ניסיון הערב רב לפני הגאולה

מנהיגים מהערב רב ישלטו חמישה במינם [סימנם נג"ע ר"ע] ויבנו בתי כנסיות, רק כדי להתגבר בכך על העם

מובא בזוהר בראשית: וחמש מינין אנון בערב רב ואנון [סימן נג"ע ר"ע] נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים... ומאלין שאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו'): "כי מלאה הארץ חמס מפניהם..." "גבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר: "המה הגבורים... אנשי השם", ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם", ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דייה אלא למעבד לון שם, הדא הוא דכתיב: "ונעשה לנו שם", ובסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון...

פירוש הזוהר: המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים, בידוע שנשמתו מכנסת ישראל, אבל המתמנה בכלי חמס, נשמתו משורש נחש. הבונים מוסדות תורה לקנות להם שם ולהתגבר בזה על העם, למשול עליהם ביד חזקה, המה ה"גבורים" מהערב רב. "... וזה להם האות כי כל המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים ונותן נפשו עליהם, בידוע, שנשמתו מכנסת ישראל, כי מרחמם ינהגם. אמנם המתמנים על ישראל בכלי חמס, נפשותיהם באה משורש נחש... כי לא יבנו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות רק להיות חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם..." ("כתם פז" מהגאון המקובל האלוקי עיר וקדוש כמורנו הרבי רבי שמעון לביא זצוק"ל בעל מחבר זמר "בר יוחאי" בדף פ"ה)

אין מוכיח – כולם אנשים חטאים

אין לך אדם שיוכל להוכיח – שכולם נכשלים בחטא, וכשמוכיחו, אומר לו: "אתה כמוני...", שכלו החכמים ואין לומד תורה. (רש"י) פני הדור כפני הכלב וכן מנהיגיהם

רוצה לומר שיהיו עזי פנים, כדכתיב: "והכלבים עזי נפש המה", כי פרנס לפי הדור – שחוצפא יסגי... ומנהיגי הדור יהיו מערב רב כי ג' סמנים יש באומה זו. (עין יעקב סוטה אות קלא)

פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת

 רבן גמליאל אומר דור שבן דוד בא בית הועד יהיה לזנות הגליל יחרב ואנשי הגליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת וסר מרע משתולל. - רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא נערים ילבינו זקנים זקנים יעמדו לפני נערים בת קמה באמה כלה בחמותה ואין הבן מתבייש מאמו. (מסכת דרך ארץ זוטא פרק עשירי)

פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת

הלוא כבני כושים (ברמז קנ"ו). ביום ההוא אקים את סוכת דוד וגו', א"ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי, א"ל מאן בר נפלי, א"ל משיח, משיח בר נפלי קרית ליה, א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אמר ליה הכי א"ר יוחנן דור שבן דוד בא ת"ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות בעולם עד שראשונה פקודה שניה ממהרת לבא. תנו רבנן שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה יתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר. שניה חצי רעב משתליחין, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף וחסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית שובע ואינו שובע. חמישית שובע גדול ותורה חוזרת על לומדיה. בששית קולות. בשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא, אמר רב יוסף הא כמה שבועי דהוה הכי ולא אתא אמר ליה אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה. רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה לזונות והגליל יחרב והגבלן יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמרת נעדרת הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר שנארמ ותהי האמת נעדרת. רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא נערים ילבינו הזקנים, וזקנים יעמדו בפני נערים, בת קמה באמה כלה בחמותה, פני הדור כפני הכלב, ואין הבן מתבייש מאביו. ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא העזות תרבה והיוקר יעוות. והגפן (לא) תתן פריה והיין ביוקר ונהפכה כל העולם לאפיקורסות, מסייע ליה לרבי יצחק דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתהפך כל העולם לאפיקורסות שנאמר כלו הכלב, ואין הבן מתבייש מאביו. ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא העזות תרבה והיוקר יעוות. והגפן (לא) תתן פריה והיין ביוקר. (ילקוט שמעוני עמוס - פרק ט - רמז תקמט).

הערב רב רמאים כנחשים ועקרבים

מובא עוד ב"רעיא מהימנא": רמאים כנחשים ועקרבים דעקרין מלי דרבנן, ודיינין לשקרא. עלייהו אתמר (איכה א'): "היו צריה לראש". נאמר (שמות ב'): "וירא כי אין איש" - דישראל באלין רשיעיא ערב רב, ודא בסוף גלותא.

כל הדור יהיו חצופים ועזי פנים ותשתכח תורה ואין דורש ואין מבקש

באותה שעה בכה ר' עקיבא, אמר לו: "על מה קא בכית?" אמר לו: "אוי לדור שיהיו יתומים ממך!" אמר לו: "אל תאמר כך, אלא וי לדור, שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה ובלא תלמיד הוגה, וימים יבואו, שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים ותשתכח תורה ואין דורש ואין מבקש, והמתעורר ליבו בתורה יהיה נבזה וחדל אישים. וי לדרא ההוא כד ייתי ההוא דרא". אמר לו: "לית דרא ההוא מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, כד אנון רכיכין בלבד, וכד אנון קשישין אורייתא משתכחת מנהון". (מדרש הנעלם שבזוהר חדש פרשת בראשית).

וי לדור, שלא ידעו להיכן לפנות!

שם נאמר: אבל וי לדרא כד רעיין לא משתכחין וענא סאטן [והצאן סוטה] ואזלין ולא ידעין לאן אתר אזלי לא לימינא ולא לשמאלא. (מדרש הנעלם שבזוהר חדש פרשת ויקרא)

דור שלא יהיה להם מגן

וזמין עלמא דלא ישתכח מאן דיגן עלייהו וכל אנפין חציפין ישתכחון בין לעילא בין לתתא... וזמינין בני עלמא דצווחין ולית מאן דישגח עלייהו, יהדרו רישא לכל סטרי עלמא ולא יתובון באסותא... ואשתכח בינייהו (ויקרא ע"א א') ספר תורה דלא משתקר... (מדרש הנעלם שבזוהר חדש פרשת ויחי, זוהר חלק א דף רכה ע"א)

וי למי שימצא בעת בוא הגאולה,
ואשרי מי שימצא באותה שעה כשר ביהדותו

איתא בזוהר הקדוש (שמות ז'): זקף רבי שמעון ידיו ובכה ואמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקיה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא... זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא, יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא...

בעקבתא דמשיחא מלחמות יתעוררו בעולם וצרות תבאנה בצרורות

מובא בזוהר חדש: אמר רבי חזקיה לרב יוסף: בוא ואראה לך דכך הוא גאולתן של ישראל, בעדנא דינהר להון שמשא דגאולתא יתי להון עקא בתר עקא וקדרותא בתר קדרותא, עד דאנון בה ינהר עליהון נהורא דקודשא בריך הוא... ובזמנא ההוא מלחמות יתעוררו בעולם, גוי בגוי ועיר בעיר, וצרות רבות יתחדשו על שונאיהם של ישראל, עד שיקדרו פניהם כשולי הקדרה, ואחר כך תתגלה עליהן גאולתן מתוך שאגת לחצם ודחקם...

