"וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ; וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כ"ג)

"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה. שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר; אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר. שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ (ויקרא כ"ה)

אחת לשבע שנים היהודי מפסיק את עבודתו בשדה, והארץ שובתת. 
בדיוק כשם שאחת לשבעה ימים הוא מפסיק את עבודתו בשדה ובבית המלאכה ושובת.

בשנת השמיטה, כמו ביום השבת, ישנם מלאכות האסורות מן התורה ומלאכות אסורות מדרבנן.  
מן התורה אסורות ארבע מלאכות בלבד: זריעה וזמירה,קצירה ובצירה.
מדרבנן אסורות כל המלאכות  שאינן הכרחיות לקיומו של הצמח או של היבול.
הפירות שגדלו בשנה השמיטה מתחלקים לשני סוגים:
פירות עץ שמותרים באכילה אבל יש בהם קדושה ,ופירות אדמה, שאסורים באכילה בשנת השמיטה. לאיסור האכילה הזה קוראים "איסור ספיחין".
הקדושה שבפירות גורמת לכך שלפירות יש דינים מיוחדים: אסור לקלקל אותם, אסור למכור אותם לפי משקל כפי שעושים בשנה הרגילה ,אסור לייצא אותם לחוץ לארץ, ובסוף העונה צריך להפקיר אותם, כדי שכל אדם יוכל לקטפם ויהיה לו מה לאכול.(להפקרה זו קוראים "ביעור פרות שביעית")
מצווה נוספת החלה בשנת השמיטה היא מצוות שמיטת כספים

ערכי השמיטה
מצוות השמיטה טומנת בתוכה עולם ומלואו של ערכים דמוקרטים ויהודים.
וטעמי המצוות מלמדים אותנו מה רב כוחה בחינוכו של היהודי בתחום האמונה בה' ובתחום היחסים שבין אדם לחברו.
באתר זה ננצל את נושא השמיטה לשם הקניית ערכים באמצעות הוראת נושא השמיטה בהקשר הערכי.
נלמד על ערכים שבין אדם למקום, על ערכים שבין אדם לחברו ועל חשיבות הקשר שבין העם היהודי לארצו