ירושלים וברחו מלפניהם ענה ירמיה ואמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל כה תאמרון אל צדקיהו מלך יהודה השולח אתכם אלי וגו' (שם שם ז') חיל המצרים שעלו לעזור (להם) [לכם] ישובו וילכו להם למצרים וישובו הכשדים וילכדו את העיר הזאת וישרפו אותה באש לאמר לא תאמרו (למשפחותיהם) [למשפחותיכם] הלוך ילכו מעלינו כי לא ילכו אם (לא וגו') [הכיתם] את כל עם הכשדים הצרים אתכם ונשארו בהם אנשים וגו' ממקומם הם עומדים ושודפים את ירושלים. ויהי בעלות חיל הכשדים מפני חיל פרעה (וגו') יצא ירמיה מירושלים לילך לענתות לחלוק עם אחיו הכהנים והוא היה יוצא בשער בנימין והיה שם אדם אחד ממונה על הנכנסים ועל היוצאים הוא היה יראיה בן שלמיה בן חנניא בן עזור נביא השקר (משהיה מאנה) [מי שהיה מתעה] את יושבי ירושלים הנה כלי בית ה' מושבים מבבל (ירמיה כ"ז ט"ז) אל תיראו כיון ששמע אותו ירמיה אמר לו אמן כן יתקיימו דבריך ויתבטלו שלי אני משתכר ואתה מפסיד אני כהן אוכל מבית המקדש ואתה גבעוני חוטב עצים ושואב מים למזבח עד שאתה מתנבא על ביתו של הקב"ה התנבא על עצמך שהשנה אתה מת ונקבר בשנה שנייה כשהיה עובר למות קרא לשלמיה בנו אמר לו הוי יודע שעמד ירמיה וקילל אותי ראה [האיך] תמצא לו עלילה לירמיהו ותפרע הימנו היה שלמיה חוזר ומבקש ולא מצא ואף הוא כשהיה עובר למות קרא לבנו יראיה ואמר לו [ראה] היאך תמצא עלילה לירמיהו ותפרע הימנו מה עשה לאבי ראה אותו יוצא בשער בנימין הלך ואחז אותו ואמר לו אל הכשדים אתה יוצא להשלים להם אמר לו ירמיה שקר אתה מדבר ליטול חלקי עם הכהנים אני הולך ואחזו והוציאו אצל השרים אמר להם הרע לנו הרבה האיש הזה ומצאתיו יוצא אצל הכשדים להשלים עמהם רגזו עליו השרים והכוהו ונתנוהו בבית האסורים בבית יונתן הסופר שהיה קרוב לאליהו הנביא ואמר לו ראה כבוד שנתן לך אוהבך נאה (בבית) [הבית] האסורים שאתה בתוכו איפוטונקריק לינטין שאני בתוכו. אותה השעה שלח צדקיהו והביאו אצלו ואמר לו יש (לך) דבר מאת ה' אמר לו ירמיהו דבר עתיד מלך בבל להגלותך נשתנו פניו של צדקיהו וזעף לנגד ירמיהו ירא ירמיהו שמא יהרגנו והפליגו למקום אחר ואמר לו יש לנו ללמד מן הרשעים שאינם נפרעים עד שמוצא אחריו עלילה על אחת כמה וכמה הצדיקים ולא עוד אלא (שיקרא) [שנקרא] שמך צדקיהו שאתה אדם צדיק מה חטאתי לעם הזה שנתנו אותי בבית האסורים [איה אותם] שהיו מתנבאים ואומרים להם לא יעלה מלך בבל על ירושלים בבקשה ממך סודר אני תפלתי לפניך אל תשיבני בית יונתן וגו' (שם ל"ז כ') ויצוה צדקיהו על ירמיהו ונתנו בית האסורים ונתן לו לחם ליום (וגו') עד שכלה לחם מירושלים וישב ירמיהו בחצר המטרה וישמע שפטיה בן מתן וגדליה בן פשחור ויוכל בן שלמיהו ופשחור בן מלכיה את דברי ירמיהו מדבר אל כל העם לאמר (שם ל"ח א') היושב בעיר ימות בחרב ברעב ודבר אותה השעה באו להם אצל צדקיהו המלך אמרו לו הרבה האיש הזה מתנבא עלינו רעות אינו דורש שלום למקום הזה ענה ואמר להם הרי הוא בידכם עשו כטוב בעיניכם נטלו [את] ירמיהו והשליכו אותו לבור מלכיה בן המלך והיה הבור מלא מים עשה לו הקדוש ברוך הוא ניסים ירדו להם המים למטן והטיט למעלה ויטבע ירמיהו בטיט והיה יהונתן הסופר מחרפו ומונה אותו ואומר לו הרכין ראשך על הטיט שמא תבא שינה לעיניך:

וישמע עבד מלך הכושי (שם שם ז') הוא היה אחד מארבעה בני אדם שנקראו כושים ציפורה וישראל [ושאול] ועבד מלך הכושי (ושאול) ולמה נקרא שמו כושי אלא כשם שהכושי ניכר בעורו כך היה ניכר במעשיו הטובים בתוך פלטיריו של צדקיהו בא אצל צדקיהו ואמר לו הוי יודע שאם מת ירמיהו בתוך הבור ניתנה העיר להשונאים אמר לו צדקיהו קח אתך שלשה אנשים והעלה ירמיהו מן הבור ובקושי העלוהו נכנס עבד [מלך] הכושי לבית המלך והוציא משם בלאי הסחבות ובלאי מלחים והלך ועמד לו על הבור והיה קורא ואומר אדוני (המלך) ירמיה אדוני ירמיה אין קול ואין עונה נתן ידיו בלבושיו וקרעם והיה בוכה והולך וירמיהו היה שומע אלא שהיה מתירא שמא יונתן הסופר הרשע היה כיון ששמע קולו בוכה אמר [מי הוא שקורא אותי ובוכה אמר] לו הוא עבד מלך הכושי חי אתה הייתי סבור שאתה מת הרי החבל (מניחו) [הניחו] תחל אצילי ידיך והמלחים ויעלו את ירמיהו מן הבור:

(4) בתי מדרשות חלק ב - מדרש חסרות ויתרות שמואל ב

ויקונן ירמיהו על יאשיהו (דברי הימים ב לה כה) מלמד שמשעה שנהרג יאשיהו נגדעה קרן שונאי ישראל וכן ירמיה מקונן עליו רוח אפינו משיח יי (איכה ד כ):

(5) ילקוט שמעוני במדבר - פרק יא - רמז תשלד

וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים וגו' ויוציאו את אוריהו וגו', אמרו כשם שאוריהו נהרג כך ירמיהו חייב ליהרג, אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו.

 (4) ילקוט שמעוני זכריה - פרק ח - המשך רמז תקעד

צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשרפת בית אלהינו.

 (5) ספרי פרשת ואתחנן פיסקא ו

צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בין המקדש.