כל מעשה טוב, ואפילו קטן, בדור זה – שקול ככמה מצוות, שקיימו בדורות ראשונים

פעם אחת שאלתי למורי, זכרונו לברכה, איך היה אומר לי, שבנפשי יש מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות ראשונים היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ויאמר אלי: דע, כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעיניים, כי בוחן לבות וכליות ה' יתברך, וכפי הזמן והדור ההוא מעשה קטן מאוד בדור הזה שקול ככמה מצוות בדורות ראשונים, כי בדורות אלו הקליפה שולטת והרע מתגבר מאוד מאוד, עד אין קץ. מה שאין כן בדורות ראשונים, ואילו הייתי אני היום באותן הדורות, היו מעשי וחכמתי נפלאים ועולים מכמה צדיקים הראשונים תנאים ואמוראים, אשר על כן לא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי נפש בניהו וזכריה ורבי עקיבא מעלה יתרה על כל הצדיקים ראשונים מזמן התנאים ואמוראים. עד כאן לשונו, ואם כן מה נענה בדור הזה אשר עם כמה אלפים ורבבות מדרגות נתקטן הדור מאז ועד עכשיו, בודאי הוא חשוב מקצת העבודה גבי קודשא בריך הוא בזמן הזה מאוד מאוד בלי שעור. (שבחי רבי חיים ויטאל זי"ע, שער הגלגולים דף ס"ב עמ' ב')

שאלה? מה השייכות להתיבות שמע ישראל
עם מלחמת העירוב רב?

בספר הקדוש דרושי ונתת הכסף וגו' להרמח"ל ז"ל וזה לשון קדשו:

כלך יפה רעיתי, מצד צדיק חי עולמים, להתעטר למעלה על ראשיהם של ישראל, דכתיב, "כי רועה היא". "ומום אין בך", זה פיסול של קרבן, שפחה רעה, בה, "כל אשר בו מום לא יקרב", שהרי בשעה שצדיק שולט לא נמצא אלא קרבן תמים, וזה ישראל גוי אחד בארץ, שאין שם ערב רב. וזה, "שמע ישראל" וגו', ישראל ודאי מצד יעקב, שבו תהיה מחדש אותה להיות זרע אמת, דכתיב, "תתן אמת ליעקב". וזה - וישק יעקב לרחל, שהיא עקרת הבית, ובנשיקה זו היה מפריד ממנה כל רע, להזדמן היא וכל שאר הנשים להוציא משם זרע אמת ודאי. ולפי שערב רב היה מזדמן להתערב אח"כ - "וישא את קולו ויבך", בכמה בכיות של הגלות להתקיף אותו הקול שלו, שבו. "והאלקים יעננו בקול". שהרי לא נתנה תורה אלא מצד יעקב, תורת אמת ודאי, בה, "כי מן השמים דברתי עמכם", [ובזה] תהיה מחדש אותה לעתיד לבא, דכתיב - כי יקח איש אשה חדשה, זה כנסת ישראל. אימתי תהיה חרשה, אלא בזמן "שלא יצא בצבא". שהרי באותו הזמן נאמר, "וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני", שכן כנסת ישראל נאמר בה, "אל תבוז כי זקנה אמך". . . כמה. . . הזקן, אלא בזמן שלא יצא בצבא, מיד, "אחרי בלותי היתה לי עדנה". "ולא יעבור עליו לכל דבר", בזמן אחר שנאמר בו, "ונהר יחרב ויבש", אלא, "אשר לא יכזבו מימיו", לפי שאימא עלאה שהיא מוצא מים תהיה מתדבקת בו תמיד, ולא כמו שנשאר יוסף יתום מאמו, שאז שלטה אותה הזונה לקטרג עליו, אלא, "יהי מקורך ברוך". מיד, "ושמח מאשת נעוריך", ולא להתעצב באותה הזונה שהיא עצבון ודאי, ובה, "ויתנהו אל בית הסוהר". אלא, "נקי יהיה לביתו", נקי מצד אי', "שנה אחת", לכלול שם י"ב שבטים, הה"ד, "ששם עלו שבטים שבטי יק עדות לישראל", שהרי לא נשלם בנינה של שכינה אלא בי"ב אלה, מיד "ושמח את אשתו אשר לקח" – במשיח.

שאלה? מה הם הסימנים לדעת מי הם העירוב רב?

תשובה: 1. מכחישים בביאת משיח. 2. מכחישים בעיקרי תורה שבעל פה ורוצים לעקור יסודותי' ותחומיה, כמו שמכחישים במצות עירוב שתיקון שלמה המלך ע"ה. 3. הם השולטים על תלמידי חכמים שבדור שלא יאמרו את האמת. 4. מבזים אותם.

בספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה רחל פתח ט' וזה לשונו: ולכן נק' נפילה בגלותא, והוא סוד האמונה בתורה שבעל פה דנפלת בגלותא בין ערב רב בדרא בתראה בעקבות משיחא, שרבו הרשעים המינים הרוצים לעקור תחומי תורה שבע"פ ומכחישים באמונתה, וע"ז נאמר (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף וכו', שהיא בתולת ישראל הלכה למשה מסיני מאורסה דילי', שהלכה היא בדעת דידה ו"ק דידה הם ו' סדרים. וברגלין דילה בסוף יומייא היא נפלת, וכמ"ש ברע"מ פ' כי תצא (ד' רעט ע"א) גלותא רביעאה תהום רבה חלל דאגוזא והאי איהו וחושך וכו' ואתקרי בור דנפל שמה שור דא דכתי' ביוסף בכור שורו וכו' והבור רק וכו' ריק בלא תורה אבל נחשים ועקרבים יש בו ודא גלותא רביעאה דור דרשעים מלא נחשים ועקרבים וכו' דעקרין מילי דרבנן וכו' עלייהו אתמר היו צריה לראש וכו' דישראל באילין רשיעייא ערב רב ודא בסוף גלותא וכו' יעו"ש באריכות. וסוד שור וחמור הם ב' משיחין דאחידין בב' רגלין דילה ובהם נפילת שכינתא תמן בע"ר, והם המכחישים בביאת משיח ובעיקרי תורה שבע"פ ורוצים לעקור יסודותי' ותחומיה, כאשר אנו רואים בעוה"ר חדשים מקרוב באו זה שנה ושנתיים שהוא בסוד נאמן כפוף נ' כפופה דנפלת בגלותא. ונ' הוא בסוד לויתן תנינא דאורייתא שהוא רע"מ ו' דגחון שהוא נאמן פשוט עד"א איש האלקים בעלה דמטרוניתא התנין הגדול וכו' דבלע כל נוני ימא שהם תלמידי חכמים, דנשמתו מתלבשת בהם בכל דור והוא נחש בריח. ובגלותא בתראה נפל תמן בגלותא ביני ע"ר שהם השולטים על תלמידי חכמים שבדור ומבזים אותם והוא מחולל מפשעינו וכו', והוא בסוד הנפילה, הני כרעי דרבנן דמוקפי מנייהו הוי, ונעשה בסוד נ' כפופה שהוא בנחש עקלתון, ורע"מ נק' נאמן כמ"ש (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, והוא נאמן כפוף בגלותא ונאמן פשוט בגאולה עד כי יבוא שיל"ה וכו' כידוע.

התלמידי חכמים האמיתים שבישראל שעל ידם יהיו נשמרים ישראל והתורה, ועומדים בפרץ שהם מניצוצי נשמת משה הנקשרים באמונה שהוא יסוד החכמה העליונה. והוא בעקבות משיחא שרבו המתפרצים והם שבעקב דיעקב ששם ויאבק איש עמו

בספר הקדוש פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח ס"ט וזה לשונו: והוא סוד הארת ערב רב בצד ימין של פרצוף יעקב שהוא אינו ביושר רק יוצא בסט"א, ונראה לעיני הבריות שהוא בצד ימין בסטרא דקדושה, שלכך נגזר על נשמת משה להתגלגל בכל דור ולהיות בגלותא ביני ערב רב כמ"ש בזוהר וברע"מ ובתיקונים בכ"מ. והם התלמידי חכמים האמיתים שבישראל שעל ידם יהיו נשמרים ישראל והתורה, ועומדים בפרץ שהם מניצוצי נשמת משה הנקשרים באמונה שהוא יסוד החכמה העליונה. והוא בעקבות משיחא שרבו המתפרצים והם שבעקב דיעקב ששם ויאבק איש עמו כו', וכמו שכתוב בפרשת גיד הנשה (ל"א, א) וריב"ל אמר, אמר קרא בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חברו. רשב"ג אמר, כעכו"ם נדמה לו כו', שהוא סוד פרצוף ערב רב שבצד ימין של יעקב שע"י הוא המלחמה בין סט"א לסטרא דקדושה, כי נופת תטופנה וגו.

