דף סב        PAGE 62

גליון "קול הסת"ם" # 62
כסלו תשס"ח לפ"ק

סימן ה – צורות האותיות, וזיונן. ובו ו' סעיפים:

לכתחלה צריך לכתוב כתיבה נאה ומיושרת, תמה ושלימה, בתמונות האותיות שלמדוהו מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מן הראשונים זכרונם לברכה. אבל אם שינה, לא פסל, אלא אם כן הפסיד צורת האות, כמו שיתבאר:

אלו הן תמונות האותיות:

צריכה להיות הנקודה העליונה עשויה כעין יו"ד, וצריך להיות בה עוקץ אחד למעלה לכתחלה, ואחד למטה מימין הנוגע בגג האלוף, ואם לאו פסולה, כמו שיתבאר. ויו"ד זו צריך להיות לכתחלה שתהא פניה עם העוקץ שלמעלה, הפוך קצת כלפי מעלה. וקבלה מהחסיד, שתהא רגל יו"ד זו נוגעת לכתחלה באמצע גגה, ולא בקצהו. וסוף הגג של צד ימין, צריך לכתחלה שיהא עקום קצת כלפי מעלה, ולא יהא עקום הרבה. ונקודה התחתונה, פעמים שתמונתה כדל"ת קטנה הפוכה על פי הסוד, וכן צריך להיות בתפילין על פי קבלת האר"י ז"ל. ופעמים שתמונתה גם כן כיו"ד תלויה בגגה, ולכן לכתחלה צריך שיהא לה עוקץ קטן לצד ימין למטה. ועל פי הסוד צריך שיהא עוקץ זה מכוון כנגד העוקץ העליון שעל היו"ד העליונה (אם יוד"י האלו"ף נוגעין בגגה, דהיינו בקו האמצעי, יותר מן הראוי, עיין לקמן סימן ח'). אם כתב היו"ד העליונה הפוכה כזה, אם אפשר לתקן בנקל, יתקן (תשובת מאמר מרדכי סימן פ"ב, ונודע ביהודה תנינא סימן קע"א):

צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה, שלא תהא נראית ככא"ף, ואם נראית ככ' פסולה. ואם ספק, מראין לתינוק (כמו שיתבאר בסימן ו'). ולכתחלה צריך שיהא לה בגגה מצד ימין, עוקץ קטן נוטה לצד ימין, ועוקץ קטן מצד שמאל זקוף למעלה. ועל פי הקבלה יהא לה עקב עב למטה, כי תמונתה כמו דל"ת תוך גרון של וא"ו. על כן צריך שיהא לה זוית למעלה שתהא כמו דל"ת, ועקב טוב למטה שיהא במקום ראשה של וא"ו. ויהיה ארכה ורחבה כג' קולמסים, ורוחב חללה כעובי קולמס (דרכי משה):

צריך שיהא ראשה עב. ורגל ימין יהא דק לכתחלה, ויורד למטה מעט יותר מירך שמאל. וירך שמאל לא תהיה עקומה, אלא משוכה בשוה, ומוגבהת קצת כלפי דל"ת לכתחלה. וקבלה בידי רבותינו הראשונים ז"ל, שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש, ולא מקצהו כמו בוא"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שעטנ"ז ג"ץ יהיו דומין לזיי"ן, ועל כן התגין שעליהן נקראו זיונין. אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן כמו שיתבאר. וירך שמאל תהא נמוכה, כדי להסמיך אות אצל ראשה, כי כן קבלה מהחסיד, שכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה, יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן, כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה (והוא הדין בגימ"ל) וכשיכתוב כא"ף פשוטה אצל צדי"ק כפופה, טוב לעקם צואר הצדי"ק מעט לצד ימין, כדי שיקרב קצת כא"ף הפשוטה לראש הצדיק. אבל בלי צורך לא יעקם שום אות, כי כן קבלה מהראשונים, שיהיו כולם בעמידה פשוטים, ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:

צריך שיהא גגה ארוך, ורגלה קצר, שאם יהיה רגלה ארוך מגגה, תדמה לכא"ף פשוטה ותפסל כשלא יקראנה התינוק כראוי. וצריך שיהיה הרגל פשוט בשיפוע קצת לצד ימין, ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל. וצריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה, שלא תהא נראית כמו רי"ש ותפסול על ידי קריאת התינוק. ויש מי שקבלה בידו, שלכתחלה אינו די במה שיהא לה זוית חד מלאחוריה, אלא יהא לה שם עקב טוב לכתחלה, כי תמונתה כמו ב' ווי"ן סגורים, והעקב הוא נגד ראש וא"ו א'. ויעשה גם כן עוקץ קטן לצד ימין בולט על פניה למעלה, ועוקץ זה הוא כנגד ראש הוא"ו הב':

צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה לצד שמאל. וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן, שתהא מרובעת כדל"ת, ולא עגולה כרי"ש. והנקודה שבתוכה, לא תהיה רחוקה מגגה יותר מעובי קולמס, ולא תהיה סמוכה לגגה, אלא יהא ביניהם חלק כל כך, בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשקורא בה. ואם נגעה ממש בגגה, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה, פסולה. ולא תהא הנקודה נגד אמצע הגג, אלא נגד סופו בצד שמאל, ואם עשאה באמצע, פסולה, וצריך לתקנה, אלא אם כן אין תיקון מועיל, אז יש להכשיר אפילו לכתחלה (עיין מגן אברהם סימן ל"ב ס"ק ל"ג, ונראה לי דעל כל פנים יש להבחין על ידי תינוק אם קוראה כראוי). ויש מי שקבלה בידו, שהנקודה תהא דקה מלמעלה ועבה קצת מלמטה כעין יו"ד הפוכה, כי תמונת הה"א היא דל"ת ויו"ד (בכל הההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה שיש בהן קבלה אחרת). ותהא הנקודה עקומה למטה לצד ימין, ולא לצד שמאל, פן תדמה לתי"ו:

צריך להיות ראשה קצר, שלא תדמה לרי"ש, ורגלה ארוך, שלא תדמה ליו"ד על ידי קריאת התינוק. וטוב שתהיה עגולה לצד ימין בראשה, שלא תדמה לזיי"ן. ואף על פי שראש הזיי"ן עובר משני צדדין, מכל מקום יש לחוש שמא התינוק יקראנה זיי"ן ותפסול. ועל פי הסוד צריך להיות רגלה פשוט בשוה ועוביו מתמעט והולך מעט מעט, עד שתהא חדה למטה. ועל פי קבלת האר"י ז"ל צריך להיות עוקץ קטן מצד שמאל בראש כל הווי"ן שבתפילין ולא בספר תורה:

צריך ליזהר שלא יהא רגלה ארוך, שלא תדמה לנו"ן פשוטה ותפסול על ידי קריאת התינוק. וראשה צריך להיות עובר מב' הצדדין שלא תדמה לוא"ו. ויהיה מרובע על פי הסוד:

באמצע העריכה!!!