דף לד PAGE 34
גליון "קול הסת"ם" # 34
כסלו תשס"ח לפ"ק
|
העונש בחיבוט הקבר על האוכל מאכלות אסורות אחר מותו בא הממונה על חיבור הקבר ומכה על בטנו בשרביטו של ברזל ואש, עד שכריסו נבקעת
כתב בספר אור צדיקים (פרק י"ט), וזה לשון קדשו: דע כי מי שלא היה מדקדק במאכלים בעולם הזה ולא היה נזהר להבחין בין איסור להיתר, ואפילו אינו איסור מפורש בתורה אלא מחכמינו ז"ל.
עונשו שלאחר מותו בא הממונה על חיבור הקבר ומכה על
בטנו בשרביטו של ברזל ואש, עד שכריסו נבקעת ויוצא
פרשנדא, ואז מהפכין אותו על פניו ומכים אותו, ואומרים
לו בלע מה שהוצאת, |
וראה בקול הרמ"ז - מסכת פאה פרק ח משנה ט, על הפסוק והיה ה' מבטחו: וזה לשון קדשו, היה נראה דבכלל דברי הב"י דבריו, דמה לי שוחד ממון או של אהבה, אבל אינו כן כי במכל מקום הפונה לשוחד מעולם לא יכוין לאמת כי כן גזרת ה'. ומה שפי' רש"י בפרשת משפטים היינו לסברת הדיין שאומר אקח שוחד ואדון אמת, אבל לא יעלה בידו דכתיב כי השוחד יעור.
ובמסכת כתובות דף קה/ב, וז"ל: תנו רבנן ושוחד לא תקח אינו צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור מדלא כתיב בצע לא תקח היכי דמי שוחד דברים כי הא דשמואל הוה עבר במברא אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה אמר ליה מאי עבידתיך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא פרח גדפא ארישיה אתא ההוא גברא שקליה אמר ליה מאי עבידתיך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא כסייה אמר ליה מאי עבידתיך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא אמר ליה מאי שנא האידנא אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר לא קביל מיניה אמר ליה פסילנא לך לדינא אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה: -
תוספות כתובות דף קה/ב אפילו צדיק גמור ונוטל שוחד - והינו ק"ו לרשעים שכבר נטל שוחד בפעם ראשונה דבפעם ראשונה כשנוטל אכתי צדיק הוי שעדיין לא נטלו וק"ו לטפשים בפעם שניה שנוטל שוחד שכבר נעשה טפש מפעם ראשונה שנטלו. ועיין מאירי, פני יהושע, סמ"ג - חלק מצות לא תעשה - מצוה רח, ובראשית חכמה פרק הדיינים, ובספר קב הישר - פרק מד: ובכלל המקבל שוחד ממון שוחד דברים, וכשם שמצוה למנוע מלישב בדין בעבור הנאות ממון כך ימנע בשביל הנאה מועטת וידקדק הדיין כי הוא פוגם נשמתו. בכלל המוצא אבידה ואינו מכריז עליה, הוא היודע באיזה צד להציל ממון חבירו. - ובספר המצות הקצר - חלק מצוות לא עשה עא. מצות לא תעשה על הדיין שלא ליקח שוחד. שנאמר (שמות כג, ח): "ושוחד לא תקח". ואפילו לדון אמת. וחייב להחזיר. ואפילו שוחד דברים אסור. והנותן עובר על לאו ד"לפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד), ושכר יד). - ובספר שם משמואל פרשת וישב - שנת תרע"ז, וז"ל: וידוע שכל דיין צריך להיות עומד מרחוק שלא יהי' שום דבר המושך את דעתו לאחד מן הצדדים. וזהו הענין ששוחד אסור אפי' כדי לשפוט אמת, אלא כף המאזנים תהי' שקולה וכמ"ש ושפטו העדה והצילו העדה, ופירשו ז"ל (סנהדרין ב'.) עדה שופטת ועדה מצלת. והנה הצדיקים הללו חששו לנפשם פן ברוח חן ובתחנונים ימשוך את לבבם ויכמרו רחמיהם עליו, וזה הוא בכלל שוחד, וכמ"ש הרמב"ן (דברים י"ט י"ג) שהרחמנות על הרוצחים היא אכזריות על הנקיים, ע"כ השתדלו לעשות בו דין טרם יקרב אליהם בחן שפתיו ובצהלת פניו וכבמדרש בקילוס הי' בא.