למה עשו הערב רב את העגל?

בספר המפואר לרבי שלמה מלכו ז"ל וזה לשונו:

ודע כי מה שאמרתי שגדול עון ישראל בספרם בגנות המן ובקשתם המאכלות גסות המטמטמות את הלב והמעבים את השכל יותר מעון העגל. הטעם הוא שהעגל שאלו ובקשו אותו הערב רב כמו שדרשו ז"ל "שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים". אותם שהוצאת אתה והעלית אותם. כי צבאותי בני ישראל אני העליתי אותם והם לא עשו את העגל ולא בקשוהו. ויש לספק איך ערב רב היו מבקשים עגל אישים מנהיג, אחרי שראו המכות אשר עשה ה' במצרים ושפטים באלהיהם והמופתים והניסים שראו בקריעת ים סוף ובמלחמת עמלק ובירידת המן ובבאר. ועוד איך ישראל לא מחו בידם כי היה להם להרגם לאבדם מן העולם ולא היו ימים רבים ששמעו אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה. אם כן איך הטו את אזנם ונתפתו ונסתו אחר עצת החטאים האלה בנפשותם כי בבשר חמורים ובשקוציהם נפשם חפצה דבר של תימה שיסכימו ישראל לעצה הרעה הזאת:

ונאמר כי ערב רב גם כן זכו לראות המרכבה בקריעת ים סוף בזמן שכולם אמרו "זה אלי ואנוהו". רמז לזה במה שאמרו רבותינו ז"ל "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". ואמר שפחה לרמוז גם כן לערב רב שהשיגו מעשה מרכבה, ובמרכבה ראו פני ד' חיות. והאחד מהם פני שור וכף רגליהם של ד' חיות ככף רגל עגל כלשון "ויברך ה' אותך לרגלי". לכך באו ערב רב אצל ישראל ודברו באזניהם ואספו מישראל אגודות ותלונות ואמרו להם כבר ידעתם שטלה שרו של מצרי' והוא גדול על כל שרי מעלה. וכשהיינו עובדים אותו עשינו לו דמות של זהב ושמנו אותו בארמון גדול והיינו משתחוים ומקטרים לפניו, והיינו מצליחים במעשנו והיינו מושלים על ממלכות רבות. ועתה שהשפיל הקב"ה אותו וסדר ממשלתו וכדי להוציא את ישראל ממצרים אנחנו הסכמנו לעבוד את אלהי ישראל. ומפני שאין בו תמונה לא ידענו לכוין דעתנו בעבודתו.

עתה דעו כי שני לטלה שהיה הבכור הוא שור. לכך נעשה לו צורה כי עתה הוא הבכור וחשוב לפני הקב"ה ובאמצעותו ישפיע עלינו הקב"ה טובה והצלחה. וגם יש לו מעלה אחרת מלבד היותו רגל המרכבה אחד של ארבעה חיות הוא. ויש לו מעלה ויתרון שכל ד' חיות הן חתומות בחותמו. והוא סבה גדולה מהם כמו שאמר "ככף רגל עגל". אם כן נבקש מאהרן שיעשה לנו צורת שור מזהב, שהוא חכם, תלמידו של משה, ויודע לכוין השעה כדי שיצא לפעל שלם כונתינו. זהו שאמר הכתוב "ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים" צורת שור של מעלה. "אשר ילכו לפנינו", פי' כאשר נבקש איזה דבר אשר אנחנו צריכים אותו, ילך לפנינו, לבקש מהקדוש ברוך הוא אותה בקשה שנצטרך לה. ואמרו "כי זה משה האיש". פי' אל ירע בעיניך בקשתנו זאת שאנו מבקשים דמות. זה אלי ואנוהו. כי לשם ראינו צורת שור וכף רגל עגל, כמו זה אנחנו מבקשים. לכן יש פסק בין "כי זה משה". לומר לא ידענו היכן משה. כי אם היינו יודעים באיזה מקום הוא, ממנו היינו מבקשים מה שאנו מבקשים ממך זש"ה "כי זה משה האיש... לא ידענו מה היה לו".

ובזאת הטענה המזויפת נתפתו ישראל לעצת ערב רב וזאת היתה תשובתו של אהרן כאשר אמר לו מרע"ה "מה עשה לך העם הזה". והוא השיב "אל יחר" בעיניך. תשובתו כי אתה ידעת ערב רב כי לבבם רע וקשה. וספר לו טענותם כאשר כתבנו. אז ראה משה את העם ערב רב כי כבר נתפרסם רוע לבבם. כי אהרן גלהו ופרסמו לשמצה בקמיהם על ישראל לומר אתם עשיתם עגל. כי יש להם תשובה שלא עשאוהו ישראל. וכבר רמזו בב"ר זהו שאמר הכתוב "ידע שור קונהו" וגו' ששאלו לעגל מי עשהו והשיב שעשאוהו הערב רב.

כלל העולה מכל זה כי חטאת ישראל במה שספרו בגנות המן, ובמה ששאלו מאכלות גסות בשר ודגים ומיני ירקות מאכל בהמות וחיות דורסות ומאסו במזון זך ונקי מזון מלאכי השרת, היה גדול מעון העגל שעשו. שחטאו חטאו של אדם ראשון באכילתו מעץ הדעת טוב ורע. שבעונו נטרד ונגרש מעץ החיים פי' מלהיות חי וקיים לעולם ולהשיג סודות התורה ופירושיה כאשר היא כתובה לפניו יתברך. כך קרה להם במדבר כאשר ספרו בגנות המן ושאלו מאכלות גשמיות. וזו כוונת מרע"ה כשהיה מזהיר ומתרה להם לישראל שיעשו המצות כדין וכההלכה. בפרשת והיה עקב כתיב "כל המצוה וגו' למען תחיון" וגו'. פי' אם אתם הייתם שומרים מצותי תהיו חיים וקיימים ותרבו לרוב בקרב הארץ ואין זר אתכם. תדע שכך היתה כוונתו ית' "וזכרת את כל הדרך וגו' למען ענותך לנסותך". לפי שהוא יודע את אשר בלבבך שאתה מסופק אם תשמור מצות ה', לא שזה החולי בא אליך מלהט החרב המתהפכת כאשר אמרתי. והקב"ה רצה לתקן את אשר עוה חטאו של אדם הראשון. לכך האכילך המן ומזון זך ונקי רוחני כדי שתשוב כימי נעוריך יום הולדה אותך, ותבין ותשכיל תעלומות התורה התמימה כדי להרחיק אותך מתענוגי הגוף הזה המטפשים שכלו של אדם ואתה לא ידעת ולא השגת כי לטובתך ולהנאתך מנעתי אותך ממאכלות גסות והאכלתיך מאכל רוחני אלהיי.

וגם אבותיך שיצאו ממצרים לא ידעו ולא יבינו החסד שאני גומל עמך בהאכילי אותך את המן, כי כוונתו ית' היתה למען הודיעך כי לא באכול לחם גשמיי בתענוגי הגוף הזה יחיה האדם חיים נצחיים. כי אם "על כל מוצא פי ה'". פי' כי אם בשמרו מוצא פי ה' וכשנהנה מאותו מזון רוחני שהקב"ה מזמן לו יחיה האדם חיים נצחיים. וסמך לזה "שמלתך". כשם שבאכילת המן לא היית צריך לשום מזון אחר לפי שהוא אלהיי. כך שום חסרון מחסרונות בני אדם לא חסר לך שהם כסות כל הגוף. זהו שאמר "שמלתך לא בלתה מעליך". כלל העולה כשם שאדם הראשון קודם שחטא לא הרגיש בדבר גופני שהיה נהנה מן האילנות הרוחנייים כי כן הורשה. שנא' "מכל עץ הגן אכול תאכל" ולא היה צריך שום כסות עד שחטא דכתיב "וידעו כי ערומים הם".

