ו'
בא תשס"ח
ד' שבט תשס"ח
בס"ד
אבן מקיר תזעק
מי יכול לנחש מה האבנים צועקים ?
ווער קען צו טרעפען וואס די שטיינער שראייען?
ווער הערט דאס?
מי שומע את קול הצעקה?
האם שמעתם את קול הכאב?
האט איר שוין געהערט דעם וויי געשריי?
כן! עכשיו אתם יכולים לשמוע אותו!!!
יא! יעצט קען איר דאס הערען!!!
הנוסעים לארה"ב ידעו:
נקניקי מיל מארט בחזקת ספק טריפה
אזהרה לנוסעים לארה"ב: נקניקי "מיל מארט" בחזקת "ספק טריפה".
מה שהבד"ץ והרבנות הראשית מטריפים, חברת מיל מארט מארה"ב מכשירים בתור "גלאט כשר" למהדרין. המדובר בבעיית "ניקוב הכרס" בבהמות הנשחטים במדינת אורוגוויי (שהוא זול יותר משאר מקומות). סיבת ניקוב כרס הבהמות כבר מוזכר בהגהת הטור ובתשובות האחרונים, כי בארצות המערב כשהעשבים גדולים נתמלא כריסם של הבהמות ומסתכנים למות, לכן מנקבים את הכרס כדי להוציא את האויר והגאזים. במדינות מפותחות כמו בארה"ב ובא"י נותנים תרופות לבהמות ולכן אין חשש ניקוב הכרס, משא"כ במדינת אורוגוויי העניה.
השוחטים והבודקים של הבד"ץ של העדה החרדית, בודקים שם כל בהמה לאחר שחיטתה, לראות אם יש נקב בכרס הפנימי, כי מנסיונם מדובר ב"מיעוט המצוי" של כשלושים אחוז. ואילו לדעת בודקי הרבנות הראשית לישראל מדובר בשתים עשרה אחוז כרסים מנוקבים, שלכו"ע גם זה הוי "מיעוט המצוי המצריך בדיקה".
ואילו הרב אב"ד נירבאטור, הרב המכשיר של חברת "מיל מארט" אוחז שלא מדובר ב"מיעוט המצוי" כלל, כי לפי עדות הד"ר הוועטרינארי באורוגוויי מדובר רק על אחוז א' בלבד, ולכן הבודקים שלו אינם בודקים "ניקוב הכרס" כלל.
לטענת הרב דוד שווימער בשם הבד"ץ, עדות הד"ר הנכרי הנ"ל אינו שוה כלל, כי הוא אינו מירתת לשקר. ובפרט שעל עובדא זו הרי העיד ד"ר אחר "מסאן חוסיין" שדוקרים שלושים אחוז מהבהמות. מה עוד שבמושב בי"ד של הבד"ץ נוכחו שכל אלו הכרסים שלמראית העין נראה הריעותא רק בחוץ, אחר הרחיצה ועיון היטב, נתברר שהניקוב מפולש מעבר לעבר.
עוד טוען הרב שווימער, שגם באופן שנמצא ריעותא רק מבחוץ אסור בהחלט להקל באיסורא דאורייתא, ולסמוך על בדיקתינו, דידוע כמה פעמים בשו"ע הל' טריפות דבאין המקום ידוע פשוט שאין אנו בקיאין בבדיקה, ובנידון דידן חייבים לעשות בדיקה על שטח של שלושים ס"מ על שלושים ס"מ, ופשוט שאסור לסמוך על בדיקתנו, וכמו שהאריך להוכיח הרב שווימר באיגרתו הראשונה שפירסם מכמה מראי מקומות בספרי השו"ת.
וז"ל הרב שווימר בשם הבד"ץ באיגרתו השניה אחרי שהרב מנירבאטור השיב על מה הוא סומך להתיר.
לכבוד ידידי הרה"ג ר' שלמה יודא הירש שליט"א.
קראתי המכתב ששלח לכם אב"ד נירבאטור שליט"א אבל במחילת מכבודו לא זו הדרך להסתמך להתיר עפ"י עדות נכרי בשעה שהנכרי יודע למה ומה רוצים לדעת ומה צריכים לשמוע ואפי' מסל"ת ומומחא אינו נאמן באיסור דאורייתא וכ"ש כאן שהוא יודע מה רוצים ממנו ומסתמא גם הממונים עליו הדריכו אותו מה לומר ולא שייך מירתת דהרי בקל מכחיש שלא אמר כך ומעובדא דידן אפשר להוכיח מהמכתב השני של הרב עקשטיין שהרופא מסאן חוסיין שאמר לו שיש כשלושים אחוז מזה, מכחיש הכל מכל וכל שלא אמר כלום, הרי אתה רואה שמה שאומר לך היום יכול לומר ההיפך למחר כשיש לו איזה תועלת, ובפרט לסמוך על זה לקולא ולבנות ע"ז היתרים אתהמה.