האם יש נאמנות להעיד, שהבשר וכו' כשר?
רבנים
ומשגיחים הנותנים הכשרים ומקבלים מאות ומליוני דולרים לשנה, וחלק
מהם שותפים במסחר האם
הם נאמנים על פי התורה?
תשובה!
[1 *כל
הנוטל שכר להעיד, עדותו בטל, כמו הנוטל שכר לדון, ואינן צריכים
הכרזה [שעדותו בטלה], אלא הדין והעדות בטל מעצמו. (רמ"א חושן משפט
סימן ל"ד סעיף י"ח).
[2
*כל
שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות... לא שנה אם עבר לתיאבון ... פסול
לעדות. (שולחן ערוך חושן משפט סימן ל"ד סעיף ה').
[3 *היתה
העבירה שעבר מדרבנן, פסול מדרבנן, הג"ה, ויש אומרים בדבר מדבריהם,
בענין שעבר משום חימוד ממון. (שולחן
ערוך ורמ"א שם סעיף ז').
[4 *כמו
שעבר עבירה משום ממון, יעבור נמי להעיד שקר בשביל ממון, או הנאה
שיהיה לו. (סמ"ע חושן משפט סימן ל"ד סעיף ו').
[5 *החשוד
לדבר אחד, אינו חשוד לדברים אחרים, אבל כל מה שצריך לאותו דבר,
חשוד גם עליו, כגון, מי שהיה חשוד למכור חלב במקום שומן, והיה
מרגיל הנערים לבוא לקנות ממנו באגוזים שהיה נותן להם, קונסים אותו
שלא ימכור אפילו אגוזים. (שולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עכו"ם
סימן קי"ט סעיף ד').
[6 *החשוד
על הדבר, אינו נאמן עליו אפילו בשבועה. (שולחן
ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עכו"ם סימן קי"ט סעיף ד').
[7 *המוכר
דברים האסורים, מעבירים אותו ומשמתים (מנדים) אותו.
(שולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ט סעיף ט"ו).
סיכום הדברים
לפי הנ"ל כמעט כל הרבנים
היום מקבלים הון תועפות בעד ההכשר שנותנים ובפרט על הבשר,
ואין לך אפילו עד אחד כשר שיהיה נאמן ושתוכל לסמוך עליו,
ואיך הלומדים צועקים עד אחד נאמן באיסורין, ואין צריך לדרוש ולחקור
אחריו, דע לך שאפילו הלכה זו מוטעת היא בידך, ואם למדת לא פרשו לך,
דהלכה פסוקה (ברמ"א יורה דעה סימן קכ"ז סעיף ג'), דכל היכא דאתחזק
איסורא כגון טבל, או חתיכת בשר שאינה מנוקרת, אין העד נאמן עליו
להתירו, אלא אם כן בידו לתקנו,
ובשחיטות הגדולות לא רק שאין בידו של בעל המכשיר לתקנו, כי לא
יניחוהו, אלא הוא שותף של בעל המסחר שחז"ל[1]
אמרו עליו הכשר שבטבחים שותפו של עמלק, ובין כך ובין כך ויצא העגל
הזה. ובני ישראל הכשרים אוכלים ומתפטמים באיסורי נבילות וטריפות
חלב ודם רח"ל על סמך של הרע-בנים שהם לא רק שותפם של עמלק אלא הם
העמלקים לבד, [ראה המראה מקומות בהערות].