כך היה רוצה הקב"ה לעשות לישראל בהאכיל להם המן זמן רב ולמלאת חסרונם בכסותם כדי שישיגו סודות התורה ויחיו חיים נצחיים. וכאשר התאוו תאוות גופניות וישבעו נפשם החיונית. מיד נגזרה עליהם מיתה ונטמטם לבם מלהבין סודות התורה כאשר קרה לאדם הראשון.

הרי ברור לך בראיות אמתיות שעוון שאלת הבשר ששאלו ישראל וספורם בגנות המן האלהי. וזוכרם המאכלות הגסות הבהמיות שאכלו במצרים. היה להם בזה עונש גדול יותר מעון העגל. ששם כפר וסלח להם הקדוש ברוך הוא על ידי תפלת מרע"ה. והחרטה שהם נתחרטו. והתשובה שעשו. ובעון התאוה שהתאוו לא עצר כח מרע"ה להתפלל בעדם וגם לא השיבו פיהם מבלע, אלא בכל עת גדלה תשוקתם להתעסק במותרות ובתענוגי הגוף.

מה שרב אמיתי שאין שייך לערב רב צריך לתקן

הבעל שם טוב הק' זי"ע שומע במתיבתא דרקיע ש"מקוה" ש'חיטה וע'ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם.

... ויש שאמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה דף י' עמוד א') והאיסור חמור מאוד.

לשמור שבת כהלכתו בכל דקדוקים ופרטים, וסימנך תשב אנוש עד דכה (תהלים צ, ג'), "תשב" אותיות "שבת" אנוש היינו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש (צוואת הריב"ש).

כל מצוה שאין לה דורש ואין מי שיבקש אותה תדרשנה. לפי שהיא כמת מצוה, ומצוה שאין לה רודפים, רדוף אחריה לעשותה שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרועה אנכי שנתעלמתי מכל וכל... (ספר חסידים אות ק"ה)

הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ראה ברוח קדשו מה שיהיה הנסיון האחרון בעקבתא דמשיחא:

הבעל שם טוב הק' זי"ע שומע במתיבתא דרקיע ש"מקוה" ש'חיטה וע'ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם

על כן אנו מפרסמים תורת הבעל שם טוב זי"ע אשר למד אותנו מה ששמע במתיבתא דרקיע, אחד מג' דברים שצריכים להיזהר הוא עירובין, כי על ג' דברים הנ"ל זה נלחם הסמ"ך מ"ם. וראה בחק לישראל ערב שבת קודש פרשת בהעלותך שמביא דברי הזוהר הקדוש פרשת ויקהל כי כל מלחמת הערב רב הוא על השבת, וכמו שאנו רואים מי הם ראשי העירוב רב שנלחמים נגד גדולי ישראל זקני הדור שעשו עירובין, והצדוקים האלו [ראה בתשובות הרא"ש] יודעים שהגיע זמן הגאולה והם הם היחידים שמעכבים הגאולה שלימה. ואלו כופרים בתורת משה רבינו ושלמה המלך והבעל שם טוב עליהם השלום, וכופרים בכל ספרי השלחן ערוך ומזייפים כל התורה כולה לעיני כל ישראל בלי שום בושה , [ראה חק לישראל יום פרשת בהעלותך ותבין. 

ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) - סנהדרין דף צח ע"א : ומ"ש אח"כ אמר זעירי וכו' אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל וכו' הם שנק' גבורים כמ"ש שם גבורים מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים אנשי השם ואילין אנון מסטרא דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובניין בתי כנסיות וכו' ולא לשמא דה' וכו' אלא למיעבד לון שם. ומ"ש אח"כ ר' שמלאי עד שיכלו כל שופטים ושוטרים וכו' הם מינים האחרים, הא' הם עמלקים כמ"ש שם ואילין אנון דאשתארי מאלין דאתמר בהון וימח את כל היקום וכו' ומאלין דאשתארו בהון בגלותא רביעאה אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס, והם השופטים הרעים. והמין חמשי הם שוטרים הרעים שהם נק' רפאים כמ"ש שם רפאים וכו' דכד יחזון לישראל בדוחקא מחרפין מנייהו ואית לון רשו לשיזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאילין דמשתדלין בה וכו', שאינם כמו השוטרים שבמצרים דכתי' בהו (שמות ה יד) ויוכו שוטרי ישראל וכו' דבעו לשיזבא לון וכו'.

וקודם שיבוא משיח יכלו כל הה' כתות שהם נג"ע ר"ע, שהם הסיגים דה"ג מה' דמים טמאים, והם הדמים שיוצאים קודם הלידה כדי שיצא הילד מלובן ומזורז, והוא מ"ש ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכו'. והרי אתה רואה בעיניך גודל חכמת חז"ל וכמה מרגליות יקרות אשר הטמנו במליצות דבריהם, שכל דבריהם אלו ממש מבוארים בדברי הזוהר הנ"ל, וכל דבריהם כגחלי אש, ונאמר (זכריה יג ט) וצרפתים כצרוף הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וכו' שהם ב' עטרין של הדעת חו"ג, שע"ר הם אחוריים דדעת שהם סוד ער"ב ר"ב, שלכן קבלם משה והוא בגלותא ביניהם כמ"ש בכ"מ.

דור שבן דוד בא בו אז יתגלגלו כל נשמתין דערב רב שהם הם עזי פנים שבדור, והם עתידין להיות רעיין על ישראל והוא גלותא דמשה

בספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) - סנהדרין (דף צז ע"א). ת"ר שבוע שבן דוד בא בו וכו' כידוע שמלוכת משיח בית דוד הוא מלך הדר השמיני בעט' היסוד, שע"י הי' תחיית כל המלכים ע"י חסד דאתגלי בפומא דאמה כמו שכתוב בס"ד חד לאלף יומין זעירין אתגליא וכמו שכתוב רבינו הגדול בפי' שם, ולכן במוצאי שביעית הוא בא. תניא ר"י אומר דור שבן דוד בא בו וכו' וחכמת סופרים תסרח וכו' כי אז יתגלגלו כל נשמתין דערב רב שהם הם עזי פנים שבדור, והם עתידין להיות רעיין על ישראל והוא גלותא דמשה ביני ערב רב כמו שכתוב בזוהר ובתי' וברע"מ בכמה מקומות, ויתרבה המינות ואפקורסות וגם ירבו המסורות כמו שכתוב לקמן, והם ה' כתות של ערב רב נג"ע ר"ע כמו שכתוב ברע"מ ובתיקונים, והוא מה שכתוב פני הדור כפני הכלב כמו שכתוב (שמות יא ז) לא יחרץ כלב לשונו וכו', כי גלות בית שני בעון לשון הרע וקטרוגין בישין ולכן בסוף יומייא יתמסרו על ידן לגמר התיקון, וכמו שכתוב (פסחים קיח ע"א) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים וכו', וידוע שהכלבים אף על פי שהם היותר מגונים מ"מ יש בהם קצת טוב והוא מדת האמת, שלכן כשאליהו בעיר אז כלבים משחקים כמו שכתוב באריכות בס' מלכיאל, ולזה אמר שאעפ"כ והאמת נעדרת וכו'.