והנה הרי אנחנו בדו"ח שלנו שנעשה ע"י ר' אברהם הגר שבא לבדוק מטעם הרבנות הראשית (שהם סומכים על כל קולא שאפשר להקל, שהרי הבשר שלהם מיועד לאנשים שלא מדקדקים כלל ואפי' מחללים שבתות וכדומה וממילא סומכים להקל על כל שיטה) ואחרי שלא לקחנו איזה בהמה היה בודק הריעותא והיה מחליט אם שייך להקל בזה או לא, והטריף יותר משתים עשרה אחוז. פירוש הדבר ששתים עשרה אחוז הוא ודאי טריפה, והאיך שייך לומר שזה מיעוט שאינו מצוי ולמכור בשר כזה, שספק גדול אם שייך לומר ע"ז שהוא כשר, למכור אותו בתור "כשר למהדרין מן המהדרין" ולפטם בזה ציבור של יראים ושלמים אנ"ש המדקדקים בקלה כבחמורה ורצונם לאכול רק דבר הכשר בלי פקפוק.
כעת נודע ידיעה מבהילה, שאין מדובר ב"מחט דק" כדרך הזריקות (אינדזשעקשין) הרגילות, אלא שהנקבים נעשים ע"י מחט גדול ועבה כעובי אצבע אדם, וארכו יותר מ- 12 אינטש (30 סנטי מטר), ובכאי גוונא פשיטא דיש לחוש לניקוב והטרפת האברים הפנימיים.
לכבוד ידידנו לוחם מלחמות ה' ה"ה כ"ק האדמו"ר מסאטמאר שליט"א
אחדשה"ט וש"ת כראוי להדר"ג ובידידות נאמנה,
באסיפה של הבד"ץ כאן בענין הכשר הבשר מארגנטינא ואורגויי שמייצאים לארץ ישראל ואמריקא למהדרין, כגלאט כשר, מתברר שיש שאלה חמורה של ניקב הכרס שבמשהו (= כלומר ששיעורו במשהו), שדוקרים בין הצלעות לתוך הכרס במחט דק מאד, ומצוי לקותא עם ריעותא שניכר בבהמות אלו רק בהסתכלות היטב, ומוכרים כגלאט לבשר ו"סלאמי" לחרדים באמריקא.
ואין דעתי ליכנס כאן בדברי הלכה, רק הבית דין כאן עסקו בשאלה זאת בעירנו, ושלחנו שמה הדיין המופלא רבי מנחם מענדיל יורביץ שליט"א, ובדק בעיון היטב המציאות והלכה, וגם דיבר עם המומחין שמה, ומתברר שאסור בריעותא כטריפה ולא מועיל הבדיקה, אפילו אצלינו שלאחר בדיקה פוסלים ארבעים אחוז, וכ"ש בשחיטה לאמריקא שעם בדיקה בפנים מצאו להטריף רק ארבעה אחוז שאינו ראוי להתקבל אצל חרדי עם ה', ולדעתינו לא מועיל בדיה בריעותא, שאין אנו בקיאין, וגם עלול להבריא, ועלינו להפסיק מיד שחיטת בהמות שמה (בינתיים הכשרנו עגלים) ועובדא היא שהביא לכאן הרבה כריסים לעיין ולבדוק, ונראה כשר אפילו בפנים בלי ריעותא, וכשבדקנו היטב היטב מצאו בם ריעותא בלאכסון סביב.
וראיתי דברי המתירין ונימוקם, וח"ו להתיר וכ"ש כגלאט, ויש כאן אונאה ללקוחות, וכ"ש לע"ד קרוב הדבר שזהו טריפה ממש, ובזמן האחרון מצאנו לעתים יותר מחמשים אחוז טריפה מכח הנקב.
וכת"רה שפעל הרבה בענין כשרות, לא יתן עדת ה' ליכשל בחשש טריפות ח"ו
ואני מצפה בכליון לרחמי שמים מרובים, ולשמוע ממנו בשורות טובות
משה שטרנבוך
|
|
|