והשם יתברך
יזכנו להיות חלקי ממזכי הרבים, ואולי אבנה גם אנכי ממנה,
ואליכם אישים אקרא להגות בהלכות אלו ולפרסמם
בכל העולם כי הם יסודי הדת, ולא הוספתי משלי כלום, והם
רק דברי השולחן ערוך הראשונים כמלאכים ותורה יבקשו מפיהם, ודברים
היוצאים מלבות קדושים, יכנסו בלבות בני ישראל גזע תרשישים, אמן.
מסכת קידושין
דף פב/א: טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של
עמלק.
מסכת סופרים פרק חמשה עשר: טוב שברופאים לגיהנם והכשר
שבטבחים שותפו של עמלק.
תלמוד ירושלמי מסכת קדושין דף מז/ב: טוב שברופאים לגיהנם
כשר שבטבחים שותפו של עמלק.
תוספות יום טוב
על מסכת קידושין פרק ד משנה יד: טוב שבטבחים. ספיקי טרפות
באות לידו וחס על ממונו ומאכילן. עד כאן לשון רש"י.
ושותפו של עמלק לא ניחא. דמה ענין עמלק למאכיל טרפות.
ולכן נראה לפרש טוב שבטבחים הוא
אכזרי ומזגו רע. והוא שותפו של עמלק האכזרי שזינב
כל הנחשלים. ולא היה אומה ולשון שנזדווגו בישראל אחר שיצאו
ממצרים והנסים שנעשו להם. כי אם עמלק ראשונה. וזה מורה על
אכזריות לבבו שלא שם אל לבו הנסים והנפלאות שנעשו לישראל
והמכות של מצרים במצרים ועל הים אלא אכזריותו וזדונו
הכריעו לכך כמו שכתוב (דברים כ"ה) ולא ירא אלקים.
המאירי על מסכת קידושין דף פ/ב: טוב
שברופאים לגיהינם מפני שכמה פעמים שופך דמים מפני היאוש
ושאינו משתדל כראוי במלאכת רפואתו או שאינו יודע לפעמים
סבת החולי ודרך רפואתו ועושה עצמו בקי. כשר שבטבחים שותפו
של עמלק פירשו גדולי הרבנים שמאכילים ספק טריפות מצד חסותם
על ממונם ואיני יודע מה דמיון מזו לעמלק?
אלא שמפרשים בדבריהם מאליפז שנטל כלממונו ליעקב ונמצא
שכלם חומדי ממון, ועיקר הדברים לדעתי שהוא חשוד על הסירוס
והוא מעשה המיוחד לעמלק כמו שאמרו בהגדה שהיה מסרס ומשליך
ערלותיהם כלפי מעלה לבזות מצות מילה. וזהו ענין ויזנב בך,
וזהו לדעתי אמרו הנחשלים אחריך מלשון ביעי חשילאתא, עכ"ל.
תוספות הרא"ש על מסכת קידושין
דף פב/א: שותפו של עמלק - במדרש דריש, עמלק עם לק שהיה
להוט אחר ישראל ככלב אחר הנבילה להכי מדמי ליה לטבח שחס על
בהמותיו להכשיר נבלות.
תוספות יום טוב על
מסכת קידושין פרק ד משנה יד: טוב שברופאים לגיהנם. אינו
ירא מן החולי ומאכלו מאכל בריאים ואינו משבר לבו למקום
ופעמים שהורג נפשות, ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא. טוב
שבטבחים. ספיקי טרפות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן. עד
כאן לשון רש"י. ושותפו של עמלק לא ניחא. דמה ענין עמלק
למאכיל טרפות. ולכן נראה לפרש טוב שבטבחים הוא אכזרי ומזגו
רע. והוא שותפו של עמלק האכזרי שזינב כל הנחשלים. ולא היה
אומה ולשון שנזדווגו בישראל אחר שיצאו ממצרים והנסים שנעשו
להם. כי אם עמלק ראשונה. וזה מורה על אכזריות לבבו שלא שם
אל לבו הנסים והנפלאות שנעשו לישראל והמכות של מצרים
במצרים ועל הים אלא אכזריותו וזדונו הכריעו לכך כמ"ש
(דברים כ"ה) ולא ירא אלקים.
.........................................
* * * * *