אז יתגלגלו כל עזי פנים שבדור מתתקע"ד דורות שהם מעולם התוהו, והם נשמתין דערב רב שלכן יתרבה המינות והעזות והמסורות שהם ה' כתות נג"ע ר"ע

ותהי האמת נעדרת מלמד שנעשית עדרים וכו' כבר כתבתי במקום אחר שאמת ושקר הם עולם התיקון ועולם התוהו כמו שכתוב (שבת קד ע"א) מ"ט[1] שקרא אחד כרעא קאי ואמת מלבן לבוני שקרא לא קאי וכו', שהוא קיימא דחד סמכא כמו שכתוב בריש אד"ר שהי' רק בסט' דשמאלא לבד, ואמת הוא קיימא דתרין סמכין דהם במתקלא דכורין ונוקבין, ימינא ושמאלא, איהו בנצח ואיהי בהוד, ולכן קושטא קאי שקרא לא קאי שהם בסוד הנופלים, ולכן אמת מביא חיים לעולם שהוא מלך הדר שלא נזכר בו מיתה ובו חיו כולם, ולכן סמך לכאן הגמרא עובדא דעיר דשמה קושטא דלא הוה מיית אינש וכו', ובעקבות משיחא אז אשתארת רק בחד כרוב כמו שכתוב בריש פ"ק דע"ז כמו שית' שם בס"ד, ולכן אז יהי' הנפילה העצומה שאז יתגלגלו כל עזי פנים שבדור מתתקע"ד דורות שהם מעולם התוהו, והם נשמתין דערב רב שלכן יתרבה המינות והעזות והמסורות שהם ה' כתות נג"ע ר"ע, ולכן אז כולו הפך לבן וכו'. וידוע שבעולם התוהו אז האורות נסתלקו למעלה והכלים ירדו למטה והם ג"כ סוד צדיקים שבדורות שמסתלקים למעלה וכמו שכתוב דור שבן דוד בו ת"ח מתמעטים, והוא מה שכתוב שנעשים עדרים עדרים וכו' ויליף לה מלשון הכ' ותהי האמת נעדרת שעל העדר לא שייך לשון הוי' אא"כ שהוא מלשון עדרים פני הדור כפני הכל"ב מסיגי שם ב"ן שאינם בכללא דאד"ם שם מ"ה, וכמו שכתוב בלאדן דאשתני ככלבא וכמו שכתוב בזוהר בלאדן שאינו בכללא דאדם, ואז צרות רבות מתחדשות כמו שכתוב (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו, שהוא נפילת נוק' וב' משיחין בתהום מלכות דבריאה, והוא המו"ת עני חשוב כמת וכמו שכתוב ברע"ם ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני וכו', והוא מה שכתוב שתכלה פרוטה מן הכיס. ת"ר כי יראה כי אזלת יד וכו' עד שיתייאשו וכו' כי כל דבר אינו עולה למדריגה יותר גדולה כי אם אחר האפיסה ממה שהי' בתחי', כמו הגרעין שאינו יכול לצמוח כי אם אחר שכבר כלה ונרקב לגמרי שיהי' פושט צורה ולובש צורה, וכמו כן בתחיית המתים אי אפשר להיות עד שיחזורו לעפר כמו שכתוב כי עפר אתה וכו' ההוא שעה אחת קודם תחה"מ וכו', וכן המיתה לאדם צורך גדולו שאם לא כן אינו יכול לעלות למעלה יותר גדולה לגן עדן. וכמו כן בגאולת ישראל אחר שיגיעו לאפס עצור וכו' ויהיו כאין ממש מרוב הצרות והשפלות וריבוי הרשעים שבעולם אז יגאלו, והוא בסוף אלף הששי בעט' היסוד ששם הערלה סובבת שהוא מקום המזוהם יותר מכל הגוף ובסופו, והוא בדור שבן דוד בא בו שהוא בנשמות שבסוף העקבים שבגוף ושם הנחש כמו שכתוב (בראשית ג טו) ואתה תשופנו עקב מסיומא דגופא. אמר רב קטינא שית אלפי שנין הוה עלמא וכו' דבר זה ביארנו כבר בכמה מקומות שהוא מה שכתוב בס"ד דשיתא אלפי שנין תליין בשיתא קדמאי שהם ו' ימי בראשית, שכל הפרטים שהי' בכל יום הוא מה שנמצא באותו אלף שנים, וכל מה שיש בו מכל אדם וכל דבר וכל הפרטים ופרטי פרטים הכל הם מבוארים בתורה בפ' ראשונה באותו יום המכוון נגדו כמו שכתוב כ"ז באריכות רבינו הגדול בפי' לס"ד, ואלף השביעי הוא יום שכולו שבת שהוא ארעא דאתבטלית ואתחרב כולא בתריסר שעתא, ואז סלקי כולהו למעי אימא והוא שליטת ארעא מלכות בסט' דיובלא בינה, ואז ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שהוא אימא עילאה תליסר יקים לון וכו' כמו שכתוב כ"ז בס"ד פ"א ובביאורי רבינו שם. אביי אמר תרי חרוב וכו' באמת אין כאן פלוגתא כלל ואלו ואלו דא"ח, וכוונתו לסוד ב' שבתות שבת עילאה ושבת תתאה יובל ושמיטה, דאז מלכות שבת תתאה סלקא לבינה שבת עילאה ואז היא תגא בראש ס"ת, ולכן העולם חרב כמו שכתוב (אבות א יד) המשתמש בתגא וכו', את שבתותי תשמרו וכו' שבת עילאה ותתאה, ובאמת שניהם משתמשים ביחד דמלכות סלקא ונכללת בבינה קרן ביובל אתעטר והבן. ועיין באריכות בפירוש הגר"א לספרא דצניעותא – (פרק ה')

אסור לפלפל עם אפיקורסים

ראה במסכת סנהדרין (דף לח ע"ב): רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר רבי יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי.

כל אלו שנותנים כספם וזהבם לבנות הבנינים של הערב רב הם מאנשי דור הפלגה ואומרים נבנה לנו מגדל כמו שכתוב בספר בראשית (פרק יא פסוק ד') וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. (שם בפסוק ה') וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.

ראה בחזקוני על בראשית (פרק יא פסוק ד') וראשו בשמים - גבוה הרבה כמו ערים גדולות ובצורות בשמים כי יש שמים משמשין לשון אויר, אשר תעוף בשמים ובלשון משנה מן הארץ עד שמי קורה.

 ונעשה לנו שם - מבצר חזק לעולם להיותנו שליטים על כל הבריות ונמלוך עליהם פן נפוץ על ידי מלחמות שיתגרו בנו הרחוקים אם לא נבנה לנו עיר ומגדל ואם נפוץ לא יהיה לנו שם אבל עכשיו כל יושבי העולם יודיעונו מרום המגדל כי הכל ידברו ממנו והם בקשו לבטל מה שגזר הקב"ה ומלאו את הארץ לפיכך ויפץ אותם על פני כל הארץ בגזירתו.

