Stop Child Molestation # 13
 

הָיָה אַבְרָהָם" (יְחֶזְקֵאל ל"ג), שֶׁאַבְרָהָם עָבַד הַשֵּׁם רַק עַל יְדֵי שֶׁהָיָה אֶחָד, שֶׁחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא רַק יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁסָּרִים מֵאַחֲרֵי ה' וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ, וְלֹא עַל אָבִיו וּשְׁאָר הַמּוֹנְעִים, רַק כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם". וְכֵן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינָה זוּ שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם הַמּוֹנְעוֹ, כְּגוֹן אָבִיו וְאִמּוֹ אוֹ חוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא, אוֹ הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, הַמַּלְעִיגִים וּמְסִיתִים וּמוֹנְעִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יָחוּשׁ וְיִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יִהְיֶה בִּבְחִינַת: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל:

(בתחילת ליקוטי מוהר"ן חלק שני)

וּמֵעֵין זֶה מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד, וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם. וּקְצָתָם חָזְרוּ תֵּכֶף, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ חוֹמָה אַחַת וּבָאוּ אֶל הַשְּׁנִיָּה וְלֹא יָכְלוּ לְשַׁבְּרָהּ, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ יוֹתֵר וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁבֹּר הַנִּשְׁאָרִים, עַד שֶׁבָּא הַבֶּן מֶלֶךְ, אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל, וְהָלַךְ לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם. וּמִזֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל הַנִּמְשָׁל מֵאֵלָיו עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹמוֹת, שֶׁיֵּשׁ עַל אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם. וְהָעִקָּר לֵב חָזָק וְאַמִּיץ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם מְנִיעָה וּבִפְרָט הַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מָמוֹן אוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְחוֹתְנוֹ אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא, הֵם כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְגַם אֲפִלּוּ גְבוּרָה שֶׁל הַגִּבּוֹרִים, הוּא רַק מֵחֹזֶק וְאֹמֶץ הַלֵּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב חָזָק בְּיוֹתֵר לָרוּץ בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים:

(ליקוטי מוהר"ן, חלק שני סימן מו)

אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי, שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג", רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר, "הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר, אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי, אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהֹוָה, אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי, חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד, הַצִּילֵנִי מֵרוֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי".

שֶׁל עוֹלָם יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, עֶצֶם הָאֱמֶת וְחָפֵץ בֶּאֱמֶת, קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה עִמִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם, מִי וָמִי הָעוֹמְדִים עָלַי בְּכָל יוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת לִמְנֹעַ וּלְעַכֵּב אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים "יְהֹוָה מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי", אַתָּה יוֹדֵעַ בְּכַמָּה מִינֵי מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים וַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וּבִלְבּוּלִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלַי בְּכָל עֵת לִמְנֹעַ אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִלְּהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְלִירֵאֶיךָ וְלַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וּבְעֹצֶם שִׁפְלוּתִי וְרִבּוּי עֲווֹנוֹתַי וְעֹצֶם פִּזּוּר נַפְשִׁי וּבִלְבּוּל דַּעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי מִמֶּנִּי בְּעַצְמִי, עוֹד הֵם מִתְגַּבְּרִים וּמִתְגָּרִים בִּי בְּכָל עֵת הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, הֵן הַמְּנִיעוֹת מִבְּנֵי הַבַּיִת וְהַקְּרוֹבִים, הֵן הַמְּנִיעוֹת מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם מֵרִבּוּי הַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי, וְחַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי בַּעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת, וְזַכֵּנִי לְהִתְקָרֵב לִירֵאֶיךָ וּתְמִימֶיךָ הַהוֹלְכִים בִּדְרָכֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְלֹא יִהְיֶה כֹחַ לְשׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם לִמְנֹעַ אוֹתִי מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, הֵן קָרוֹב, הֵן רָחוֹק, וּתְחַזֵּק אֶת דַּעְתִּי בֶּאֱמוּנָתְךָ תָּמִיד, וְאֶהְיֶה דוֹמֶה בְעֵינַי כְּאִלּוּ אֲנִי יָחִיד בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶנֶּאֱמַר: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", וְלֹא אֶשְׁמַע כְּלָל, וְלֹא אֶסְתַּכֵּל, עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ וּמְבַלְבֵּל בָּעוֹלָם, וְלֹא יוּכַל שׁוּם אָדָם לְבַלְבֵּל אוֹתִי מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַיָּשָׁר, אֲפִלּוּ גְדוֹלִים מִמֶּנִּי וְצַדִּיקִים כְּנֶגְדִּי, רַק אֶזְכֶּה לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁלִּמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרַי עַל יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים.

רָגִיל לוֹמַר בְּנַפְשִׁי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל מַה נַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, רַק אֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כְּפִי מַדְרֵגָתִי כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתַּנִי עַל יְדֵי בְּחִירֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְלֹא אֶסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דֵּעָה וְרָצוֹן שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנָם שֶׁהוּא רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לְהִתְוָּעֵד עִם בְּנֵי הָאָדָם וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם, הֵן בְּמִלֵּי דִשְׁמַיָּא, וְהֵן בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יְבַלְבֵּל דַּעְתִּי מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּלָל, וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "מִי לִי בַּשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ" יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי, חֲזַק.

(ליקוטי תפלות, חלק ראשון תפלה קמט)

וְזֶהוּ "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" - 'לָכֶם' לְעַצְמֵיכֶם דַּיְקָא וְהָבֵן הֵיטֵב וּכְעֵין שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק, "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה עַל - יְדֵי שֶׁחָשַׁב תָּמִיד שֶׁהוּא רַק אֶחָד בָּעוֹלָם וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל וְכוּ', עַיֵּן בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא עִנְיָן זֶה. וּבֶאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי מְנִיעוֹת מֵהַמּוֹנְעִים הָרְשָׁעִים אוֹ מִתְנַגְּדִים הָרוֹצִים לִמְנֹעַ מֵהָאֱמֶת בְּכַמָּה הֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וְדִבְרֵי לֵיצָנוּת וַחֲלַקְלַקּוּת וְכוּ', כֵּן יֵשׁ גַּם כַּמָּה מִינֵי מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת אֲפִלּוּ מֵחֲבֵירָיו וְאוֹהֲבָיו בֶּאֱמֶת. וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב רַק כָּל אֶחָד יָבִין בְּעַצְמוֹ כְּפִי עִנְיָנָיו וּכְנֶגֶד כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם צְרִיכִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ"ל בִּבְחִינַת אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם לַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות אורח חיים חלק ג', הלכות פסח הלכה ט' אות כ"ב)

ו. כל הרוצה לכנוס בעבודת השם באמת אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי שיחשוב, שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם. ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא בהם, או המניעות שיש משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מן דרך האמת. וצריך שלא יחוש ולא יסתכל עליהם כלל רק יהיה בבחינת אחד היה אברהם כאלו הוא יחידי בעולם:

(לקוטי עצות, ערך מניעות אות ט')

ט. העיקר הוא לב חזק ואמיץ, ואז אין לו שום מניעה בפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו, מכל שכן שאר אנשים כשמונעים אותו על ידי דבריהם ובליצנות שלהם מלהתקרב אל האמת, הכל בטל ומבוטל למי שמתחזק ומאמץ את לבבו בהשם יתברך:

(לקוטי עצות, ערך מניעות אות ט')