ובספורנו עה"ת ספר בראשית (פרק יא פסוק ד'): ויאמרו הבה נבנה לנו עיר. זאת הית' עצת שרי הדור להמליך את נמרוד על כל המין האנושי: ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. נעשה שם שתהיה במגדל ויצא בכל המין האנושי שם גובה מקומה וגודל עירה באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם ואליה ידרשו כלם. והכונה בזה היתה שהמלך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי בהיות שם דרישת כלם:

ובהכתב והקבלה בראשית (פרק יא פסוק ד) נבנה לנו עיר. לרבותינו לא היו טפשים לבנות עיר אשר תספיק לכל באי עולם, אבל פשעו ומרדו בה' וכולם ע"ש ע"ז נתכונו, אמרו (במדרש תהלים מובא ברב"ח) אין עיר אלא אלוה שנאמר ואל עיר וקדיש, ויהיה טעם המקרא כאשר ראה דור ההפלגה חרבן העולם ע"י המבול המציאו להם ע"י תחבולות נעלמות מאתנו, לבנות צורה המושפעת מכחות עליונים אשר בידיה ובכחה לדעתם המשובשת להיות עומדת תמיד על המשמר לכל באי עולם להיות להם מבטח עוז להצילם מכל פגעים המתרגשים לבוא בעולם, וטעם עיר משגיח (איין וואכזאמעס אויפמערקזאמעס וועזען, איינען וואכטער), עיר הוא מענין אני ישנה ולבי ער, ולאו דוקא על המקיץ משינה, אבל הוא דמיון, כי הישן אין לו כונה ודעת והער יש לו, וכל המשים את דעתו על דבר יקרא ער כמו ער ועונה (מלאכי ב') יעיר לי אוזן, כנשר יעיר קנו כלומר יכוין בהשגחה לשמרם (בעוואכט), ומלאכי עליון נקראו בשם עיר, ועיר וקדיש, בגזרת עירין (דניאל ד') וכפי' רש"י שם ע"ש שהוא ער לעולם המתחלפים בכל עת לעמוד על משמרת עבודתם כמאמר שלש משמרות הוי הלילה:

ומגדל. לצורה ההיא נבנה מגדל גבוה להעמידה עליו, כדרך כל שומר העומד על המשמר במקום גבוה, או להקריב' בכל האפשרי אל קבלת השפעות העליונות: וראשו בשמים. ראש הצורה ההיא יהא נטוי למעשה נגד השמים (גען היממעל געריכטעט), וטעמו ירים הנהגתו נגד הנהגה השמימית (גענען דען היממלישען עמפארהעבען), ובזה לא יהיו עוד יושבי תבל נכנעים תחת הנהגה הטבעית המוטבעת בצבא השמים ממעל, כי הנהגתו יתברך בעולם התחתון הוא באמצע צבאי השמים וחייליהן כפי מה שהשפיע להם טבע מסודר לחייב באלה התחתונים מה שיורו צבאי השמים במצביהם ובתנועותיהם, ככתוב ה' בשמים הכין כסאו ירצה באמצעות צבא השמים הכין כסאו ר"ל הנהגת עולם התחתון, והטפשים האלו דמו בדעתם המשובשת שיוכלו לשנות ולהפך תולדות הטבעיות ע"י צורה הנעבדת בעבודות ידועות אצלם (עי' רמב"ם ריש הל' ע"ז מדעות המשובשת מדורות הקדמוניות בזה, ומבואר יותר בתקונים ד' ק'). ואותו ב' בשמים כמו אם ה' הסיתך בי כלומר נגדי וילחם בישראל נגד ישראל, וכן בשמים נגד השמים כלומר נגד הנהגה הטבעית המסודרת בשמים:

ונעשה לנו שם. נעשה לנו אלהות כי תיבת שם מצאנוהו בכתוב שנופל ביחוד על אלהות כמ"ש רד"ק בשורשו, וכ"ד רבותינו כתיב הכא ונעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים ל"ת מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז, והוא מענין שקוץ שומם (דניאל י"ב י"ב) וכמו שפרש"י אנשי השם (בראשית ו' ה') אנשי שממון ששממו את העולם, והיתה כלל כונתם לעשות להם אלוה מעשי ידי אדם ולעבדו להנצל מפגעי הזמן, וזו היא המלחמה שזכרו במ"ר אמרו בו נעשה לנו מגדל ונשים ע"ז בראשו וניתן חרב בידה ויהא נראה כאלו עושה מלחמה ואמרו על נתנה ראש אין ראש אלא ע"ז, (ובמכילתא דרשב"י ע"ד) וימצאו בקעה בארץ שנער מתמן נטלו בלבייהו לאפקא מרשותא עלאה לרשו אחרא וגו' כלהו בעיטא בישא אתו לסרבא בי' בהקב"ה וגו' בחכמה דרשיעו אתו בגין לנפקא מרשו עלאה לרשו אחרא ולאחלפא יקרי' ליקרא נוכראה וגו' בגין דכד דינא אתא לאשראה הא אתר דא לקבלי' ומהכא יתהני עלמא דהא לעילא דחיקא היא לאתזנא עלמא מני' וגו' בגין זעירו מציאה אשכחו תמן מרזי דחכמתא מקדמאי וגו' ובה אשתדלו למעבד בההוא עבידתא דעבדו לסרבא בי' בהקב"ה וגו':

הבדלו מן העדה הרעה הזאת - הזהרו מן הערב רב

מי לה' אלי!!!

אל אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר !!!

איתא בבני יששכר (מאמרי חודש אדר) כתב: כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים, מינים מוסרים אפיקורסים, הן המה משורש עמלק הדעת דסטרא אחרא ער"ב ר"ב גימטריא דע"ת[2] כאשר תראה בדורות הללו אשר בעונותינו הרבים נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים ודי למבין, עד כאן. ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וזה לשונו: ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, עד כאן.

ובספר דברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל כתב וזה לשונו, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וזה לשון הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעונותינו הרבים רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, עד כאן עיין שם עוד.

ועיין ברעיא מהימנא פרשת נשא וזה לשונו, א"ל רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דיקו"ק לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי גבורה דאתמר עלי ויתן את רשעים קברו, ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפי' חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עלייהו אתמר היו צריה לראש, באומאה עלך זמנא תניינא, עד כאן.

המנהיגים של העירוב רב נוסדו יחד על השם ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על השם בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים, ולהעמיד רעים לפי רצונו, ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו, כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו יתברך, וזה שנצב לרב שנקרא מלך על פי מלכי ארץ שהארץ והעיר שלו אחר חורבן הבית [ותיבת מלכי משמש לכאן ולכאן] ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים שהם המנהיגים של הרב הנזכר לעיל נוסדו יחד על השם ועל משיחו, כי מיד יועצים עצות על השם בענין מאכלות אסורות להעביר שוחטים טובים ולהעמיד רעים לפי רצונו וכיוצא בזה לפי מה שראתה עיני ועל משיחו שהם הלומדים העוסקים בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלו יעשו כעובדא דאחז המלך שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמר אם אין חכמה אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בישראל שנאמר חתום תורה בלימודי וכו' (ישעיה ח'), ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, ורצה לומר כי עצתם איך להשליך עבותות האהבה שבינם לבינו יתברך על ידי שיש להם מקום מיוחד להתלמד ולהתפלל ולהסיר מוסרותימו שעל ידי תורה ומוסר כולם נכנעים לפניהם ולהסיר עול מעלינו זהו תוכן עצתם". (תולדות יעקב יוסף פרשת נשא)

הפחות יתן עיניו בגדול ממנו

ונותן הפחות את עיניו, במי שהוא גדול ממנו, ואומר לו: אף על פי שאתה אומר כהלכה ואני איני אומר כהלכה, יעברו דבריך ויתקיימו דברי, אפילו כל העולם יחרב.

מעמדם של הגדולים בדור

לפני בוא המשיח יראו הגדולים כך: כל מחשבתם להרבות כבוד עצמם וביתם, ולהוריש ממלכתו לבניו עד עולם, כבוד שמים אצלם טפל דטפל, עושים שדוכים מכל חטאי עמי, סומכים על עצמם ועל יחוסם, ומי יאמר להם מה תעשה. לבסוף – יבטלו, והיו כלא היו. זהו הברור בימות המשיח.

וכן מובא בתוספות בן יחיאל: מלכים אלו ומאן מלכי רבנן אשר כל מחשבתם להרבות כבוד עצמן וכבוד ביתם... ונותן הפחות עיניו, במי שגדול ממנו, עם קנאה ותאוה וכבוד שלהם, להשיג יותר ויותר, ולכבוד עצמן דורשים, ולא לטובת ישראל, כי כבודם עיקר, וכבוד שמים בעד עמם ונחלתם לדרוש - הוא טפל אצלם, וטפל דטפל, וגם תורתם... הוא אצלם לתכלית גדולתם ולנצחנות לגדל עצמם על חברם בגאוותם...

וכן ראה ברוח הקודש המעמד בדורות האחרונים קודם ביאת הגואל. גדולים הם כאלו, וכאשר הם בתקפם, מי יאמר להם מה תעשו... אפילו כל העולם כולו יחרב על ידי דרך הגויים הזו, מה אכפת ליה. אחרי כי הוא רב ושבט המושלים בידו, כי הוא במרומי קשת, ומדעתו להוריש ממלכתו גם לבניו כן עד עולם... או חרב - מלשון חורבן, כי נחרבו בגשמיות או ברוחניות ונהפכו לזרים... וסומכים עצמן על יחוסם וכח תורתם, ולצרף גם חיצוניות עמהם לזרעיהם, והם בוטחים בעצמן בזה, עד כי עברו ובטלו והיו כלא היו, וכן עם שדוכים וחתנים כאלו מכל חטאי עמי, עד כי יתמו חטאים מן הארץ... להודיע כי כן הוא הבורר מעמד הדור מן ימות המשיח. (הגאון הקדוש בעל "לב העברי" זצ"ל).

הערב רב שולטים על ישראל

הראשים על ישראל יהיו בכל אתר ואתר - הערב רב, וכל יראי השם יהיו בצער ובדוחק תחתם – המה יהיו הדיינין ויקבלו שוחד, ותמלא הארץ חמס מפניהם.

ה"רעיא מהימנא" מביא (בפרשת נשא דף קכ"ו), וזה לשונו: ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעיא ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אנון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך היא דאתמר בהו (יחזקאל ל"ד ל"א): "ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם", ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמיד חכם ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין, אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון, ואפילו חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות? דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואנון ערב רב אנון עתירין בשלוה בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מרי שוחד דאנון דינין רישי עמא "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ז' ג'), עליהם אתמר (איכה א' ה'): "היו צריה לראש..."

ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת קרח

מה שהרהרו ישראל אתם המיתם את עם ה' והלא כבר יצאו בלועים ושרופים וקרח הי' משניהם לפי שרצה להיות מלך ולהיות למעל' ראש הי' מן הבלועים עד תהום למטה ולפי שרצה להיות כ"ג כי הי' בכור לכן הי' מן השרופים ע"ד הדרש אמרתי שקרח לא טיפש הי' ומטועני הארון הי' התרעם על משה ואהרן שכל התלאות והרפתקאות דעדו עלייהו דישראל בא מהם והנה התרעם על שגרמו להם עגל כי משה גרם בלקחו ערב רב ז"ש הקב"ה (שמות לב) כי שחת עמך ולא עמי ואהרן ג"כ העיקר ויגוף י"י את העם אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ז"ש ר"ב לכם אתם הגורמים ערב רב כי כל הצרות הצרורות הבאו עלינו הכל בא מכם כי כל העדה כלם קדושים הם מסיטרא דקדושה והם תו"ך כמ"ש (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל וכמ"ש גבי בני יעקב עשרה שהם סוד הקדושה (בראשית מב) ויבאו בתוך הבאים לשבור אוכל כי (ירמי' ב) קודש ישראל לי"י ראשית תבואתה ובנוי דערב רב הם הקליפה אשר סביב המוח ומשה סבר שתהי' הקליפה ג"כ מתוקנת לכנוס בתוך הקדושה לכן לקח עמו כי לע"ל כשיעבור רוח הטומא"ה מן הארץ יהי' כן וזה היתה כוונת שלמה שלקח אלף נשים להכניע אלף כוחות הטומאה וגם כל השרים וגו' ז"ש ובתוכ"ם י"י שישראל הם התו"ך כי ישראל הם כליו של הקב"ה והקב"ה כביכול מעצמותו נתן בהם ז"ש (ברכות כה) ברכה לחכמי ישראל ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו ולא"ה ברוך שנתן מחכמתו כי (איכה נ) חלק י"י אמרה נפשי ונשמת ישראל וחכמתן הוא חלק אלוה ממעל לא עשה כן לכל גוי לז"א קרח ומדוע תתנשאו הלא אתם גרמתם לנו הצרות בענין עגל שלקחת ערב רב וכל המאורעות מתאוננים וקברות התאוה הכל בא מהם גם דתן ואבירם אמרו למשה והוסיפו כי שתים רעות שהי' לישראל שזה גרם תרין בזיעי דהיינו לב' חורבנין חורבן א' על ע"ז ג"ע ש"'ד הוא עון עגל שאז קרבו (יחזקאל ט) פקודות העם לסוף כ"ד דורות נגבה חוב זה ובית שני עבור מרגלים (סנהדרין) בכייה של חנם גרמה בית שני שעבור שנאת חנם נחרב בית שני ז"ש המעט כי העליתנו מארץ מצרים ר"ל העלייה אשר העליתנו מארץ מצרים היתה ממכם שגרמת להמיתנו במדבר כי אלו לא לקחת ערב רב אשר עלה אתם ז"ש כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים הרי תלה העלייה במשה לא די שבזה אתה הוא הגורם שחטאנו בעגל. אף גם זאת גרמת לנו שלא נבא לארץ ישראל אתה הוא הגורם שלא תתן לנו נחלת שדה וכרם כי למה הסכמת בשליחת מרגלים ז"ש וייטב הדבר בעיני ולא בעיני המקום וכן שלח לך לדעתך אני איני מצוה אותך ולמה הסכמת לשלוח מרגלים וכי לא הי' להם למרגלים להגיד מה שראו בעיניהם העיני האנשים ההם תנקר ר"ל אותן אנשים מרגלים שהלכו לעשות שליחותן וחזקה עשה שליח שליחותו וכי לא הי' להם להגיד מה שראו בעיניהם כי כל מה שהגידו אמת הי' שלא נוכל לעלות לשם בדרך הזה ועל ענין עגל השיב משה לקרח שמעו נא בני לוי איתמר במדרש אפשר אדם מדבר ליוסף ואמר לשמעון שמע אמר המדרש שמשה השיב להם שהם במכירתן של יוסף גרמו העגל לא הם ז"ש שמע"ו נא רמז על שמעון בני לוי רמז ללוי כי (בראשית לז) אמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו וגו' אותו החטא גרם שירד יוסף למצרים והוצרך משה להעלות אותם ע"י טס של כסף שהי' כתוב עליו עלה שור ואותו טס זרק מיכה לאש יצא העגל הזה והם הגורמין ולא הוא ולדתן ולאבירם כשראה משה לזות שפתים התפלל לפני הקב"ה שהוא לא חטא בשתים רעות אלו על שלקח ערב רב אשר בשר חמורים בשרם אמר לפני הקב"ה לא חמור אחד מהם נשאתי אף שלא מחיתי עדב רב לילך עמנו וכי נשאתי אותם על כנפי נשרים כאשר ישא האומן את היונק כאשר הוא עושה לס' רבוא של נשמות קדושות ועל דבר מרגלים ולא הרעותי את אחד מהן אף וייטב הדבר בעיני בענין שליחות המרגלים מ"מ לא לרעה עשיתי רק לטובה נחכוונתי ז"ש אתם המיתם את ע"ם י"י ר"ת ע"גל מ"רגלים הלא בשתים אלו אתם גורמין לפי שמשה אמר בקר ויודע י"י את אשר לו ז"ש שכוונתם לחרף להקב"ה בעצמו ובתורתו ולכן לקח משה ס"ת בחיקו בזא"ת תדעון:

אלו הב' שאלות ששאל קרח ציצית ומזוזה הא אוקימנא שמפרשה שלמעלה יצא שכתובין תרווייהו בפ' בזוהר רות לדרתם חסר כתיב שהוא המזוזה ע"ש וע"ד הדרש חלק על משה במה שאמר בית מלא ספרים שכלם ראויים לקבל התורה כלה ועל אהרן שלבש בגדי בד תכלת הלבישן כלם תכלת שכלם ראויין לאותו איצטלא גם שני מיני יצה"ר יש יצרא דע"ז ויצרא דזנות ולקביל זה אלו שני מצות אחרי לבבכם זה מינות כתובים ב' פרשיות של מזוזה עשה ולא תעשה ואחרי עיניכם זה זנות פרשה שלישית של ק"ש ציצית ונמצא בק"ש שאדם קורא בכל יום מנצח שני מיני יצה"ר שיש בעולם ז"ס רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר על משכבכם בק"ש ז"ש ויקח אין ויקח אלא פליגא ר"ל שצריך האדם לחלוק ולהרגיז כד"א (איוב טו) מה יקחך לבך זה יצה"ר של ע"ז (יחזקאל לד) למען תפוס את בני ישראל בלבם ומה ירמזון עיניך יצה"ר של זנות (שופטים ד) כי היא ישרה בעיני. או אמר מה יקחך כי קרח פגם בעולם היצירה תמן שם של מ"ה ז"ש ואהרן מ"ה הוא וכן במזמור מ"ה גדלו מעשיך י"י תמן ל"ב חוטין של טלית שמתעטף מטטרון או רמז שעדת קרח שהיו מן גלגול דור הפלגה כדמתרגמינן ואיתפליג קרח ז"ש ויקומו לפני משה שהיו בדורת שלפניהם ז"ש אנש"י ש"ם מדור הפלגה (בראשית יא) נעשה לנו שם והיו ג"כ אנשי סדום כמ"ש (שם יט) ואנשי העיר אנשי סדום ר"ל אנשי סדום היו ממש אנשי עיר שבנו עיר ומגדל וראשו בשמים החטאים האלה בנפשותם וכמ"ש במזמור (תהלים צב) יתפרדו כל פועלי און כי ר"ן איש היו מדור הפלגה תמן פרידה ז"ש במדרש אין ויקח אלא פליגא מן דור הפלגה לכך ארז"ל פ' חלק מגדל שליש נשרף בסדום שליש נבלע בקרח שליש נעשו ממנו קיפין לילין שדין בני קרח לא מתו משיריין דיליה ובהבדלה על היין מבטלין כחן כ"ש הבדלו מתוך העדה כשעושין הבדלה ושופכין על הארץ מן היין נותנין כח, וכו'.

ספר חדושי אגדות חלק שני עמוד צג - מסכת גיטין

דום לה' והתחולל לו וכו'. פי' הכתוב שאם יעשה לך הרשע רע, המתן לתשועות השם יתברך, ופי' דום כלומר שהוא ישתוק ולא יעשה דבר, והש"י ילחם מלחמתו כדכתיב (שמות י"ד) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, ואם לא כן לא שייך לומר דום לה' כאלו אמר שהקדוש ברוך הוא ילחם מלחמתו והוא ישתוק ולא יעשה שום דבר, ולמה הקב"ה ילחם מלחמתו רק בשביל שהוא מלחמת השם לפי שהוא משכים ומעריב לבית המדרש ובזה הוא אל הש"י. ודבר זה בעצמו יהיה גורם שיפיל שונאיו חללים כי דבר זה נקרא מלחמת ה' כאשר ירצה להרע אל מי שהוא אל הש"י לגמרי. ופי' הגון ומקובל הוא מאוד בפי' הכתוב, ואין אל מה שאמר השכם והערב עליהן לבית המדרש רמז בכתוב, רק שהכתוב אומר שידום לה' לצפות אל הש"י כי הוא ילחם מלחמת ה', ודבר זה אינו רק כשהוא משכים ומעריב לבית המדרש ובזה הוא לחלקו של הקדוש ברוך הוא ואז מלחמתו מלחמת השם:

         THE FIGHT OF THE MASHIACHS

AGAINST THE EREV RAV

The purpose in our bringing about the ingathering of the exiles is to set up faithful people for the sake of the unification of the two moshiachs (i.e., Moshiach Ben Yosef and Moshiach Ben Dovid) in the gates of Jerusalem.  This is in order to return the Divine Presence to bring about the redemption, the true redemption and sanctification of G-d's Name.  According to our teacher, the Vilna Gaon, z"l, we can bring about, with the help of G-d and through these strong people, these two moshiachs, and to learn well all the levels and their purposes in practical terms. The general purpose of the two moshiachs, Moshiach Ben Yosef and Moshiach Ben Dovid, throughout all the generations has been to protect and fight against the three 'heads' of the K'lipos, Eisav, Yishmael, and the Erev Rav. The specific role of Moshiach Ben Yosef is against Eisav who is the k'lipah of the left, the main purpose of Moshiach Ben Dovid is against Yishmael, the k'lipah of the right, and together they go against Eisav and Yishmael who are the ox and the donkey from the side of impurity.  The joining of Eisav and Yishmael is the result of Armelius, the sar of the Erev Rav, who are able to destroy Israel and the entire world, may G-d have mercy.  The main drive of the Erev Rav is to unify Eisav and Yishmael and to separate the two moshiachs. 

Therefore, our main service and battle is to break and to remove the strength of the Erev Rav, the k'lipah of Armelius the Evil, from Israel; the Erev Rav is our greatest enemy, the one who separates the two moshiachs.  The k'lipah of the Erev Rav works only through deception and roundabout ways. Therefore, the war against the Erev Rav is the most difficult and bitterest of all. We must strengthen ourselves for this war, and anyone who does not participate in the battle against the Erev Rav becomes, de facto, a partner with the k'lipah of the Erev Rav, and was better off not being born in the first place. (Kol HaTor, Chapter 2, Section 2, Letter 'bais)

The war against Amalek is from generation to generation. The war against Amalek is against three types of foes: a) Amalek of the heart, that is, the evil inclination and vices; b) the spirit of Amalek, the general one, the Satan who destroys, the adversary of Israel. This is Samael and his hosts. His main power is in the gates of Jerusalem, when its lands are desolate; c) the material Amalek, that comprises Eisav and Yishmael and the Erev Rav (Mixed Multitude). As explained by the Gaon: we are commanded to inherit it [the Land] by force. The strength and rule of Amalek’s spirit is in the gates of Jerusalem, as mentioned above, but only when there is destruction and desolation near the gates and in the unwalled areas of Jerusalem. As long as the spirit of impurity rules there, the feet of the cypress tree cannot stand there. This delays the connection between the Jerusalem of below and the Jerusalem of above, that is the connection between the Shechinah and the "Knesses Israel" on which the entire Redemption depends. The war against the desolation is waged not only by setting up tents of Ya’akov and dwelling places of Israel in their respective places. It is waged not only by planting its land and fulfilling the commandments dependent on it. The war against the material Amalek always depends on the time and place, and necessitates counterattacking (lit., "returning the battle to the gate") with force, as in the days of Ezra and Nechemiah, and like the conquest during the days of Yehoshua. (Kol HaTor, Chapter 7)

THE EVIL ONES OF THE JEWS WILL BE AMONG
THOSE WHO FIGHT AGAINST THE MASHIACH

At that same time the Holy One blessed be He will awaken his power against all the nations of the world and the King Mashiach will be known in all the world and the Kings of the world will unite to go against him and many of the evildoers of the Jewish people will unite with those nations to wage war against the King Mashiach and then the world will darken for 15 days and many of the Jews will die on those days of darkness and on this episode it is written (Isaiah 60:2) “For, behold, the darkness shall cover the earth, and thick darkness the people; but Hashem shall arise upon you, and his glory shall be seen upon you”.  (Zohar ha Kadosh II, 7a)

GO TO NEXT PAGE

GO TO PRIOR PAGE