קונטרס

אל תשלח ידך אל הנער

"עקידת יצחק"

החיבור הזה נתחבר היום במוצאי שב"ק

ששמענו על האסון הנורא מהחמשה הקרבנות שנהרגו ונשחטו על קידוש השם הי"ד.

ונשארו י"ד יתומים וב' אלמנות רח"ל

 רמז "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות פרק יז פ' טז)

 

החיבור הזה נדפס

לטובת נשמת

חמשה הקרבנות שנעקדו על קידוש השם במומבאי, הי"ד,

אריה לייבוש טייטלבוים הי"ד, בן ציון קרומן

גבריאל ורבקה הולצברג הי"ד, יוכבד אורפז הי"ד, ועוד יהודיה ממקסיקא הי"ד,

כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת

א"ת בנ"ך בגי' נוריאל אמ"ן בכ"ל כח"ו

(מגלה עמוקות על התורה - פרשת וירא)

הקדמה

למה עשה ה' לנו ככה?

ספר דברים פרק כט: (כג) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה: (כד) ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים:

התשובה היא: אבל אשמים אנחנו על אחינו!

כמבואר בראשית פרק מב פ' (כא) ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת: (כב) ויען ראובן אתם לאמר, הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש:

ומבואר ברשב"ם שם: פרק מב פסוק כא הצרה הזאת - מדה כנגד מדה אנחנו השלכנוהו בבור, והנה אנחנו נאסרים בבור השבי:

וברבינו בחיי שם פרק מב פסוק כא אבל אשמים אנחנו על אחינו - זה דרך הצדיקים כשחוטאים מודים בדבר, ומצדיקים עליהן את הדין, וכענין שכתוב (ויקרא ה) אשם הוא אשם אשם לה', ודרך הרשעים שחוטאים ואומרים איננו חטא, הוא שכתוב (זכריה יא) אשר קוניהן יהרגון ולא יאשמו:

וברד"ק על זכריה פרק יא פסוק ה וז"ל: (ה) אשר קוניהן יהרגון - יהרגו אותם והנה הם ביד מוכר וקונה בלי חמלה:

 ולא יאשמו - אינם חושבים עצמם אשמים אם יהרגו אותם:

ובספורנו שם: פרק מב פסוק כא בהתחננו אלינו ולא שמענו. והיינו אכזרים נגד אחינו אע"פ שחשבנוהו לרודף, היה לנו לרחם בהתחננו, וכנגד מדת אכזריותינו, זה האיש מתאכזר נגדנו:

כמו כן הוא כאן רבינו הקדוש נחום שליט"א מתחנן אלינו שנה וחצי על המצב הנורא איך שהורגים בחורים וילדים מדי יום ביומו, ורצו להשתיק את המצב הנורא הזה.

לא די זה שהם לא תיקנו, אלא רודפים אחר המוכיח להרוג אותו, ולא די שהרגו אותו בבזיונות נוראות שמימות בריאת העולם עוד לא עשו דבר כזה להרוג צדיק וקדוש כזה שרוצה להציל אלפים מנפשות ישראל, עד שהוציא נגדו מכתב פלסתר עם 35 חתימות של רבני הערב רב, ולא נח דמם עד שרדפו אחריו וירו בו רח"ל.

מי עשה הרציחה הזאת של ג' פעמים?

א. סאטמאר, ב. עוד הפעם סאטמאר, ג. עוד הפעם סאטמאר

רבינו הקדוש נחום זכה למסור נפשו להקדוש ברוך הוא בדיוק כמו שיצחק אבינו ע"ה מסר נפשו בעקידה ויצאה נשמתו, והיה לו תחיית המתים, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר פרק ל וז"ל: משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה':

ר' יהודה אומר כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמר לו אל תשלח ידך, נפשו חזרה לגופו, וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה המתים.

כמו כן רבינו הקדוש והטהור רבינו נחום, קיבל יריה בראשו, וקיבל הכדור בראשו, והיה לו תחיית המתים.

ובגלל זה שרוצחי סאטמאר רצחו את דמו של רבינו הקדוש והטהור על אשר לחם נגד עון דור המבול שהיא בסקילה, ואחר שנורה בראשו לא היה אפילו אחד מן הרבנים שימחו על האלילות והרציחה של סאטמאר, על כן באה עלינו הצרה הזאת במומבאי.

הפעם הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית איך שסנטור מארצות הברית נותן תעודת הוקרה (פלעג) לרב יהודי אורטודוקסי!

הפעם הראשונה שסנטור בוכה שרב אורטודוקסי נגע בנשמה שלו!

הפעם הראשונה אחרי השואה הנאצית שאז היה היחיד המיוחד רבי מכאל בער ווייסמאנדעל זצ"ל שנגע בנפשו להציל יהודים מהשואה, ומסר את נפשו לא פעם אחת, רק בכל דקה ודקה היה תחת סכנת יריה של הנאצים ימ"ש.

ולהבחל"ח הרב הצדיק הקדוש רבינו נחום שליט"א עבר היום את מלחמת הנאצים מארצות הברית שרוצים בכל עת ורגע לחסל אותו מן העולם. עבור מלחמתו הגדולה בפוגעי הילדים.

 
החילוק בין הצה"ק רבי מיכאל בער ווייסמאנדל זצ"ל ולהבדיל בין חיים לחיים הרב הצדיק הקדוש רבינו נחום שליט"א, הוא שלרבי מיכאל דוב הנאצים איימו עליו הרבה פעמים להרוג אותו ולא פגעו בו, ולרבינו נחום שליט"א איימו עליו פעמיים עם רובה בראשו, ובפעם השלישי הצליחו לפגוע בו, אבל בחסדי שמים נשאר בחיים, וממשיך להלחם את מלחמתו הקדושה, כמו שהיה אצל יצחק אבינו ע"ה שלפי הקבלה אברהם אבינו התחיל לשחוט את יצחק ויצאה נשמתו, ונכנס לגן עדן והיה לו תחיית המתים, כך קרה אצל רבינו נחום שבאמת נכנס לו הכדור בראשו, והחיו אותו מן השמים כדי שיוכל להציל את נשמת ישראל הקדושים מן השואה האיומה של פוגעי נפשות ישראל רח"ל.

קידוש השם כזה עוד לא היה עוד מיום בריאת העולם!

 

קונטרס

אל תשלח ידך אל הנער

בו יבואר הנסיון העקידה של אברהם אבינו
ובנו יצחק אבינו ע"ה

א. מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה ז

אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה ואין דור שאין בו כשמואל

(ז) ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים אברהם אברהם תני רבי חייא לשון חיבה לשון זירוז ר' אליעזר בן יעקב אמר לו ולדורות אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה ואין דור שאין בו כשמואל ויאמר אל תשלח ידך וסכין היכן היה נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת ושחת הסכין א"ל אחנקנו אמר לו אל תשלח ידך אל הנער א"ל אוציא ממנו טפת דם אמר לו אל תעש לו מאומה אל תעש לו מומה כי עתה ידעתי הודעתי לכל שאת אוהבני ולא חשכת וגו' שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים אלא מעלה אני עליך כאילו אמרתי לך הקרב עצמך לי ולא עיכבת:

ב. מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה ח

(ח) ד"א א"ר יצחק בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק כלום יכול אדם לכפות בן שלשים ושבע נ"א בן עשרים ושש שנה אלא לדעתו מיד וישלח אברהם את ידו הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו והיו המלאכים מתקבצין כתות כתות מלמעלן מה הוון צווחין (שם לג) נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים אין רצונו בירושלים ובבית המקדש שהיה בדעתו להוריש לבניו של יצחק לא חשב אנוש לא עמדה זכות לאברהם לית לכל בריה חשיבות קדמוי א"ר אחא התחיל אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא דברים של תימה אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע חזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו את אמר לי אל תשלח ידך אל הנער אתמהא אמר לו הקב"ה אברהם (תהלים פט) לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה כשאמרתי לך קח נא את בנך לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו לשם חיבה אמרתי לך אסיקתיה וקיימת דברי ועתה אחתיניה נ"א משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך אל שלחני הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך העלהו אמרתי לך מפני חיבתו הדא הוא דכתיב (ירמיה יט) ולא עלתה על לבי זה יצחק:

ג. מדרש תנחומא וירא פרק כג

(כג) וירא את המקום מרחוק אמר ליה ליצחק רואה אתה מה שאני רואה א"ל אני רואה הר נאה משובח וענן קשור עליו אמר לנעריו רואין אתם כלום אמרו לו אין אנו רואין אלא מדברות אמר להם שבו לכם פה עם החמור הואיל והחמור אינו רואה ואינכם רואין כמותו עם הדומה לחמור שבו לכם פה עם החמור שאתם כמותו ואני והנער נלכה עד כה מהו עד כה נראה מה יהיה בסוף כה שאמר לי הקב"ה כה יהיה זרעך ונשתחוה ונשובה אליכם בשרו פיו שיחזרו שניהם בשלום ויקח בידו את האש ואת המאכלת למה מאכלת שהיא מתירה את האוכלין לתוך פיו של אדם מיד ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק שלא ראה בידו כלום להתקרב והרגיש בדבר במה שעתיד להיות בקש לומר איה השה לעולה א"ל הואיל ואמרת הקב"ה בחר בך אמר אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו על דמי צר לי מאד ואעפ"כ וילכו שניהם יחדיו בודאי זה לשחוט וזה להישחט ויצחק בן ל"ז שנה היה בשעת עקידתו ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויעקד את יצחק בנו כשבא לשחוט א"ל אבא אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן בבקשה ממך אל תעש בי מום מיד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט א"ל אבא לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על הבור או כשהיא עומדת על הגג שמא תפיל את עצמה ותמות מיד בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא ממנו רביעית דמו ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים אל תשלח ידך אל הנער ואלולי כן כבר היה נשחט באותה שעה הלך השטן אצל שרה ונזדמן לה כדמות יצחק כיון שראה אותו אמרה לו בני מה עשה לך אביך אמר לה נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני ואלולי שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי נשחט לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה הה"ד ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה עם כשהוא שוחט ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם למה ב' פעמים שהיה ממהר והולך לשחטו ויאמר אל תשלח ידך אל הנער א"ל מי אתה א"ל מלאך א"ל כשאמר לי קח נא את בנך הקב"ה בעצמו אמר לי ועכשיו אם הוא מבקש הוא יאמר לי מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית שלא רצה לקבל מן הראשון באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים אדם מנסה לחברו שאינו יודע מה בלבו אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות והכליות יועצות אתה צריך לעשות בי כן א"ל כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה מיד פתח הקב"ה את הרקיע ואת הערפל ויאמר בי נשבעתי נאם ה' א"ל אתה נשבעת ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך א"ל אמור לא כך אמרת לי ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך א"ל הן א"ל ממי א"ל מיצחק א"ל כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה וכבשתי את יצרי ולא השבתיך כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן א"ל הקב"ה אתה אמרת את שלך ואומר אני את שלי עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני ואני דן אותם בר"ה אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק יהיו תוקעין לפני בשופר של זה א"ל ומה הוא השופר א"ל חזור לאחוריך מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות נאחז בסבך בקרניו א"ל הקב"ה יהיו תוקעין לפני בקרן איל ואושיעם ואפדם מעונותיהם והוא שדוד משבח וקרן ישעי משגבי ומנוסי (תהלים יח) ואשבור עול גליות מעליהן ואנחם אותם בתוך ציון שנאמר כי נחם ה' וגו' אמן:

ד. מדרש תנחומא בחוקותי פרק ה

(ה) דבר אחר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות זש"ה פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם (משלי יא) אם יהיה אדם צדיק ואע"פ שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה אין בידו כלום אלא פרי צדיק עץ חיים זו תורה שמתוך שהוא בן תורה הוא למד האיך לוקח נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם שאם ידור לערוך נפשות הוא למד מן התורה היאך עושה ואם אין בידו תורה אין בידו כלום כן את מוצא ביפתח הגלעדי מפני שלא היה בן תורה אבד את בתו אימתי בשעה שנלחם עם בני עמון ונדר באותה שעה שנא' (שופטים יא) וידר יפתח נדר וגו' והיה היוצא וגו' והיה לה' והעליתיהו עולה באותה שעה היה עליו כעס מן הקב"ה אמר אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל היה מקריב אותו לפני לכך זימן לו בתו כ"כ למה כדי שילמדו כל הנודרים הלכות נדרים וקונמות שלא לנהוג טעות בנדרים והנה בתו יוצאת לקראתו ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי וגו' ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב (שם) והלא פנחס היה שם והוא אומר לא אוכל לשוב אלא פנחס אמר אני כהן גדול בן כ"ג ואיך אלך אצל עם הארץ יפתח אמר אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט מבין תרויהון אבדת ההיא עלובתא מן עלמא ושניהם נתחייבו בדמיה פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש יפתח נתפזרו עצמותיו שכן כתיב (שם יב) ויקבר בערי גלעד כיון שבקש לקרבה היתה בוכה לפניו אמרה לו בתו אבי יצאתי לקראתך בשמחה ואתה שוחט אותי שמא כתב הקב"ה בתורה שיהו ישראל מקריבין לפני הקב"ה נפשות אדם אין כתיב בתורה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה (ויקרא א) מן הבהמה ולא מן בני אדם אמר לה בתי נדרתי והיה היוצא אשר יצא והעליתיהו עולה שמא כל הנודר יכול הוא שלא לשלם נדרו אמרה ליה והרי יעקב אבינו שנדר כל אשר תתן לי וגו' (בראשית כח) ונתן לו הקב"ה שנים עשר בנים שמא הקריב להקב"ה אחד מהם ולא עוד אלא חנה שאמרה ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה וגו' (שמואל א א) שמא הקריבה את בנה לפני הקב"ה כל הדברים האלה אמרה לו ולא שמע לה כיון שראתה שלא שמע לה אמרה לו הניחני וארד אצל ב"ד שמא ימצאו פתח לנדרך שנאמר (שופטים יא) הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים וגו' אמר רבי זכריה וכי יש אדם יורד על ההרים והלא בני אדם עולים להרים מהו וירדתי על ההרים אלו סנהדרין כמה שנא' (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה' הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח ולהתיר לו את נדרו בעון אותן ששחט משבט אפרים ועליו הוא אומר (משלי כח) גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין להם גבר רש ועושק דלים זה יפתח שהיה רש בתורה כגרופו של שקמה שהיה עושק את הדלים שנאמר (שופטים יב) ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבלת ולא יבין לדבר כן והיה שוחטן לפיכך מטר סוחף ואין לחם שהיה לו מי שיתיר את נדרו אלא ואין לחם שהעלים הקב"ה מהם את ההלכה שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו עלה ושחטה ורוח הקדש צווחת נפשות הייתי רוצה שתקריב לפני אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז) אשר לא צויתי לאברהם שישחוט את בנו אלא אמרתי לו אל תשלח ידך להודיע לכל האומות חיבתו של אברהם שלא חשך את יחידו ממני לעשות רצון בוראו ולא דברתי ליפתח להקריב את בתו רבי יוחנן ורשב"ל רבי יוחנן אמר דמים היה חייב כענין שכתוב בערכין ורשב"ל אמר ולא כלום שהתנה על דבר שאי אפשר להקריב ולא היה עליו כלום ולא עלתה על לבי זה מישע מלך מואב שכתוב בו בשעה שנפל ביד מלך ישראל ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה (מלכים ב ג) מי גרם למישע שיקריב את בנו על שלא היה בן תורה שאלו קרא בתורה לא אבד את בנו שכתוב בתורה איש כי יפליא נדר והיה ערכך הזכר ואם נקבה היא וגו' הוי ולוקח נפשות חכם:

ה. מדרש תנחומא שלח פרק יד

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל: (יד) ילמדנו רבינו כמה דברים האב חייב לעשות לבן כך שנו רבותינו חמשה דברים האב חייב לעשות לבן למול אותו וללמדו תורה ולפדותו וללמדו אומנות ולהשיאו אשה האב זה הקב"ה והבן אלו ישראל כמו שהאב חייב למול את בנו כך הקב"ה מל את ישראל על ידי יהושע שנאמר (יהושע ה) ויעש לו וגו' מה האב לפדות את בנו אף הקב"ה פדה את ישראל שנאמר (ד"ה א יז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ללמדו תורה שנאמר (דברים יא) ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם אף הקב"ה למד תורה לישראל דכתיב (ישעיה מח) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך ללמדו מצות אף הקב"ה למד את המצות לישראל שנאמר אלה המצות אשר צוה ה' (ויקרא כז) להשיאו אשה שכן הקב"ה אמר לבני נח פרו ורבו ומה האב זקוק לבנו להאכילו ולהשקותו לרחצו ולסוכו ולהלבישו כך עשה הקב"ה לישראל שנאמר (יחזקאל טז) וארחצך במים ואשטוף דמיך ואלבישך רקמה ואנעלך תחש להאכילו שנא' (שם) ולחמי אשר נתתי לך וגו' להשקותו שנאמר (במדבר כא) עלי באר ענו לה מה האב נותן לבנו נכסיו אף הקב"ה עשה כך לישראל שנאמר (ירמיה ו) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים וכשם שהאב כותב נכסיו לבנו ואף בנו חייב להעלות לו דורון וכך הקב"ה אומר לישראל כי תבאו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם ועשיתם עולה לה' כך פתח בו רבי תנחום בר אבא בשם רבי חנינא אביו של רבי אחא הפרשה הזו של נסכים היא שנאמר או לאיל תעשה מנחה סלת ויין לנסך חצי ההין הרי היא של נסכים ומכאן ואילך החלה שנא' והיה באכלכם מלחם הארץ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה הרי חלה למטה ונסכים למעלה לפיכך פתח רבי חנינא לך אכול בשמחה לחמך וגו' (קהלת ט) מהו כי כבר רצה אלהים את מעשיך כיצד הפסוק מדבר כנגד אברהם בשעה שאמר הקב"ה לאברהם קח נא את בנך את יחידך (בראשית כב) השכים אברהם נטלו בזריזות והוליכו והעלהו להר המוריה א"ל הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער (שם) אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע לחנם אמרת לי קח נא את בנך א"ל לאו אלא להודיע טבעך בעולם שנאמר (שם יח) כי ידעתיו למען וגו' ארשב"ל א"ל הקב"ה חייך שאני מעלה עליך שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך לפני שלא היית מעכב על שמי ושומע היית לי להשחט על שמי מנין ארשב"י שכך כתיב (שם כב) ולא חשכת את בנך הרי כבר פרש יצחק מאי את יחידך אלא זו נפשו של אברהם שהנשמה קרויה יחידה שנאמר (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי וגו' אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע איפשר לי לירד מכאן בלא קרבן א"ל הקב"ה הרי קרבנך מתוקן מששת ימי בראשית מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל (בראשית כב) שכך שנו רבותינו אילו של אברהם נברא מששת ימי בראשית בין השמשות באותה שעה נטלו אברהם ויעלהו לעולה תחת בנו כיון שאמר ויקח את האיל ויעלהו לעולה חסר המקרא כלום מהו תחת בנו אמר אברהם רבש"ע הריני שוחט את האיל כך תהיה רואה כאלו בני שחוט לפניך נטל דמו אמר כך תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך נטל את האיל והפשיטו א"ל כך תהא רואה כאלו עור יצחק הופשט לפניך על גבי המזבח שרפו א"ל כך תהא רואה כאלו אפרו צבור לפניך על גבי המזבח ויעלהו לעולה תחת בנו חסר המקרא כלום מהו תחת בנו א"ל הקב"ה חייך בנך הוא שנתקרב ראשון אלא האיל הזה תחתיו באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם שאם ח"ו לא הייתי שומע לך אבדתי את כל מה שיגעתי מימי אמר רבי חנין א"ל הקב"ה חייך כך הוא שאלו לא שמעת לי לא היה בידך כלום באותה שעה נשבע לו הקב"ה שלא ינסהו עוד לעולם שנאמר (שם) ויאמר בי נשבעתי נאם ה' א"ל הקב"ה חייך יסורין קשין ונסיונים אחרים היו ראויים לבא עליך ועכשיו אינן באין ואלו היסורין אותן שבאו על איוב היו ראוים לבא עליך ועכשיו אינן באין שכן הוא נסמך לפרשה ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם וגו' את עוץ בכורו והוא איוב שנאמר (איוב א) איש היה בארץ עוץ באותה שעה א"ל הקב"ה לאברהם לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט):

ו. מדרש תנחומא בלק פרק י

(י) ויגל ה' את עיני בלעם וירא וכי סומא היה אלא להודיעו שאף העין אינו ברשותו ויקד וישתחו לאפיו שדבר עמו ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה עלבון של אתון בא המלאך לבקש מידו ואמר לו מה האתון שאין לה זכות ולא ברית אבות נצטויתי לתבוע עלבונה מידך אומה שלימה שאתה מבקש לעוקרה עאכ"ו הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך נוטריקון יראה ראתה נטתה ד"א ירט בגימטריא בא"ת ב"ש מגן ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה וגו' ואותה החייתי מכאן אתה למד שהרג את האתון ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי להודיע שהיה רשע גמור ידע שאין עומד על הפורעניות אלא תשובה שכל מי שחטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו כי לא ידעתי אע"פ שמשתבח אותו רשע ואומר ויודע דעת עליון פיו העיד בו ואמר לא ידעתי ועתה אם רע בעיניך אשובה לי א"ל אני לא הלכתי עד שאמר הקב"ה קום לך אתם ואת אומר שאחזור כך אומנתו לא כך אמר הקב"ה לאברהם להקריב את בנו ואח"כ ויקרא מלאך ה' ויאמר אל תשלח ידך (בראשית כב) למוד הוא לומר דבר ומלאך מחזירו ועכ רע בעיניך אשובה לי ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים שחלקך עמהם וסופך לאבד עמהם וילך בלעם עם שרי בלק מלמד שכשם שהם שמחים לקלל את ישראל כך הוא שמח וישמע בלק כי בא בלעם מלמד ששלח שלוחין לבשרו ויצא לקראתו אל עיר מואב למטרפולין שלה מה ראה לקדמו לגבולין א"ל הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תכנס אומה בגבול חברתה הללו באין לעקור אותם א"ל בא לקללן והיה מראה היאך פרצו ועברו גבול סיחון ועוג כאילו קובל עליהם ויאמר בלק אל בלעם הלא שלוח שלחתי אליך לקרוא לך וגו' נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון וכענינו השיבו בלעם ויאמר אל בלק הנה באתי אליך וגו' שאין בידי רשות לומר מה שאני רוצה:

ז. מדרש זוטא קהלת פרשה ט

[ז] לך אכול בשמחה (את) לחמך. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' [סימון] פתר קריא באברהם בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם קח נא את בנך וגו' (בראשית כ"ב ב'). עשה מהלך ג' ימים אחר ג' ימים ראה ענן קשור על ההר אמר דומה זה המקום שאמר [לי] הקב"ה לעלות את יצחק בני עליו אמר לו ליצחק רואה אתה מאומה אמר לו ענן קשור על ההר אמר להם לישמעאל ולאליעזר רואין אתם מאומה אמרו לו לאו ני ויצחק רואין ואין אתם רואין והחמור אינו רואה שבו לכם פה עם החמור(שם שם ה'). עם הדומה לחמור נטל את יצחק והעלהו הרים והורידהו גבעות ו העלהו על ההר ובנה מזבח וסידר עצים וערך מערכה ונטל הסכין עליו לשחטו ל ולי שצעק מלאך מן השמים אל תשלח ידך אל הנער (שם שם י"ב). [כבר היהנ שחט]. כשחזר יצחק אצל אמו אמרה לו אמו אנה היית אמר נטלני אבא והעלניה הרים אמרה ווי על ברא דחזיתא אילולי מלאך מן השמים כבר היה שחוט אמר להא ין באותה שעה צווחה ששה קולות ווי ווי כנגד ששה תקיעות אמרו לא הספיקהל גמור הדבר עד שמתה הדא הוא דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם כ"גב '). מהיכן בא רבי יהודה בר' סימון אומר מהר המוריה בא והיה אברהם מהרהרב לבו שמא חס ושלום היה בו פסול ולא נתקבל קרבנו יצאה בת קול ואמרה לךא כול בשמחה לחמך [וגו']:

ח. פסיקתא רבתי פרשה מ

דבר אחר בחדש השביעי מהו בחודש השביעי אמר רבי ברכיה בירחא דשבועתא כיצד בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם להקריב את בנו שנאמר ויאמר קח נא את בנך את יחידך וגו' (בראשית כ"ב ב') אמר לו לאיזה מהם אמר לו את יחידך אמר לו שניהם יחידים יצחק יחיד לי וישמעאל יחיד לה לאמו אמר לו (את יצחק) אשר אהבת אמר לו רבון העולמים וכי יש תחומים במעים לזה אני אוהב ולזה אני אוהב אמר לו את יצחק וכל כך למה כדי לחבבו בפניו אמר לו מה אעשה לו אמר [לו ולך] לך אל ארץ המוריה והעלהו לי שם לעולה (שם) מהו ארץ המוריה חבילה של חכמים כאן נאמר כל אחד ואחד ר' ינאי אומר מהו המוריה מקום שהמורא (והוראה) [והיראה] יוצאת לעולם הימנו נורא אלהים ממקדשך (תהלים ס"ח ל"ו) ורבי [חייא] הגדול אומר ארץ שהוראה יוצאת משם שנא' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים וגו' (ישעיה ב' ג'). ד"א המוריה אמר רבי שמואל הארץ שמתוכה עתיד הקב"ה להורות על הרשעים שירדו לגיהנם שנאמר כצאן לשאול שתו מות ירעם ירדו שאול חיים וצורם לבלות שאול (תהלים מ"ט ט"ו) ומהיכן מזבול לו (שם). דבר אחר ארץ המוריה אמר רבי יהושע בן לוי הארץ שהצדיקים מורים מתוכה וגוזרים על הקדוש ברוך הוא והוא עושה שנאמר ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם [ויאמר דוד אל האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם וגו' תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה] (דהי"א כ"א ט"ו וט"ז). דבר אחר ארץ המוריה אמר רבי יהודה בר (פניי') [פדייה] מוריה אמר לו להיכן הוא אמר לו לארץ שאני מראה אותך. דבר אחר מוריה אמר לו רבון העולמים וכי כשר אני להקריבו כהן אני שם כהן גדול (שיבוא ויקבלו ממנו) [יבוא ויקבלו ממני] אמר לו הקב"ה כשתגיע למקום אני מקדשך ועושה כהן אותך מהו מוריה (תאורתו) [תמורתו] של שם (אליפיי') [חליפיו] כמה דאת אמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו (ויקרא כ"ז י"ט). דבר אחר מהו המוריה א"ר פנחס בארץ שמרותו של עולם (לתוכה) [בתוכה] שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א' ט' ג') ואף המקום מרות הוא על כל המקומות ויעל דוד וכל ישראל בעלתה (דהי"א י"ג ו'). דבר אחר מהו המוריה אמר רבי שמעון בן יוחי בארץ שהיתה מקושטת כנגד מזבח של מעלן או ירה יירה (שמות י"ט י"ג). דבר אחר הארץ שקטורת הסמים קריבי' בתוכה אלך לי אל הר המור (שה"ש ד' ו') משום רבותיך דברה. מיד וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו עמו (בראשית כ"ב ג') (וקורא') [וקורב] ויורד הלך ביום הראשון והלך כל היום כיון שלא ראה כלום חזר לאחוריו עד יום שלישי. וישא אברהם את עיניו (וישא וגו') [וירא] את המקום מרחוק (שם שם ד') ולמה לא ראה ביום הראשון כדי שלא יהו אומות העולם אומרים בהול היה ולא היה יודע להיכן הולך לפיכך לא ראה לא ביום הראשון ולא ביום השני אלא ביום השלישי ראה מרחוק ענן קשור על הר אחד אמר ליצחק בני רואה אתה מאומה על ההר אמר לו רואה אני על ההר ענן אחד קשור עליו ושאל לנערים ואמר להם רואים אתם מאומה אמרו לו לאו אמר להם הואיל וחמורי אינו רואה אותה ואתם אינכם רואים שבו לכם פה עם החמור (שם שם ה'). ואני והנער נלכה [עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם] (שם) עד פה אין כתב כאן אלא עד כה אמר רבי יהושע בן לוי נלך ונראה מה בסוף הדיבור שאמר לי כה יהיה זרעך (שם ט"ו ה') מהו ונשובה אליכם שלא אמר (ונשוב) [ואשובה] תחילה אתה דורש שלא הודיעם שהוא הולך לקרבן דבר אחר ונשובה אליכם לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי ט"ו א') שנתבשר שיצחק חוזר לו. מיד ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת [וגו'] ויאמר יצחק אל אברהם אביו [וגו'] הנה האש והעצים ואיה השה לעולה (שם שם ו' וז') אמר לו אברהם אלהים יראה לו השה (שם שם ח') יזמן קרבנו ואם לא שה לעולה בני שה לעולה חי לעולה לשון יוונית אתה הוא הקרבן אעפי"כ וילכו שניהם יחדיו (שם) מהו יחדיו שלא היצר (כמה) [במה] שאמר לו אביו אלא כשם שזה היה שמח לקרב כך זה היה שמח ליקרב אברהם שמח לעקוד ויצחק שמח ליעקד אברהם שמח לשחוט ויצחק שמח (לשחוט) [לישחט] עם שיצחק מהלך עם אביו מה עשה השטן בא ועמד לו לימינו של יצחק אמר (לא) [לו] הא עלוב בנה של עלובה כמה תעניות נתענית אמך וכמה תפילות [נתפללה] עד שלא באת לה והזקן הזה נשתטה מזקנותו והולך לשוחטך מיד הפך (פניו) יצחק [פניו] אל אביו אמר לו אבא ראה מה אמר לי האיש הזה אמר הוא בא ליצף לך הקדוש ברוך הוא יראה לו [השה]. מיד ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח (שם שם ט') ולמה לא בנה יצחק עמו אלא אמר אברהם שלא יפול עליו אבן או צרור ויעשה בו מום ויפסל מן הקרבן בנה את המזבח סידר את העצים ועקד את יצחק על גבו נטל אברהם את המאכלת לשחטו אמר לו יצחק אבא אוסרני בידיי וברגליי שהנפש חצופה היא שלא (נדחה) [אראה] המאכלת בא עלי (ונקרטע וניפסל) [ואקרטע ואיפסל] מן הקרבן כפתו אביו כיון שבא ליתן את המאכלת על צוארו באו המלאכים והיו בוכים ומצווחים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר הן אראלים צעקו חוצה (ישעיה ל"ג ז') ומה היו צועקים נשמו מסילות [שבת עבר ארח הפר ברית וגו'] (שם שם ח') היכן הוא מתן שכרן של עוברי דרכים שהיה אברהם מודיעך בעולם שבת עובר [ארח] בטל מתן שכרם של אורחים שהיו באים מכל מקום ולנים אצל אברהם לאכול חנם ולעשות אותך ברכה בעולם אלא הפר ברית ומפיר [אתה] את הברית שאמרת לאברהם את בריתי אקים את יצחק (בראשית י"ז כ"א) הרי המאכלת על צוארו עד אימתי אתה ממתין א"ר ברכיה צעקו חוצה חיצה כתב אמרין חיצה היא בידך (מכושיניה) [מכוסיניה] מיד אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל מה אתה עומד על תניחנו התחיל מיכאל קורא אותו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (שם שם י"א) ב' פעמים שהיה ממהר לשוחטו והיה צווח בו כאדם הצועק מתוך צרה מה אתה עושה אברהם הופך פניו אצלו אמר לו מה אתה עושה אל תשלח ידך אל הנער (שם שם י"ב) אמר לו ואחנקנו ואמר ואל תעש לו מאומה (שם) אמר לו אברהם חוץ מזו ומזו הקב"ה אמר לי לקרב בני ואתה אומר לא תקרבנו מיד קפץ עליו [הקדוש ברוך הוא] ויאמר (בני) בי נשבעתי נאם ה' כי יען וגו' את בנך את יחידך (שם שם ט"ז) מהו את יחידך מלמד שאמר אברהם להקדוש ברוך הוא אדם אם מנסה את חבירו אינו יודע מה בלבו אתה יודע מה בלבבות והיית מנסה אותי לא היה גלוי (רחום) לך שאני שוחטו אמר לו הקב"ה גלוי וצפוי לפניי אפי' נפשך [אם] אמרתי לך לא הייתה מעכב את יחידך הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (תהלים כ"ב כ"א) אמר לו אברהם למה עשית לי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא שהייתי מבקש ליודעך בעולם שלא על חנם בחרתי בך מכל האומות כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית שם י"ב). מיד ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה (שם שם י"ד) א"ר ירמיה אמר לו רבונו של עולם גלוי היה לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק אילו השבתי אותך לא היה לך מה להשיבני שהייתי אומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כ"א י"ב) ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ולא השבתי אותך אלא עשיתי עצמי כאלם וכחרש ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו (תהלים ל"ח י"ד) כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא (תשוה) [תשים] להם. ויקרא אברהם את שם המקום [ההוא] ה' יראה אשר יאמר היום [וגו'] (בראשית שם) מהו היום כהיום מפני שר"ה היה אמר לו הקב"ה וכך אני עושה אמר לו אברהם השבע לי מיד בי נשבעתי נאם ה' (שם שם ט"ז) הוי בחדש השביעי אמר רבי ברכיה בירחא דשבועתא. אמר לו אברהם ומה אני הולך בלא קרבן אמר לו הקדוש ברוך הוא שא עיניך וראה את הקרבן שאחריך וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל [וגו'] (שם שם י"ב). ויעלהו לעולה תחת בנו (שם) א"ר (פניי') [בנייה] היה אברהם מקרב את אימוריו ואמר הרי אמוריו של יצחק בני כך על כל דבר [ודבר] אמר כך יהא לפניך כמו שיצחק בני קירבתי כעניין שנאמר וימלוך (אדם) [יותם] בנו תחתיו (מלכים ב' ט"ו ז'). מהו אחר נאחז בסבך (בראשית שם) אמר לו הקדוש ברוך הוא ראה מה לפניך בניך העומדים אחריך כשיהיו מסובכים ונאחזים בעבירות מה הם עושים בקרניו נוטלים את הקרנות האלו ותוקעים בהם ואני נזכר עקידתו של יצחק ומזכה אותם בדין ומה עסקו של שופר כאדם שמכניס בזו ומוציא בזו כך בניך אפי' יש להם כמה קטיגורים אני מכניס בזו ומוציא בזו אמר להם משה כך השופר סניגורת (לסם) [לכם] היו נוטלים שופרות בראש השנה ותוקעים (בה) [בהן] בחודש השביעי באחד לחודש:

ט. פסיקתא דרב כהנא - פסקא כו אות ג

(ג) ר' לוי פתח אמרתי להוללים אל תהולו וג' (תהלים עה ה) אמרתי להול' א' תהול' למערבביה אילו שליבם מלא עליהם חולחליות חולחליות רעות ר' לוי הוה קרי להון ווי ניה אילו שהיו מביאין אללי לעולם ולרשעים אל תרימו קרן (תהלים שם) אמ' הק' לרשעים הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי ר' לוי בשם ר' שמע' בן מנסיא תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה נבר' לתשמישן של בריות ולא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה קליסטר פניו על אחת כמה וכמה ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינה שלש עשרה חופות קשר לו בגן עדן שאר קוטעה דכוות בפרשת פרה ואחר כל השבח הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט) אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי אברהם נולד לו בן למאה שנה ולסוף א' לו הק' קח נא את בנך וג' (בראשית כב ב) ועשה אברהם אבינו מהלך שלשה ימים הד"ה דכת' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק (שם שם ד) מה ראה ראה ענן קשור על גבי ההר א' לבנו בני רואה את מה שאני רואה א' לו הן א' לו ומה אתה רואה א' לו אני רואה ענן קשור על גבי ההר א' לנעריו רואים אתם מה שאנו רואים א' לו לאו א' להם הואיל ואין אתם רואים כלום והחמור אינו רואה שבו לכם פה עם החמור (שם שם ה) עם הדומה לחמור מה עשה נטל את יצחק בנו ועלה לראש ההר ובנה את המזבח וסידר את המערכה והעריך את העצים והעקידו על גבי המזבח נטל את הסכין בידו לשוחטו אילולי שא' לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער (שם שם יב) כבר היה שחוט וכיון שבא אצל אמו אמרה לו בני מה עשה לך אביך א' לה נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסידר את המערכה והעריך את העצים והעקידני על גבי המזבח ונטל את הסכין בידו לשחטני אילולי שא' לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער (שם) כבר הייתי שחוט אמרה לו ווי לך ברא דעלובתא אילולי דאמ' קודשא בריך הוא אל תשלח ידך אל הנער כבר היית שחוט לא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצתה נשמ' הד"ה דכת' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם כג ב) מהיכן בא מהר המורייה כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו ואתם מבקשי' לשמוח בעולמו שמח י"י במעשיו אין כת' כן אלא ישמח (תהלים קד לא) עתיד הק' לשמוח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא ישר' לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי שמח ישר' אין כת' כאן אלא ישמח (תהלים קמט ב) שעתידין ישר' לשמוח במעשיו של הקב"ה לעתיד לבא אלישבע בת עמינדב לא שמחה ואתם מבקשי' לשמוח בעולמי אלישבע בת עמינדב ראת ארבע שמחות ביום אחד בעלה כהן גדול ויבמה מלך ואחיה נשיא ושני בניה סגני כהונה וכיון שנכנסו יצאו שרופים נהפכה שמחתה לאבל דכת' אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא ט א):

י.  פרקי דרבי אליעזר פרק ל

הנס העשירי ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ר"ל היה מנסה בכל פעם ופעם לידע את לבו אם יכול לעמוד ולשמור המצות של תורה ואם לאו ועוד שנתנה התורה שישמור אברהם מצותיה שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי יצא ישמעאל מן המדבר לראות את אברהם אבינו ר' יהודה אומ' באותה הלילה נגלה הב"ה עליו ואמ' לו אברהם קח נא את בנך ואברהם חס על יצחק אמ' לפניו רבון כל העולמים לאי זה בן אתה גוזר אלי לבן הערל או לבן המילה אמ' לו את יחידך אמ' לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמ' לו אשר אהבת אמ' לו שניהם אני אהב אמ' לו את יצחק והעלהו שם לעולה אמ' לו רבון כל העולמים באי זה הר אמרת לי אמ' לו בכ"מ שתראה את כבודי עומד וממתין לך שם ואומ' זה הוא הר המוריה שנ' על אחד ההרים אשר אומר אליך השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנ' וישכם אברהם בבקר הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנ' עני ורוכב על החמור בן שלשים ושבע שנה היה יצחק בלכתו אל הר המוריה וישמעאל בן חמשים שנה נכנס תחרות בין אליעזר וישמעאל אמ' ישמעאל לאליעזר עכשו אברהם הקריב את יצחק בנו מוקדה על המזבח ואני בכורו יורש אברהם אמ' לו אליעזר כבר גרשך כאשה שהיא מגורשת מבעלה ושלחך למדבר אבל אני עבדו משרת אותו ביום ובלילה ואני הוא היורש את אברהם ורוח הקדש משיבה אותם ואומרת להם לא זה יורש ולא זה יורש ביום השלישי הגיעו לצופים וכיון שהגיעו לצופים ראה כבוד השכינה עומד על גבי ההר שנ' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא של יצחק וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים.

ר' זכריה אומ' אותו האיל כשנברא בין השמשות היה ובא להתקרב תחת יצחק והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו ונאחז בשני קרנותיו בין האילנות שנ' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו מה עשה אותו האיל פשט את ידו ואחז בטלתו של אברהם אבינו ונאחז בשתי קרנותיו בין האילנות שנ' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר והביט אברהם וראה האיל והלך והתירו והקריבו תחת יצחק בנו שנ' וילך אברהם ויקח את האיל וכו'.

ר' ברכיה אומ' עלה קרבן האיל לריח ניחוח לפני הב"ה כאילו היה ריח ניחוח של יצחק ונשבע לברכו בעה"ז ובעה"ב שנ' בי נשבעתי נאם ה' כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים כי ברך בעוה"ז אברכך לעה"ב והרבה ארבה את זרעך כככבי השמים לעתיד לבא ר' חנניא בן דוסא אומ' אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל שנ' איש בעל שער וכו' קרניו של איל של שמאל שתקע בו בהר סיני שנ' ויהי במשוך בקרן היובל ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ ר' יצחק אומ' הכל לא נברא אלא בשביל השתחויות אברהם לא יצא מהר המוריה אלא בזכות השתחויה שנ' ונשתחוה ונשובה אליכם בית המקדש לא נברא אלא בזכות השתחויה שנ' רוממו לה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו:

 

 

יא.  מדרש אגדת בראשית פרק לא תורה:

[א] ויהי אחר הדברים האלה. והאלהים נסה וגו' (בראשית כב א) זש"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה (תהלים פט לה) איזה ברית ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית (שם טו יח) והאיך לא אחלל בריתי אם שוחטו הוא ליצחק אף המלאכים נתכנסו והי' בוכים שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעי' לג ז) התחילו אומ' רבש"ע נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית (שם שם ח). אם שוחטו הוא היכן עולי רגלים היכן שכתוב בהן ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה (במדבר כ יט). נשמו מסילות הלא הפר ברית היכן הוא הברית שהתנית עמו אמרת לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב) אמר להן הקב"ה חייכם לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה שאמרתי לו קח נא את בנך וגו' (שם כב ב) והאיך אני מקיים שתיהן משל למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות טווס על שולחני הלך אוהבו מיד והביא את הטווס והעמידו על השלחן רץ להביא את המאכלת לשוחטו צווח המלך ואמר לו מה אתה עושה וכי כך אמרתי לך מתאוה אני לראות טווס (פא"ווז בלע"ז) על שולחני שחוט אלא עומד ועל שהבאת את הסכין הרי פאסין (פאז"אן בלע"ז) לפניך שחוט אותו תחת הטווס כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם התאויתי ליצחק יחידך לראותו על הר המוריה והעלהו שם לעולה כיון שהעלה אותו שם וישם אותו על המזבח ממעל לעצים (שם שם י). א"ר חנינא מהו ממעל שעשה את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד שנאמר שרפים עומדים ממעל לו (ישעי' ו ב) למעלה מן המזבח שלח ידיו ונטל את הסכין לשוחטו שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית שם שם) צווח הקב"ה ויקרא מלאך ה' [וגו'] מן השמים וגו' (שם שם טו) ומפני שהבאת את המאכלת לשחוט אותו הרי לפניך את הבהמה שחוט אותה תחת בנך מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' (שם שם יג) אמר לו כשם שעשית כך קרבן ראשית שאני מצוה את בנך כך אני מצוה שנאמר ויקרא אל משה וגו' דבר אל בני ישראל וגו'. (הרי הבהמה לפניו) מן הבהמה מן הבקר מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקרא א א ב) וכך שנו רבותינו אשר לא צויתי (ירמי' ז לא). ליפתח להקריב את בתו. ולא דברתי (שם שם) למלך מואב שיעלה את בנו על החומה שנא' ויקח את בנו הבכור [אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה] (מ"ב ג כז) ולא עלתה על לבי (ירמי' שם) שישחט אברהם את בנו אף על פי שצויתי אותי בפי ואמרתי לו קח נא וגו' (בראשית כב ב). אלא בלבי לא עלתה שישחוט אותו לפיכך לא אחלל בריתי וגו'. [ב] ד"א והאלהים נסה את אברהם זש"ה הלך ילך ובכה וגו' (תהלים קכ"ו ו) הלך ילך זה אברהם כאשר אמר לו לך לך אל ארץ המוריה (בראשית כב ב). ובכה למה בוכה בלבו היה בוכה אתמול אמר לי הקדוש ברוך הוא כי ביצחק יקרא לך זרע וגו' (שם כא יב) ועכשיו אמר לי לך שוחטו נאמן הוא עלי ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ח) והי' מהלך לעשות רצון הקב"ה ומושך ביצחק [כמ"ש] נושא משך הזרע (תהלים שם) כיון שאמר לו אל תשלח ידך (בראשית כב יב) חזרו בשלום לבתיהם וישב אברהם אל נעריו וגו' (שם שם יט) התחילו אומ' בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו (תהלים שם) חשב עצמו כאלם וחרש ושתק ולא אמר דבר שנאמר ואני כחרש לא אשמע וגו' (תהלים לח יד) לכך נאמר בא יבא ברנה נושא אלומותיו. [ג] ד"א והאלהים נסה. זש"ה חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך (תהלים קיט ס) זה אברהם שהיה הולך במהרה לא כשם שהיה לוט בן אחיו [שכתוב בו] ויתמהמה וגו' (בראשית יט טז). אבל אברהם חשתי ולא התמהתי וגו' כיון שאמ' לו קח נא (שם כב ב) מיד השכים אברהם בבקר והיה מהלך ולא ראה כלום יום א' והלך וישב לו שוב השכים יום ב' ולא ראה כלום (משאמר) [מה שאמר] לו על אחד ההרים (האלה) אשר וגו' (שם שם) בשלישי ראה לשכינה עומדת בהר שנ' ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק (שם שם ד) נאמר כאן מרחוק ונאמר להלן מרחוק ה' נראה לי וגו' (ירמי' לא ב) ולמה ביום השלישי ולא מיד אלא אמר הקדוש ברוך הוא כדי שלא יאמרו אומות העולם מפני יראה הקריב אברהם את בנו כשנגלה הקב"ה לו מיראתו נטל דעתו הימנו והלך והקריב את בנו שאילו איחר שעה אחת היה חוזר בו לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא יעשה שלשה ימים מצטער ומבקש את המקום כדי שידעו הכל שבדעתו ובאהבה הקריבו ולא חזר בו הה"ד ביום השלישי וגו' כיון שבא לשוחטו מיד נכמרו רחמיו של הקב"ה וצווח אל תשלח ידך וגו' (בראשית כב יב). א"ר אבין בשם רבי חלקיה טפש לבם של שקרנין שהן אומרים יש לו בן להב"ה ומה אם בנו של אברהם כשראה שבא לשוחטו ולא יכול לראותו בצער אלא מיד צווח אל תשלח ידך אל הנער וגו' (שם שם) ואילו היה לו בן היה מניחו ולא היה הוא הופך את העולם ועושה אותו תהו ובהו לפיכך שלמה אומר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו (קהלת ד ח) ומפני חיבתן של ישראל קרא אותן בנים שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב):

יב.  מדרש אגדת בראשית פרק לו - כתובים:

[א] שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא א). זש"ה עד שיפוח היום וגו' (שה"ש ב יז) לפי שישראל משתעבדים במלכיות הם אומרים רבון כל העולמים עד מתי משתעבדי' בנו שנאמר עד אנה אשית עצות בנפשי וגו' (תהלים יג ג) והקדוש ברוך הוא אומר להן עד שיפוח היום יפוח יומא ואינון ערקין שנאמר ונסו הצללים (שה"ש שם) אלו המלכיות שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמי' ו ד) וכן משה אומר סר צלם מעליהם וגו' (במדבר יד ט). באותה שעה ישראל יושבין בשלוה ואומרים לכך יהגה אימה וגו' (ישעי' לג יח) אימה זו מלכות בבל וארו חיוא רביעאה דחילא אימתני ותקיפא (דניאל ז ז). איה סופר (ישעי' שם) איה הן הנמקין שלה איה שוקל (שם שם) היכן הן גולגליאות שהיו שוקלין להן המס והקב"ה אומר להן אל תתירא את עם נועז לא תראה (שם שם). ונסו הצללים חסרין שני דברים. וחוזרין שני דברים שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם וגו' (ישעי' לה י ונא יא). הרי שנים. ונסו יגון ואנחה (שם שם) הרי שנים. לפיכך הוא אומר עד שיפוח היום ונסו הצללים (שה"ש ד ו) בזכות מי בזכות שאמר אלך לי אל הר המור (שם שם) זה אברהם. מה המור ראש לבשמים כך אברהם ראש לצדיקים. ואל גבעת הלבנה (שם שם) זה יצחק שקרב במזבח כלבונה שנאמר וישם אותו על המזבח וגו' (בראשית כב ט). אמר לו אל תשלח ידך אל הנער (שם שם יב). התחיל יצחק צווח אשא עיני אל ההרים וגו' לא עשה אלא וירא והנה איל וגו' (שם שם יג) אותה שעה אמר עזרי מעם ה' וגו' (תהלים קכא ב):

יג. מדרש אגדת בראשית פרק סז - פרק (ס"ו) [ס"ז] תורה:

[א] ויהי מקץ שנתים ימים (בראשית מא א). זש"ה כחלום מהקיץ ה' בעיר צלמם תבזה (תהלים עג כ) אין הקב"ה נגלה לרשעים ביום ולמה בשביל לבזותן כחלום מהקיץ ולמה בלילה לפי שמעשיהן חשך ואפילה. שנאמר והיה במחשך מעשיהם (ישעי' כט טז) לפיכך נגלה להן בחושך כחלו' מהקיץ ואף לא בלילה היו ראוין שיגלה להן הקדוש ברוך הוא אלא שהוא עושה עצמו שליח לרשעים כדי לעשות רצונן של צדיקים וכן את מוצא בפרעה הראשון כשנטל שרה לא שלח הקדוש ברוך הוא עליו לא מלאך ולא שרף אלא הוא כביכול הלך וינגע ה' את פרעה וגומר (בראשית יב יז) יכול בזכותה ת"ל על דבר שרי אשת אברם (שם שם) טובים השנים מן האחד. וכן כשנטלה אבימלך כביכול הוא הלך ונראה לו בלילה שנאמר ויבוא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם כ ג) וכן בלבן ויבוא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם לא כד) אף כך פרעה הראה לו בחלום מה שעתיד לעשות ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. וכן נבוכדנצר חלם חלומות ולמה נגלה להן בחלומות בשביל לבזותן כחלום מהקיץ ה' בעיר צלמם תבזה. [ב] ד"א ויהי מקץ. זש"ה כי מבית הסורים יצא למלוך (קהלת ד יד) זה אברהם שיצא מכבשן האש ונתגדל בעולם שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך וגו' (בראשית טו ז). ד"א כי מבית הסורים. זה יצחק שהצילו הקב"ה מחרבו של אביו שנאמר ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וגו' (שם כב יב) יצא ונתגדל בעולם שנאמר ויצא יצחק לשוח וגומר (שם כד סג). ד"א כי מבית הסורים. זה יעקב שיצא מבית אביו כשברח מן עשו שנאמר ויצא יעקב (שם כח י) ומה כתיב בו ויפרוץ האיש מאוד (שם ל מג) אלא כי גם במלכותו נולד רש (קהלת שם) בשעה שבא עשו ונטל שלו עזים מאתים וגו' (בראשית לב טו). ד"א כי מבית הסורים זה יוסף שיצא מבית האסורים ומלך שנאמר שלח מלך ויתירהו וגומר שמו אדון לביתו וגו' (תהלים קה כ וכא) אלא כי גם במלכותו נולד רש (קהלת שם). שמלך ולא הגביה את עצמו אלא כשם שהיה לבו כשהיה חבוש בבית האסורים שנאמר ויוסף הוא השליט וגו' והוא המשביר (בראשית מב ו) וכי איני יודע שהוא השליט והוא המשביר אלא ללמדך שהוא היה בנערותו והוא היה כשמלך לפיכך שלמה אומר אם רוח המושל וגו' (קהלת י ד). [ג] ד"א ויהי מקץ זש"ה כי אעלה ארוכה לך וגו' (ירמי' ל יז). אין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם ב"ו מכה בחרב ומרפא ברטייה אבל אינו יכול להכות בחרב ולרפאות בחרב אבל הקב"ה אינו כן מרפא בחרב ומכה בחרב את מוצא במה שלקו ישראל בו בדבר מרפא אותן חטאו בענן דכתיב סכותה בענן (איכה ג מד) ולקו בענן דכתיב הנה כעננים יעלה וגומר (ירמי' לד יג) ומתרפאין בענן דכתיב מי אלה כעב תעופנה וגו' (ישעי' ס ח) וכן וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם (שם ד ה). חטאו בעב דכתיב ומכביד עליו עב-טיט (חבקוק ב ו) ולקו בעב איכה יעיב באפו וגו' (איכה ב א) ומתרפאין בעב מי אלה כעב תעופינה (ישעי' ס ח). חטאו במשפט ומשפט אביונים לא שפטו (ירמי' ה כח) ולקו במשפט וידבר אתו משפטים (שם לט ה) ומתרפאין במשפט ציון במשפט תפדה (ישעי' א כז). לקו בחלומות כחלום מהקיץ (תהלים ע"ג כ) ומתרפאין בחלומות זקניכם חלומות יחלומון (יואל ג א). כך אף יוסף לא נמכר אלא בשביל חלומות שנאמר [הנה בעל החלומות הלזה בא] ועתה לכו ונהרגהו וגו' (בראשית לז יט כ) ונתרפא בחלום ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם הה"ד כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמי' ל יז):

יד. מדרש אגדת בראשית פרק עב - פרק (ע"א) [ע"ב] כתובים:

[א] שיר המעלות רבת צררוני וגו' (תהלים קכט א). זש"ה בכל צרתם לא צר (ישעי' סג ט) לו קרי כשישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא בכל צרתם לו צר וכשאינן עושין רצונו של מקום בכל צרתם לא צר. וכן את מוצא במצרים שעשו תבן וקש ונגלה למשה בסנה הן עושין לבינים ונראה למשה כביכול ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י) למה שכתיב אנכי עמו בצרה (תהלים צא טו) ומלאך פניו הושיעם (ישעי' שם) מלאך שרואה את הפנים בכל יום הוא מושיען וכן יעקב אומר המלאך הגואל אותי וגו' (בראשית מח טז). באהבתו (ישעי' שם) בזכות אברהם אוהבי שעשרים דור היו שונאין אותי ואני אותם וכשעמד אברהם נעשה אוהבי. ובחמלתו (ישעי' שם) בזכות יצחק כשנעקד שנאמר אל תשלח ידך אל הנער (בראשית כב יב). הוא גאלם (ישעי' שם) בזכות יעקב שנאמר גאל ה' עבדו יעקב (ישעי' מח כ). וינטלם (ישעי' סג שם) בים וינשאם (שם שם) במדבר כל ימי עולם (שם שם) בארץ ישראל. ד"א וינטלם במן וינשאם במדבר כל ימי עולם בשילה. ד"א וינטלם בבנין ראשון וינשאם בבנין שני כל ימי עולם לעתיד לבוא שנאמר שבתי בבית ה' כל ימי חיי (תהלים כז ד). ד"א וינטלם במלכות בית דוד וינשאם במלכות משיח כל ימי עולם זה הקב"ה שנאמר ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח):

טו. מדרש פנים אחרים נוסח ב פרק ה

ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב אמר המן שמא יזוז מרדכי מלפני ולא זז מיד וימלא המן על מרדכי חימה אמר יכול אני לבעטו וימות אלא הריני צולבו ללמד בו אדם דיסקיא פלניא ומה ראה לצולבו אלא אמר הרי שעה שמכל דבר יכול הקדוש ברוך הוא להצילו הציל אברהם מן האש שנאמר (אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים) [אתה הוא ה' האלהים וגו' והוצאתו מאור כשדים] (נחמיה ט ז) ליצחק מן השחיטה שכן הוא אומר אל תשלח ידך אל הנער (בראשית כב יב) ליעקב מן המלאך שנאמר המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח טז) משה מחרב שנאמר ויצלני מחרב פרעה (שמות יח ד) ישראל מן הים שכן הוא אומר (בוקעים לפני משה) [בקע ים ויעבירם] (תהלים עח יג) וכן מכל דבר ומן הצליבה אינו יכול:

טז. בתי מדרשות חלק א - מדרש ילמדנו פרשת וירא אות נו

נו כשקרא המלאך מן השמים לאברהם ואמר לו אל תשלח ידך אל הנער אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לחנם אמרת לי קח נא את בנך את יחידך אמר לו לאו אלא להודיעך בעולם שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (בראשית יח יט) אמר ר' שמעון אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מעלה עליך כאלו אמרתי לך שתשחוט את נפשך לפני ולא עכבת הדא הוא דכתיב ולא חשכת את בנך את יחידך (שם כב טז) ואין יחידך אלא נפשך שנאמר מיד כלב יחידתי (תהלים כב כא) ילמדנו שלח לך:

יז. ילקוט שמעוני בראשית - פרק כב - רמז צו

ויאמר קח נא אין נא אלא לשון בקשה את בנך א"ל איזה בן א"ל יחידך א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו א"ל אשר אהבת וכו' (כדלעיל ברמז ס"ב). ולך לך אל ארץ המוריה רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר למקום שההוראה יוצאה לעולם וחד אמר למקום שהיראה יוצאה. דכוותה ארון חד אמר מקום שאורה יוצאה לעולם וחד אמר מקום שהיראה יוצאה לעולם. ודכוותה דביר חד אמר למקום שהדיבור יוצא לעולם וחד אמר מקום שהדברות יוצאות לעולם. ר' יהושע בן לוי אמר שמשם מורה כחץ לאומות העולם ומורידן לגיהנם. ר' [שמעון] בן יוחאי אומר למקום שהוא יראוי כנגד בית המקדש של מעלה. ר' יודן אומר למקום שאני בוראה לך. ר' פנחס אמר מאתר מרוותא דעלמא. רבנן אמרין למקום שהקטרת קרבה כד"א אלך לי אל הר המור. והעלהו שם לעולה אמר לפני הקב"ה וכי יש קרבן בלא כהן א"ל הקב"ה כבר מניתיך שתהא כהן הה"ד נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם. אל הארץ אשר אראך וכו' (כדכתוב ברמז ס"ג). משל למה הדבר דומה למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השלחן לפני המלך והלך והביא את החרב לשחטו וצווח המלך עליו מה אתה עושה א"ל והלא אמרת לי מתאוה אני לראותו א"ל שמא מת. כך אמר הקב"ה לאברהם קח נא את בנך וישלח אברהם את ידו וגו' א"ל אל תשלח ידך אל הנער. א"ל והלא אתה אמרת לי קח נא את בנך א"ל שמא אמרתי לך לשחטו הוי לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה:ויאמר קח נא את בנך אין נא אלא לשון בקשה משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה והיה לו גבור אחד שהיה מנצח את כולם. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה א"ל בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו כדי שלא יאמרו הראשונים לא היה בהן ממש. כך א"ל הקב"ה לאברהם הרבה נסיונות נסיתיך ועמדת בכולן בבקשה ממך עמוד לי בנסיון זה כדי שלא יאמרו הראשונים אין בהם ממש. קח נא את בנך שני בנים יש לי וכו' קדמו שטן לדרך א"ל זקן להיכן אתה הולך לא לשחוט את בנך. מיד פתח הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וגו' כושל יקימון מליך וגו' כי עתה תבוא אליך ותלא וגו'. א"ל אני בתומי אלך א"ל הלא יראתך כסלתך א"ל זכר נא מי הוא נקי אבד כיון דחזא דלא קא שמע ליה א"ל ואלי דבר יגונב כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ולא יצחק לעולה. א"ל כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו:

יח. ילקוט שמעוני בראשית - פרק כב - רמז קא

ויעקד את יצחק בנו ממעל מהו ממעל מלמד שעשה את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד כד"א שרפים עומדים ממעל לו. וירא את המקום מרחוק מיל כד"א אך רחוק יהיה ביניכם וגו' א"ל יצחק אבא אוסרני בידי וברגלי שהנפש חצופה היא שלא תראה המאכלת ואפסל מן הקרבן בבקשה ממך שלא תעשה בי מום. ויבואו אל המקום שניהם מביאים את האבנים שניהם מביאים את האש שניהם מביאים את העצים אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו ויצחק דומה כמי שעשה חופה לעצמו אמר ליה יצחק אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו וכל זמן שתראהו אמי תאמר זהו בני ששחטו אביו אבא מה תעשו לזקנותיכם א"ל בני יודעים אנו שמיתתנו קרובה מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו. וישם אותו על המזבח עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחק בשמי שמים והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות א"ל בני הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. באותה שעה הן אראלם צעקו חוצה וגו' עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט אמרו מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו. שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה מיד אל תשלח ידך אל ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא את המזבח המזבח שהקריבו בו קין והבל הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו. אמר יצחק לאביו אבא קשור שתי ידי ושתי רגלי שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל מצות כבד ועשה כן וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו והקב"ה רואה את האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לב ומלאכי השרת צועקים ובוכים שנאמר הן אראלם וגו' אמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם נקראת רחום וחנון מי שרחמיו על כל מעשיו רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה אדם ובהמה תושיע ה'. ר' יהודה אומר כיון שהגיע החרב לצואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער חזרה נפשו לגופו והתירו ועמד יצחק וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות ופתח ואמר בא"י מחיה המתים. יתיב רב אחורי' דר' חייא קמיה דר' ויתיב ר' וקאמר מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו א"ל רב לר' חייא מאי קאמר א"ל וי"ו דכתיב אאופתא קאמר והא קרא קאמר קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל. בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו ליקח המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת שנאמר הן אראלם צעקו חוצה חיצה כתיב חיצה היא בידיה למיכס ית בריה מה היו אומרים נשמו מסלות שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים. שבת עובר אורח הפר ברית ואת בריתי אקים את יצחק. מאס ערים ויסע אברם ארצה הנגב וגו' ולא חשב אנוש לא חשב זכות אברהם. ויקח את המאכלת רב בעי קומי ר' חייא רבה מנין לשחיטה שהיא בדבר המיטלטל מהכא וישלח אברהם את ידו ויקח מכלל דתלוש הוא א"ל אם מן אגדה אמר לך ר' אפילו במחובר שרי דחזר הוא ביה. אם מן אולפן אמר לך לית הוא חזר ביה. דתני לוי היו נעוצין מתחלתן הרי אלו פסולין תלושין ונעצן הרי אלו כשרין דתנינן השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם לשון חבה לשון זירוז. ר' אליעזר בן יעקב אומר לו ולדורות אין דור שאין בו כאברהם אין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה ושמואל. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וסכין היכן היה נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת עליו ונשחת הסכין א"ל ומה אעשה לו אחנקנו א"ל אל תשלח ידך אל הנער. א"ל אוציא ממנו טפת דם א"ל אל תעש לו מאומה מומה. כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה הודעתי לכל שאת אוהבי ולא חשכת את בנך את יחידך ממני שלא תאמר כל חולאים שחוץ לגוף אינן חולאים אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי שתקריב עצמך ולא עכבת. א"ל כביכול שיש לפניך כשיחות בני אדם שמחליפין בדבורם אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו אתה אומר אל תשלח ידך אמר לו הקב"ה לא אחל את בריתי שאמרתי ואת בריתי אקים את יצחק. בשעה שאמרתי לך קח נא את בנך מוצא שפתי לא אשנה וכי אמרתי לך שחטהו העלהו אמרתי לך אסקיתיה אחתיניה:אברהם אברהם מפני שהיה אברהם ממהר לשחטו א"ל אברהם מי אתה א"ל מלאך א"ל כשאמר לי הקב"ה להקריב בעצמו אמר לי ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא. מיד פתח הקב"ה הרקיע וא"ל בי נשבעתי א"ל אף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך א"ל אמור א"ל אתה אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע כשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאין לפניך זכור להם עקדת יצחק אביהם ופדה אותם מצרתן אמר ליה עתידין בניך שיהו חוטאין לפני ואני עתיד לדון אותן בראש השנה ואם מבקשין הן שאסלח להן יהו תוקעין לפני בשופר. א"ל יצחק לשרה נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר את המערכה והעריך את העצים ועקדני על גבי המזבח ונטל הסכין בידו לשחטני אילולי שא"ל הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי שחוט א"ל ווי לך ברא דעלובתא אילולי דאמר הקב"ה אל תשלח ידך היית שחוט לא הספיקה לומר הדבר עד שיצאה נשמתה הה"ד ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה בא אמר הקב"ה הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם שמחים בעולמי אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן:

 

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל ר' זכריה אומר אותו איל שנברא בין השמשות היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק והיה סמאל עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו של אברהם אבינו ונאחז בשתי קרניו בין האילנות מה עשהא אותו איל פשט את ידו ואת רגלו בטליתו של אברהם והביט אחריו וראה את האיל והתיר והקריבו. ר' ברכיה אומר עלה ריח ניחוח של יצחק וערב עליו מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ואחז בראשו של יצחק ונשבע לברכו בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר כי ברך בעולם הזה אברכך בעולם הבא והרבה בעולם הזה ארבה את זרעך לעולם הבא. ר' חנינא בן דוסא אומר אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה גידין של איל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהן עורו של איל היה אזור מתניו של אליהו קרניו של איל שמאלו שתקע בו בהר סיני ויהי קול השופר. קרנו של ימין שהוא גדול משמאלו שהוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבא שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול:

 

וירא והנה איל ר' אליעזר אומר מן ההרים בא שהיה רועה שם ר' יהושע אמר מלאך הביאו מגן עדן ותחת עץ החיים היה רועה ושותה מן המים שעוברין תחתיו והיה ריחו של איל נודף בכל העולם ואימתי נתן בגן בין השמשות של ששת ימי בראשית:

יט. ילקוט שמעוני תהלים - פרק עה - רמז תתיא

אמרתי להוללים אל תהולו. אלו שלבם מלא עליהם חולחליות רעות, רבי לוי קרי להו זהונאי אלו שמביאין יללה לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן, הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם רוצים לשמוח בעולמי, אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם וכו', רבי לוי בשם ר' שמעון בן מנסיא תפוח עקב של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, רבי לוי בשם רבי אחא בר חננינא שלש עשרהה חופות קשר הקב"ה בגן עדן שנאמר בעדן גן אלהים היית וגו', ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אברהם לא שמח בעולמי אברהם נולד לו בן למאה שנה וא"ל הקב"ה קח נא את בנך והיה מהלך שלשה ימים וכתיב (ויהי) ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ועלה לראש ההר ובנה את המזבח וסדר את המערכה וערך את העצים ונטל את יצחק בנו ועקדו על גבי המזבח ונטל את הסכין אלולא שא"ל אל תשלח כבר היה שחוט, כשחזר ספר לשרה כל המאורע א"ל ווי לך ברא דעלובתא אלולא שא"ל אל תשלח ידך כבר היית שחוט לא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה בא. אתה מוצא אלישבע בת עמינדב ראתה ארבע שמחות ביום אחד, יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, בניה סגני כהונה ונכנסו בניה להקריב ומתו שנאמר ותצא אש מלפני ה'. כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אין כתיב אלא ישמח ואימתי ישמח במעשים של צדיקים לעתיד לבא, ישראל לא שמחו בעולמי שמח ישראל בעושו אין כתיב כאן אלא ישמח שעתידין ישראל לשמוח בהקב"ה, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו וגו' אל תרימו למרום קרנכם:

כ.זוהר חלק א דף קכ/ב

שלים קדמאה לא שלים, כגוונא דא שמואל שמואל, בתראה שלים קדמאה לא שלים, בתראה נביא, קדמאה לא נביא, אבל משה משה לא פסיק, בגין דמיומא דאתייליד לא אעדי מניה שכינתא. אברהם אברהם, רבי חייא אמר, בגין לאתערא ליה ברוחא אחרא בעובדא אחרא, בלבא אחרא. רבי יהודה אמר, אתבריר יצחק ואסתליק ברעותא קמי קב"ה, כריחא דקטרת בוסמין דקרבין כהנייא קמיה תרין זמנין ביומא, ואשתלים קרבנא, דהא צערא דאברהם הוה בשעתא דאתמר ליה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, חשיב דקרבניה לא אשתלים, ולמגנא עבד וסדר כלא ובנה מזבח, מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו'. הא תנינן, הוא איל דאתברי בין השמשות הוה ובן שנתו היה, כמה דאת אמר (במדבר ז טו) כבש אחד בן שנתו, והכי אצטריך, (נ"א ואת אמרת בין השמשות ותו והא יצחק לא הוה בעלמא אלא אתפקיד וכו'), (והא יצחק לא הוה בעלמא), ואת אמרת בין השמשות, אלא אתפקד חילא לאזדמנא ההוא אימרא בשעתא דאצטריך ליה לאברהם, כמה דכל אינון מלין דהוו בין השמשות, אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה (לההוא זמנא) בשעתא דאצטריך ליה, הכי נמי האי איל דאתקריב תחותיה דיצחק. פתח ואמר (ישעיה סג ט) בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם וגו',

כ. פירוש הרקאנאטי על התורה - פרשת האזינו - סוד ראש השנה:

תקיעת שופר עצמו רומז לתפארת שהוא הכח הפועלת. תרועה רומז לעטרה. והיא פועלת וענין הדבר וסודו הוא כי שבת הגבור והנורא המעולה בגבורה בא בדין ובמשפט על השבתות להיותם פועלים על מדותם וכחותם הנאצלת להם מן העליון בשאר כחות עליונות ועליונים כי גדול יום יי' עליהם ובא לסדר תנועתם ופעולתו על פי החסד אשר סדרם בסוד הכתוב נאחז בסבך בקרניו וסמיך ליה תחת בנו הוא בנו האחרון וענה לו אל תשלח ידך אל הנער נער ישראל ואוהבו והנה נאחז החסד בדין הקרן ונתעלה הגבורה הרמה והנורא לדין כחות עליונים ושפלים והתקיעות דנין מי לחסד ומי לדין כמה שכתוב ויי' אלהים בשופר ואז עולה השופר בקולות מיושרות אל המים וביום בסוד משה ידבר והאלהים יעננו בקול יי' בכח ובשאר קולות זהו סוד תקון הקולות להיות הצאן בשלום הקדש. והמסעות בחצוצרות כי זה מעורר דין עליון וזה מעורר דין השפל הוא הקשה לרוב עד מאוד שמעורר בקנאה ולזה תוקעין בחצוצרות כי מדת הדין צריכה שמחה כדי להשקיט האש הגדולה ועל פי התקיעות לנצח. ועל זה הסוד גנזם משה כי הם ממדתו ואם נשארים היו מחריבים את העולם ואדם מושל ברוחו אשריהו:

כא. ספר הלכות הכסא לרבי אלעזר מגרמזיא - הלכות הדבור

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער (בראשית כב, יב), ולבסוף אמר (שם) את בנך את יחידך (ממנו) [ממני], (שם יח) (יען) [עקב] אשר שמעת בקולי. וכן (שם לא, ג, יא, יג) ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ וגו', אמר אלי מלאך האלהים אנכי [האל] בית אל. וכן (שמות ג, ב, ד, ו) וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, וירא ה' כי סר לראות, אנכי אלהי אביך. וכן בגדעון. אלא המלאך בא תחילה להזהיר הנביא לטהר ולקדש את עצמו, ואח"כ קול מן הכבוד בא, או מלאך מוליך הקול עמו, (קהלת י, כ) כי עוף השמים יוליך את הקול. וקול הבא מן הכבוד אומ' אנכי אלהי אביך:

כב. ספר עבודת הקודש - חלק ד פרק כז

והמאור הקודש רשב"י ע"ה (ח"ב רנ"ח ע"א) אמר בהיכל הרצון בזה הלשון נביאים דקאמרן כד מתחברי לתתא תרי דרגין מתפרשי מניהו מר"אה וחלו"ם וקיימי בירכין באינון חמוקי"ן קיימא מר"אה וההוא דאיקרי נבוא"ה קטנה מירכי"ן ולתתא קאים חלו"ם עד דמטי רגלי"ן ברגלי"ן ותמן קאים היכלא תתאה דאיקרי לבנ"ת הספי"ר כלא ירכי"ן בירכי"ן לאשתלימא חד בחד וכלהו דרגין דנבואה, דהא מתמן נפקי שראן על האי אתר ואתעביד מניהו מראה ושראן על האי אתר ואתעביד מניהו חלום עד כאן. הנה המאור הקדוש ע"ה גלה על נבואת הנביאים היותה פעמים במראה ופעמים בחלום של נבואה ואמר הטעם כפי המקום כבר כתבתי כי הנבואה מתפשטת ובאה מן הייחוד וממנו שאבו הנביאים נבואתם כל אחד כפי כחו וכפי מדרגתו ושלמותו. ועל הדרך שהתבאר בסתרי הנבואה ומהותה אשר יובן ממנו כי הכל בכלל הייחוד הנעלם ואינה באה מן המלאך לפי שהוא נפרד, וכוונת מציאות הנבואה לגלות על הייחוד ולהודיע טבעו ולפרסמו בעולם ואי איפשר זה אם לא יעמוד הנביא הוא עצמו על אמיתתו וזה לא יתכן אם לא יתנבא בו וישיגנו על ידי הייחוד עצמו ואי איפשר לעמוד על האמת הברור בזה מהשגתו המלאך הנפרד ודבורו, ומצינו שהנביאים היו מספקים בדברי המלאך והוא אמרם במדרש תנחומא ויאמר אל תשלח ידך אל הנער אמר לו מי אתה אמר לו מלאך אני אמר לו כשאמר לי קח נא את בנך וגו' הוא בעצמו אמר לי ועכשו אם הוא מבקש הוא יאמר לי מיד ויקרא מלאך יי' אל אברהם שנית וגו', הרי שנסתפק על החזרה לפי שהיתה על יד מלאך לא כן על העקידה לפי שהיתה מפיו יתברך עצמו וכל שכן בדברים שהם נוגעים אל הלב לבו של עולם במציאותו וייחודו שצריכים אל הנבואה לגלות אמיתתם ואי איפשר לעמוד עליהם אם לא מפי הנמצא והיחיד האמיתי, ולזה צריך שתהיה נאצלת ובאה וחלה על הנביא מן הקדש פנימה סוד הייחוד. והוא עצמו יתברך סלק זאת המבוכה מלבות המאמינים והעמידם על האמת הברור בזה בפרסמו בתורתו התמימה כי הנבואה אל הנביאים ממנו עצמו וגלה הטעם, אשר ינוחו ויתחברו בו שני העמודים מדרגת הנביאים שהכל מתפשט משם, פעם ישרו על מקום זה ויעשו מראה ופעם ינוחו על מקום זה ויעשו חלום ומבקשי יי' יבינו כל. ובמה שכתבתי בסוד מראה הנבואה והחלום של נבואה נשלמה הכוונה בזה הפרק:

כג. ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת וירא

וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמרו. כי הבוקר אור אז האנשים שלחו המה וחמוריהם (איוב לח) ברן יחד כוכבי בוקר להגיד בבוקר חסדך ויקח א'ת ש'ני נ'עריו א'תו בראשי אתוון נרמזין סוד מרכבה עליונה כסדרן א"ריה ש"ור נ"שר א"דם ולכן לא קאמר גבי אברהם כדאמר גבי 'בלעם' ש'ני נ'עריו ע'מו כי שם נרמזין ג' גוליירין בישין במדבר שרף נחש עקרב אשר הלך (בראשית לו) בלע בן בעור מלך ראשון של אדום שראה שלא יכול בא עליהם משני צדדין ועשה מעשה אמורי שהוא עשו דאתמר עלהו (עמוס א') עברתו ש'מרה נ'צח שג"כ נרמזו ג' קליפות אלו ואלו שני נעריו הן תרין כרובים ברקיע כי אברהם הוא לקבל עולם הבריאה אברה"ם אבינו בגי' עולם העליון ובפסוק זה סידר מרכבה שהוא מטה שלימה דלעילא. ואת יצחק בנו ויבקע בהיפוך יעקב עצי עולה י"ב שבטים. ז"ש אפריון מטה (שיר ג) עשה לו מלך שהשלום שלו מעצ"י הלבנו"ן הם י"ב שבטים [ר"ל עצי הלבנון גי' שי"ב גי' י"ב צירופי הויה ור"ת שי"ב י"ב שבטים] א' אברהם ונשתחוה ונשובה אליכם. אלו נשחט יצחק היה מתקיים בתחיית המתים שאליעזר נכנס חי בג"ע וישמעאל עולה תחתיו ז"ש שבו לכם פה עם החמור אבל לא לעוה"ב עם החמור וחמורו של ר"פ בן יאיר שלא רצה לאכול טבל יוכיח ואתון של בלעם ג"כ קליפ' של ישמעאל כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת א"ת בנ"ך בגי' נוריאל אמ"ן בכ"ל כח"ו האי קרא שאילנא בי' כמה גוונין הא' כפל ועוד והלא כבר שלח אברהם את ידו לשחוט את בנו א"כ בקיצור הל"ל אל תעש לו מאומה ועוד בן ל"ז שנה קרא אותו נער אבל רזא קרמיז לדורות שאברהם יאמר להקב"ה ימחו על כבוד שמך ויצחק יאמר פלגא עלי ז"ש אל תשלח ידך אל (הושע יא) נער ישראל ואהבהו כי בזה שאתה רוצה לשחוט את יצחק לא יהיה להם לע"ל אב להגין עליהם לכן אל תעש לו מאומה עתה. יש להקשות הל"ל שלא חשכת ולא בו' בדרך הדרש ענין נסיון על שני ענינים הא' נגד המנסה שהוא הקב"ה כמ"ש והאלהים נסה והב' נגד המנוסה האדם בעצמו יאמין שהוא עומד בנסיון ולבו בריא יעבוד עבודת ה'. נגד המנסה אמר אל תעש לו מאומה מכאן והלאה כי עתה ידעתי שאתה עומד בנסיון ואין צריך לגמור השחיטה ונגד המנוסה אמר הלא גם לך אין צריך יותר ולא חשכת את בנך וגו'. בענין עתה ידעתי נחבטו הקדמונים בענין ידיעה ובחירה ע"ד הפשט א' קהלת (קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ ר"ל עת הוא בכח למעלה מהזמן שהוא מוכן ומזומן לצאת לפועל. והנה אעפ"כ שהכל צפוי והרשות נתונה ועתה ידעתי ר"ל עתה פשטה הידוע בהווה עיין בע'מ מ'א כ'ח וסוד עת ועתה הוא סוד ליל לילה נער נערה כמבואר בזוהר:

כד. ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת בלק

או אמר מה אקוב מה יעשה הקב"ה לשמו הגדול שקשר מפתח קטן בשלשלת גדול שהוא שם אל שהוא בסוף ישראל רצה ב"לק ב"ן צ"יפור להוריד פ"ר פ"ר דינים שהכניע אותם אברהם בשעת עקידה ק"ח נ"א א"ת בגי' כפל פ"ר פ"ר שבאותו שעה נעקרו כל ד' עולמות באצילות מדת החסד עקרה גבורה בבריאה פני אריה את פני השור ביצירה מיכאל את גבריאל בעשייה את מאדים לכן שלח בלק עתה ילחכו את כל סביבותינו שהם על סיטרין דילהון שכבר יהיה עקוד פני שו"ר ז"ש כלחוך השור. ועתה לכ"ה לך מבע"ל שרצה לעקור זכות עקידה (בראשית כב) נלכה עד כ"ה ונשתחוה ונשובה אליכם מיכאל שיהיה הוא גובר לכן אמר ועתה לכה נא אר"ה ל"י בגימ' גבריאל שהוא משמאל ורצה לנכות חדא ארי"ה תקיפא שלא ינצח את השור שהוא משמאל כאשר עשה אברהם ז"ש הנה עם יצא ממצרים וכיסה את עי"ן האר"ץ בגי' ש"ם אלקי"ם שמבטל זה השם ומאחר שרצה לבטל עקידה שהשכים אברהם בבוקר ולקח שני נעריו אתו לכן השכים הרשע הזה עם שני נעריו והמלאך השיבו רשע כבר קדמוך אברהם בשעת עקידה וזה המלאך היה מלאך של עקידה ואית מאן דאמר מיכאל כי יר"ט בגימטריא מיכאל כהן גדול והרשע השיב חטאתי שבזה הי' רשע ערום כי נודע כשאומרים חטאתי אין רשות למלאך לעשות דבר ז"ש (שמואל ב) דוד חטאתי לה' והשיבו גם י"י העביר חטאתך לא תמות וזה המלאך הי' חסד רק לשטן לו היה כי אוי להם לרשעים שמהפכין והרשע השיב ועתה אם רע בעיניך אשובה ודרז"ל שכן דרכך הוא אומר דבר והמלאך מחזיר בעקדה עשה ג"כ כך הקב"ה אמר (בראשית שם) קח נא והמלאך השיב אל תשלח ידך לדידי ני

כה. ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת בלק

היה הכל ענין עקידה ואית מאן דיימא מלאך עקידה היה אוריאל והכא ג"כ בא זה המלאך לפי שרצה לנכות חדא ידא דארי' ור' עמנואל פירש שמלאך היה הקטיגור בעצמו שנעשה סניגור וזה שנאמר אח"ר הדברים שהוא אל אחר והוא הוא היה בעצמו שנעשה מליץ יושר ז"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שהודה ולא בוש ע"ז וע"פ דרכו גם בכאן לא אבה י"י לשמוע אל בלעם ויש"ם דב"ר בפיו קבע מסמ"ר בפיו מ"לאך ס"מאל מ"לאך ר"ע (דברים כג) ויהפוך י"י לך את הקללה שמלאך אכזרי נעשה מלאך רחמן ונעשה עתה ברכה וז"ס (חבקוק ג) לפניו ילך דב"ר עליה איתמר ודבר דבר כל מה שאדם מדבר למטה מביא דב"ר שהוא הממונ' דב"ר י"י בזה כי מרא"ש בגי' פלג"ש אליפ"ז שהיא תמנ"ע כפל דינים פ"ר פ"ר ובלק שלח לבלעם אל נא תמנע מהלוך אלי (דברים כב) א"ם ב"ן הכו"ת הרש"ע (תהלים ן) ת"ורת י"י ת"מימה מ"שיבת נ"פש ע"דות גם בגימ' לילי"ת שהיא נוקבא קליפת ישמעאל [כ"ש א"ה בזמירות בסוד ר"ק ר"ע כ"ל היום]:

לא הביט און ביעקב שאין בי"ב שבטים אותיות ח"ט מן כ"ב אתוון ובספר יצירה בפי' ראב"ד מבואר שאלו ב' אותיות הם שני חושים הוליך ח' קשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם ורגל שמאל בנפש ותמוז בשנה כל אלו נאצל מאות ח' כי חיות הנה ובריה זו גדילה במים ויש מים טובים ורעים של שמחה דמעתה מאירה עינים ושל בכיה מכהה עינים ז"ש (יחזקאל ח) נשים מבכות את התמוז ולו רגל שמאל בנפש שהולך באחרונה לכן לחץ רגל בלעם אל הקיר כשהיה עולה על ההוא משעול שכתב בס' קול בוכים ע"פ כל רודפיה השיגוה בין המצרים ורבקה שאוהבת את יעקב אומרת (בראשית כז) קצתי בחיי מפני בנות ח"ת שהוא חודש תמוז כי מחתה הוא לפועלי און ובי"ז שבו עשו העגל המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם ואב בשנה וכוליא ימין בנפש [ועיין בס"י בפ"ח] ולכן נשרף ב"ה כי הוא גבורה ובו נתבטלה עצת נצח ישראל שהוא כוליא ימין אילו ב' חדשים הם ב' אותיות ח"ט לכן כשהביט בלעם שאין אותן ב' אותיות בישראל בזה לא ראה עמל בישראל כי י"י אלקיו עמו ואותן ב' חדשים לקח עשו לעצמו בחילוק החדשים כי ניסן מסיטרא דאברהם ה' אייר יצחק ו' יעקב סיון ז' וכן הי' ראוי עשו ליקח חודש אלול רק שישראל זכו ליטול אותו חודש עמו ותרועת מלך בו שאותו החודש תוקעין ומבלבלין אותו ובה כוליא שמאל תאוה מתגברת בהן כי מזלו בתולה לכן חטא בו דוד בבת שבע באלול הי' מעשה דבת שבע ד"פ קורין ק"ש ביום ועל אלו הד' פעמים אמר בלעם הן עם כלביא יקום זה ק"ש של ר' יהודה הנשיא קודם פ' תמיד שהוא סמוך לזריחה וכארי יתנשא זה ק"ש בברכותיה שאז יבא אריה דלעילא בשעה שמסיימין אהבה רבה בסוד בוחר ב"עמו י"שראל ב"אהבה בוחר בגי' רי"ו ארי"ה ר"ת בי"ב בא"ת ב"ש [ב' צורת י"אורים ב"קע] שמ"ש (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והוא סוד גדול ז"ש כארי יתנשא ק"ש של ערבית לא ישכב עד כי יאכל טרף וק"ש שעל המטה ודם חללים ישתה עיין בחיבורא קדמאה פר' נשא ספר תורת נתן:

כו. ספר עץ הדעת טוב - פרשת וירא

או יראה כי רצה הוא יתברך להקריב שלא יאמרו העולה כי ח"ו שקר הוא ית' בדבריו כי איך חזר בו וציוהו להקריבו את האיל תחתיו, ולכן נתחכם בדבריו מעתה שיהיו דברים קיימים לעולם ולזה לא אמר וזבחהו שם לעולה אלא והעלהו תכף שהעלהו חי כבר נתקיים ציוויו כאילו זבחו ואז שחע את האיל תמורתו ואברהם לא הבין כוונתו ית' מה היתה, והשי"ת דבר בלשון רמז ואמר והעלהו שם ע"ג המזבח העלאה בלבד ואל תשחעהו תכף עד אשר אני חומר אליך את אשר תעשה וז"ש אשר אומר אליך ויחזור אל מ"ש והעלהו ולא אל מה שאמר על אחד ההרים והוא הוא מ"ש אח"כ אל תשלח ידך אל הנער וכו' אבל אברהם לא הבין זה אמנם חשב שכוונתו לצוות לו עוד איזה ציווח ומעשה אחר בעת העלאתו שם לא למונעו לגמרי מלזובחו: וישכם אברהם וכו' כאשר דיבר לו מענין עקידת יצחק היה בתפלת המנחה מן מדת הדין הנקרא אלדים אשר לסיבת' ציוהו כנו' וכמ"ס העקידה הזו כנ"ל, וזה ג"כ ירמוז אומרו והאלדים ניסה וכו', כלומר שם אלדים השולט בעת תפלת מנחה נסהו וכו', ולכן לא הלך תיכף כי לא היה פנאי עד הבוקר ואז נסע וזהו וישכם וכו', ונוסף על זה כי רצה להמתין עד הבוקר חסד לאברהם אולי יתנהג עמו במדת החסד ויחזור בו מענין העקידה ועכ"ז לא נתעצל בדבר אמנם בזריזות גדול השכים בבוקר כמ"ש ז"ל, גם אז"ל כי הוא עצמו חבש את החמור, ובזה נבין עוד למה הקדים ויחבוש אל ויקח וכו' כי מהראוי להקדימו כי חראם בתחילה להיותם מוכנים, אך העעם כי אילו הקדים ויקח וכו' היינו אומרים כי ויחבוש לאו דוקא כי הרי שלוחו של אדם כמותו לכן הקדים ויחבוש כי טרם שקרא את נעריו חבש הוא בעצמו את החמור ובכך אומר ויחבוש הוי מדויק, ולפי שציוהו השי"ת ולך לך כמו שפירשנו שיעלים הדבר מן הבריות לכן לא לקח את יצחק בראשונה פן ירגישו איזה דבר בראותם עצי עולה ולא שה אלא עיקר לקיחתו בתחילה את יצחק, לכן הקדים לקחת את נעריו ואח"כ ואת יצחק בנו עפל אליהם באחרונה כאילו אין לקיחתו מוכרחת, גם לסיבה זו איחר ויבקע עצי עולה באחרונה עם שהיה ראוי להקדימו מכיון שהוא בעצמו בקעם ולא נעריו, אך רצה לעשות ענין הביקוע בדבר עפל בלתי היות זה עיקר סיבת ההליכה כי ההליכה היתה לאיזו סיבה אחרת אלא שאגב ארחי רצה להקריב קרבן לשי"ת ואמנם עכ"ז לא רצה לתת המצוה לזולתו אלא הוא בעצמו ויבקע עצי עולה ע"ד שנא' על ויחבוש את החמור, גם ע"ד זה יתברר מלת ויקם שהוא מיותר אך הורה זריזותו הגדולה כי היה קם בזריזות גדול כאשר הלך עם היות שההליכה היתה רוגז עליו ממדת הדין הנקראת אלדים לשחוע את בנו, וז"ש ויקם וילך וכו' עם היות שההליכה הזו אל המקום אשר אמר לו האלדים במדת הדין ולא ברחמים, ויבאו אל המקום ולא אמר אל ארץ המוריה כמ"ש תחילה ירמוז אל מה שפירשנו באו' אשר אומר אליך כי גם מקום ההר המיוחד אמר לו בתחילה וז"ש אל המקום אשר אמר לו האלדים ר"ל בתחילה:

כז. כתבי הרמ"ע מפאנו - מאמר הנפש - חלק ד פרק יד

וירא אליו ה', יש באותיות אלו סוד אילו של אברהם אבינו, שהרי עורו נעשה אזור אל מתני אליהו, ומשלו הוא נוטל שזכותו הגין על יצחק להינתן האיל כפרו, ולא מת אע"פ שפרחה נשמתו, ע"כ נקרא אילו של אברהם ולא אילו של יצחק לפי שאין קנין בקבר, ובכל מקום שנזכר אילו של יצחק אינו אלא אחר שזכה בו אברהם מן ההפקר, כי אז דין הוא שיהא הבן נוחל את אביו בקבר להנחיל את בניו אחריו, וידוע כי לא נעקד יצחק ע"י אברהם אלא להחליש הדין בתוקפו וגבורתו בשעת המנחה על ידי מדת החסד, ואף אליהו בהר הכרמל לא נענה אלא בשעת המנחה להשוות ההנהגות לשבת בארץ הלזו, והנה דבר גדול דברה תורה זה פעמים וילכו שניהם יחדיו הראשון לשבחו של אברהם שהיה יודע ושמח כמו יצחק שלא היה יודע, אך ראה יצחק ביד אביו האש והמאכלת וראה עצמו טעון עצים אמר יש כאן דברים הפועלים מצד אחד ומקבל הפעולה מצד אחר, ואיה בסודו הש"ה לעולה כמספרו שהוא י"ש, עולמות לקהל ה', עוד השה לעולה הוא סוד עליית זעיר לאימא, וכל אלה התיקונים גדולים נמשכים מסוד הקרבן, וכל שכן מהקרבת עצמו בלב שלם אז הכיר אבינו הזקן שהבן מרגיש ומתחסד ומכין עצמו לסבול מצותו של מקום, והוא נתאכזר בסוד אל זועם ונתלבש בכינוי הדין, לפיכך השיב לו אלקי"ם ירא"ה ל"ו השה, ובקש לשוחטו להחליש דינו, ובר"ת אלו נגלה האיל בכל צירופיו, ובתוספות לעולה בני יהיו הר"ת כולן מספר ג' הויו"ת דאינון מזלא שבהמזגת המדות האלה נפתחו מקורות הרחמים בעולם ולשבחו של יצחק נאמר פעם שנית וילכו שניהם יחדיו, ולעולם היו שתי מדותיהם מיוחדות ומסכימות אהדדי ואע"פ שהחליפו, ומזה יובן באמת הנרצה לאבותינו במה שדרשו זהב וכסף ונחושת של תרומת המשכן, זהב זה אברהם שנבחן כזהב, וכסף זה יצחק שנצרף ככסף, וכבר קדמוני השואלים דאיפכא מיבעי ליה למימר, והרבה דברים נאמרו בתירוץ השאלה הזאת אך האמת הברור הוא מה שביארנוהו כי במבחן העקידה נשתנו מידותיהן אחרי היות שרשיהם בעליונים מיוחדים בתכלית יתלכדו ולא יתפרדו, והאבות גם בזה השלימו להם דוגמא מעלייתא ולזו בלבד הוצרכו בעלי המאמר לא זולת, אמר הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כי במה דסבור וקביל הרי נחלש הדין ונעשה רצוני, וכאן בעקידה רמז לנו הכתוב מה שהיו צבא השמים מיימינים לזכות ומשמאלים לחובה לדון דינו של יצחק באותה שעה:

כח. ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת וירא תורה אור (ח)

ומה שאמר אברהם אבינו עד כה אראה מה יהיה מכה יהיה זרעך, לא חס ושלום שאמר זה אברהם אבינו כמתרעם, אדרבא להיפך כוונתו לשמים, להתפלל שידבק יצחק עצמו למעלה בקדושה בכל נפשו. וזהו שהתעורר מאמר כה יהיה זרעך, כי זה המאמר לא נאמר על ענין גופני, דאם כן מה מעליותא כה יהיה זרעך ככוכבי השמים, כחול הים הוה ליה למימר, כי חול הים יותר ריבוי ממספר כוכבים. אלא ודאי נאמר על ענין מעלה והשכלה, על דרך והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אחר כך כשאמר הקב"ה לאברהם אבינו אל תשלח ידך אל הנער, חרד אברהם אבינו חרדה גדולה, אולי היה חס ושלום מחשבת פיגול ביצחק מום בו לא ירצה לקרבן. ועל זה אמר רבונו של עולם אפרש לפניך שיחתי, אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע שהכוונה בו ולא כל יצחק, דהיינו להיות נדחה הפסולת ותשאר הקדושה. וחזרת שנית הענין להורות בתוקף הקדושה שאמרת קח נא את בנך וגו'. ועכשיו אתה אומר אלי אל תשלח ידך, ואני מתיירא שמא נראה ונדחה חס ושלום. השיב לו הקב"ה אסיקתיה אחתיה, מוצא שפתי לא אשנה ויצחק הוא קודש לי, רק אני מגלה אסיקתיה אחתיה, וגילה לו הסוד שעלה נשמתו למעלה וירד לו אחרת. והזמין לו השם יתברך האיל צאן לטבח, ובאמצעית האיל שהיה ריח ניחוח לה', ובסוד הריח ניחוח לה', עלה רוחו של יצחק שפרחה למעלה. וזה האיל לא היה נולד מטיפה, רק איל אחר נברא בבין השמשות כמו שביארתי למעלה. וכן נתבטל חיות הגוף של יצחק הנולד מטיפה, והיה לו עתה בשר קודש, ונאסר לילך מארץ הקדושה:

כט. ספר שיח יצחק חלק א - דרוש לסיום הש"ס (המשך)

קסד) אבל עיקר ענין נסיון הזה, כדי ליתן פועל דמיוני לעשות הכנה לזרעו אחריו, שאלמלא היה יוצא מן המחשבה אל הפועל לא היה פועל דמיוני, ולא היה הכנה כראוי לזרעו אחריו, שכח המעשה הוסיף אור בנשמתו ונשמת יצחק בנו, אשר היה בו כלליות נשמות ישראל, להשריש בהם כח הנסיון והפועל הזה, ולכן ניסה הוא יתברך את אברהם, אף שהידיעה היה אצלו יתברך בשביל לעשות פועל דמיוני להשריש ענין זה גם בנשמות זרעו אחריו, ולא היה צריך לגמר מעשה ממש, אלא לגמור הדבר עד שיגיע למעשה, וז"ש אחר שכתב "ויקח את המאכלת", ואז "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים אל תשלח ידך וכו', כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", ר"ל שאינך צריך למעשה ממש בשביל הבחירה וגמר המצוה, כי כבר ידעתי זה מתחילה, וגם עתה "לא חשכת" וכו', ויצא הדבר לפועל דמיוני, ולכן שוב א"צ למעשה ממש, שבזה נעשה הכנה לזרעו, וגם נעשה בזה הכנה למקום המקדש, להיותו נבנה במדרגת בית להקריב עליו קרבנות, מה שתחילה ע"י שם בן נח, לא נעשה הכנה למקום הזה רק לתפילה, ולא לעבודה במעשה, שלכן האבות התפללו בו כמש"ל:

ל. ספר שיח יצחק חלק א - דרוש לסיום הש"ס (המשך)

קסה) וזהו ענין מ"ש בתחילת העקדה "ויאמר לו אברהם", וכמ"ש בזוהר הקדוש "קדמאה לא שלים, בתראה שלים", והיינו שקודם מעשה העקדה, אף שכבר היה אברהם שלם בכל תקוני נפשו ונשמתו בכל תרי"ג איכויות, אך לא נשלם לעשות פרי בתולדותיו אחריו, כי אם אחר נסיון הגדול הזה, ולכן אחר שהעלה את בנו ע"ג המזבח כתיב שני פעמים "אברהם", כמ"ש "ויקרא לו מלאך ה' ויאמר אברהם אברהם" וכו', ר"ל שעכשיו נשלם לגמרי, משא"כ בתחילה עדיין לא היה שלם:

קסו) ומה שאמר לו "כי ירא אלקים אתה", ולא אמר לו "אוהב אלקים אתה" וכו', רמז לנו ג"כ דבר גדול, מ"ש כי היראה היותר גדולה הוא יראה הדבוקה באהבה מצד רוממותו וגדולתו יתברך, והכוונה בזה, כי לפעמים מצד האהבה הגדולה ותשוקת אש האהבה הבוער בלב האדם להתקרב אליו, בהכירו גודלו ותפארתו, רצונו להתדבק יותר, להנות מזיו אורו כטבע החושק אל תשוקתו, ולפ"ז יעבור חק גבול אשר נתן ה' לכל דבר לומר עד פה תבוא, וכמ"ש בפרק אין דורשין "והחיות רצות כמראה הבזק", ופירש"י שם "מוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מראשיהם, וחוזרות ומכניסות אותם ממורא השכינה במהירות בריצה ושיבה של להב היוצא מפי הבזק", עכ"ל:

קסז) והכוונה בזה, כי הרקיע שעל ראשי החיות, ענינו גבול ומחיצה שנתן ה' גם לחיות הקדש, עד היכן יסתכלו ויזונו מזיו השכינה, ולא לעלות למעלה ממדרגתם, כי אם יעלו למעלה, יתבטל מציאותם מאור הגדול היותר גבוה מהם, וכמ"ש בס"י "ואם רץ לבך שוב למקום", ר"ל שלא לעלות לחקר דבר שהוא למעלה משרש השגת נשמתו, וכמ"ש "במופלא ממך אל תדרוש": קסח) וזה בא מצד יראה, שאף שמצד האהבה שיש לו, טבעו להתקרב יותר אל ה' יתברך, אכן צריך שיתלוה עמו גם יראה הגדולה הזאת, בכדי שלא להפר האהבה הגדולה, שזה נגד רצונו יתברך, אשר חק וגבול נתן לכל דבר, וכן מצינו אצל משה רע"ה במראה הסנה "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט" וכו', כי משה רע"ה הגיע למדרגה הגבוהה הזאת, כמו אצל מה"ש, וכמ"ש במרכבת יחזקאל "וגבה להם ויראה להם וגבותם מלאות עיניים", ר"ל שאף שהם גבוהים וגדולים במדרגתם והכירם כבוד שם קדשו יתברך, האהבה הגדולה הזאת לא תפעל בהם להסתכל במה שלא נתן להם רשות, כי גם יראה להם, אף שגבותם מלאות עיניים, ר"ל שיש להם כוחות והשגות רבות ונוראות במה שיש להם רשות לראות, וז"ש רז"ל "בשכר ירא מהביט, זכה אל ותמונת ה' יביט", ר"ל שמצד גדולתו שהגיע אל מדרגת היראה הגדולה הזאת שלא רצה להביט למקום שאין לו רשות, זכה לעלות באמת למדרגה יותר גבוהה ממה שהיה לו תחילה במראה הסנה, משא"כ אם היה מסתכל למעלה יותר מצד תגבורת אהבתו, אז היה נופל יותר ממדרגתו, כמ"ש רז"ל בבלעם, שנתן עיניו במה שאינו שלו, גם שלו נטלו ממנו:

קסט) וכן הוא בכל דבר, ולכן ארז"ל במסכת מגילה "מה ה' אלוקיך שואל מעמך, אטו יראת שמים מילתא זוטרתא, אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא" וכו', כי משה זכה למדרגת היראה, היותר גדולה ממדרגת יראת שמים, שהוא יראת הרוממות מצד גדולתו יתברך, אבל הגיע למדרגת היראה הקשורה ודבוקה באהבה היותר גדולה וכמ"ש, ולכן אצלו יראה זו מלתא זוטרתא: קע) והנה א"א ע"ה ע"י נסיון העקדה שעלה למדרגה היותר גדולה, הגיע ג"כ למדרגת יראה זו והוא במה ששמע תיכף לדברי מלאך ה' בשליחותו יתברך "אל תשלח ידך אל הנער", שדבר זה היה נסיון יותר גדול מהעלות בנו לשוחטו, כי מצד האהבה הגדולה אשר היה בו להשליך ולבטל כל אהבת זולתו, ובשמחה עצומה וגילת נפשו העלהו על גב המזבח, שזכה בזה להעלותו לריח ניחוח לה', עתה בבוא מאמרו יתברך שימנע מזה, היה ראוי להיות מצטער ולבו מלא יגון על שלא זכה לדבר זה, לעלות למדרגה הגבוה מעבודה היקרה הזאת, אעפ"כ כמו שהיה שש ושמח לעשות רצון קונו, להעלותו לשוחטו לשמו יתברך, כמו כן היה שש ושמח בבוא רצון בוראו לימנע מעבודה זאת, וזה נקרא מדרגת היראה הגדולה, שלא לעלות למקום שאין לו רשות, ולכן כתיב "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", והבין:

 

 

בעזרת השם יתברך

קב הישר

תיקון פגם הברית

קטעים מספר הקדוש קב הישר על פגם הברית

קב הישר פרק לז

בגמרא המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי דקא מגרי יצר הרע אנפשיה ונקרא מומר שכן דרכו של יצר הרע היום אומר לו כך ולמחר אומר לו כך עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה, ובית-דין של מעלה מנדין אותו, וכן כתב רבינו יונה שנקרא משומד לדבר אחד (קב הישר פרק ל"ד).

בספר הקדוש קב הישר פרק ס"ט מובא וזה לשונו:

א. צריך האדם לדעת כי המחל"ת הנזכרת לעיל בפרק ס"ח היא וכת שלה לפעמים היא נראית לפני האדם אף בהקיץ, והיא נראית אליו כאלו היא אשה יפה ומראית לו פנים שוחקות ושוחקת עם האדם ומילדת בנים ממנו הנקראים בנים זרים בנים משחיתים ולבסוף היא הורגת אותו ואת זרעו וכל בני משפחתו. כאשר שמענו מהמעשה שנעשה בימינו ואומר לך איזי גופה דעובדא כך היה:

מעשה נורא מעיר פוזנא

ב. כי בשנת תמ"א ותמ"ב לאלף הו' היה בית א' של אבנים עומד ברחוב הגדול בק"ק פוזנא אשר המרתף בתוך הבית היה סגור ומסוגר ולא היה יכול לילך שום אדם לתוך המרתף, ויהי היום הלך לשם בחור אחד לתוך המרתף וכמו רביעית שעה מצאוהו אנשי הבית להבחור שוכב על מפתן המרתף מת ולא היו יודעים סיבת מיתתו, ואחר מיתת הבחור הנזכר לעיל כמו שתי שנים באו החיצונים לתוך (הפיר הויז) של בעל הבית, וכשהיו אנשי הבית מכינים מזון לבשל על הכירה היו מוצאין בקדירות תוך המאכל עפר ואפר עד שלא היה ראוי המאכל לאכול.

החיצונים בלבלו את הדרים בתוך הבית

ג. ואחר כך היה יד החיצונים מתגבר והולך עד שבאו גם כן לתוך הדירה שהיו דרים שם הבני אדם והיו לוקחין הכלים והמנורות שהיו בחדר תלוים לנוי והיו זורקין את הכלים והמנורות על הארץ, אבל לא היו מזיקין לשום אדם רק היו מבלבלים את האנשים הדרים שם, ואחר כך היו באים החיצונים לכל חדרי הבית עד שנכנס אימתן על אנשים הדרים בבית ובעל כרחם הוכרחו לעזוב את הבית ולעקור דירתם משם, והיתה יללה גדולה בק"ק פוזנא ויתייעצו הקהל יחד להתווכח איך ומה לעשות ועשו פעולות מן הכומרים הנקראים ייע"ז וויט"ר ולא יכלו לעשות שום פעולה לגרש את החיצונים.

אין רשות לחיצונים לשלוט במקום דירת בני אדם,
אלא במקום חורבה ושממה רחמנא ליצלן.

ד. ואחר כך שלחו שליח מיוחד אחר הבעל שם המפורסם בדורו הנקרא מוה' יואל בעל שם מק"ק זאמושט, והנה תיכף אשר בא הרב מו' יואל ז"ל התחיל להשביעם בשמות הקדושים שיודיעו לו מאיזה סיבה הם באים החיצונים לבית זה אשר היא בית דירה לבני אדם והחיצונים אין להם רשות לדור במקום הישוב כי אם במקום הטינוף או במדבר. והשיבו שהבית הזה הוא שייך להם לחלוטין על פי דין ודת התורה.

ה. והתרצו החיצונים שיבואו לפני בית דין הצדק שבק"ק פוזנא, ואחר יום או יומים היו הדיינים דק"ק הנזכר לעיל הולכים עם הרב ר' יואל בעל שם והיו יושבים בבית דין והיו שומעים קול שאחד טוען אבל לא ראו הבית דין שום תמונת צורה מהחיצונים.

ו. והתחיל אחד מן החיצונים לטעון, כי היה איש אחד דר בבית שהבית היה שייך לו בימים הקדמונים ושמו היה כך וכך, והיה האיש הנזכר לעיל צורף והיה דר עם שידית אחת והוליד בנים זרים ובנים משחיתים וגם הוליד מאשתו גם כן בנים, והאיש צורף הנזכר לעיל היה לו אהבה יתירה ונפשו קשורה בנפשה של שידית, ולפעמים היה מוכרח לבטל תפלתו ולצאת מבית הכנסת לעשות רצון השידית הנזכר לעיל.

ז. ופעם אחת היה האיש צורף הנזכר לעיל מסדר סדר בלילה ראשונה של פסח כסדר היהודים בכל תפוצות ישראל, ובתוך הסעודה קם האיש הצורף מן השלחן והלך לבית הכסא, ואשתו היהודיה עשתה כמחריש לו הלכה תיכף אחריו לראות מה הוא עושה בבית הכסא, וראתה דרך החור לבית הכסא והנה היה חדר יפה עומד שם וגם שלחן היה מלא מכלים של כסף וזהב ומטה מוצעת בכל מיני יפוי ובתוך המטה היתה אשה יפיפיה מאוד ערומה והצורף הנזכר לעיל היה מתדבק עמה במטה, ומרוב הפחד של האשה היהודית הלכה לביתה סרה וזועפת, ואחר כך כמו רביעית שעה בא גם בעלה הצורף והאשה היהודית לא דברה מאומה עד כעת. למחרת הלכה האשה היהודית לבית הרב הגאון הגדול מור' שעפטל ז"ל וסיפרה לו כל המאורעות הנזכר לעיל, ושלח הרב אחר הצורף והודה הצורף שיש לו אשה זרה אשר היא לא מזרע האדם ואז כתב לו הרב קמיע א' בשמות הקדושים עד שהוכרח הצורף לעזוב האשה הזרה ההיא מן החיצונים.

טענות החיצונים שהירושה שייכת אלינו

ח. וקודם מותו באה אליו החיצונית ובכתה לפניו איך יניח אותה ובניה ואחר כך הראתה לו פנים שוחקות ונשקתו וחבקה אותו עד שהתרצה לה ליתן לה ולזרעה חלק בנחלה שלו, ונתן לה המרתף אשר היה לו בבית. ואחר זמן נשתרבב מלחמות במדינות פולין מן שנת ת"ח עד שנת תי"ח ומת האיש הצורף במלחמה ההיא הוא ויורשיו, ועתה אין לו שום יורש ואנחנו החיצונים היורשים ולנו יש חלק בנחלת אבינו, עד כאן הטענות של החיצונים. והשיבו האנשים הדרים בבית שאנחנו בכסף מלא קנינו הבית מן הצורף ומיד באי כוחו, ואתם החיצונים אינם נקראים זרע בני אדם, ועוד שאמכם השידית היתה כופה להצורף בעל כרחו לדור עמה.

ט. ויצא פסק מהבית דין שאין להחיצונים שום דין ודברים ולא שום חלק בהבית הנזכר לעיל כי עיקר דירתם הוא במדבר ולא בישוב, ואחר הפסק השביע הרב ר' יואל בעל שם להחיצונים שהוכרחו לצאת מהבית ואף מן המרתף למקום יערות ומדברות. הרי לך ראייה ברורה שהעון הזה גורם כשהאדם נדבק בלילית או בשידית מן כת מחלת אזי נעקר הוא מן העולם וגם משפחתו ואין לו שום זכרון בעולם.

השומר עצמו מפגם הברית אשרי לו ואשרי לנשמתו

י. על כן יתרחק האדם מן הזנות כדי שלא יבא אליו שידית בדמות אשה וידבק ח"ו בו או בזרעו וגורם רעה לעצמו. והגודר עצמו בגדר ערוה ומדבק באשת נעוריו שהיא כגפן אז אשרי לו ואשרי לנשמתו שלא נתן כחו לזרים, רק יהיה האדם נזהר מלהוציא זרעו לבטלה, ואם יגיע אליו ח"ו חטא זה על ידי אונס אזי יראה תיכף לתקן את הפגם בתשובה ואז טוב לו יהיה סלה. עד כאן לשונו.

דוקא בעת שמחה מתגבר היצר,
לכן צריכים להזהר מאד בזה

אנשים ונשים כולם כאיש אחד, יחשבו איש ואשה כאלו הם אחינו ואין הבדל ופירוד ביניהם כלל, בבקשה מכם בימי שמחה הן פורים הן בימי פסח שמרו נא עצמיכם מבלי תערובות אנשים ונשים, כי אז שטן בעוה"ר מרקד בקרבכם ואין זה שמחה ונחת לה', תועבת ה' כל עושה אלה. אמרו בגמרא דהיו מתקנים בשמחת בית השואבה בעזרת נשים לעשות הבדל ומחיצה בין אנשים ונשים, ודרשו ק"ו מלע"ל דכתיב וספדו העם משפחות משפחות, ומה לע"ל בשעת הספד ואין יצה"ר מתגרה בם כך, עכשיו שיצה"ר מגרה בנו ושעת שמחה עאכ"ו.

היראים לדבר ה' יסדרו האנשים לבד והנשים
לבד להרחיק מהעבירה

רוב מתהווים קטטות בסעודות אף שהן סעודות מצוה, במקום שאין שם דברי תורה, ובמקום שאין שם עניים, כי מה יש נחת רוח להקב"ה במסיבות אכילה ושתי' ואין בתוכה שמחה של מצוה. ועל אחת כמה וכמה כשהשמחה מעורבת בהרהורים רעים, כמו במסיבה אחת יושבים אנשים ונשים, בחורים ובתולות בחדר אחד וכו'. ע"כ איש הירא את דבר ה' יראה לישב אנשים בפני עצמם כדי להתרחק מהעבירה שלא יערבב השטן את השמחה של מצוה וכתיב בשמחתנו אל יתערב זר (ופי' כי זר הוא השטן).

(תו"ד קב הישר פרק פ"ז)

שהסתכלות על דברים קדושים מקדש את העינים, כמו כן להיפך, הסתכלות בדברים האסורים מקלקל את העינים.

(קב הישר פרק ב', יסוד יוסף פרק ב')

בזוהר הקדוש פקודי (דף רס"ג): יש ממונה אחד שנקרא פתות, ע"ש שמפתה לבני אדם להסתכל ולעיין במה שאינו צריך בכמה נאופין וזנונים, ולאחר מיתת האדם ונקבר בקבר, בא הממונה ההוא ומחזיר להאדם נשמתו ואחר כך נוטל את האדם באכזריות ומשבר עצם של העינים ונוטל ממנו את העינים ואחר כך דן אותו ביסורין קשים ומרים ואחר כך מוריד אותו לבור שיש בו הרבה נחשים ועקרבים ואוחזין בו ודנין אותו בדינין קשים ומרים רחמנא ליצלן (קב הישר פרק ב', וכעין זה באור צדיקים - עמוד העבודה, פרק א').

מי שמוציא מפיו דבר מגונה ומתפלל אחר כך
כל תפילותיו הולכים להחיצונים

מה שכתוב בזוהר הקדוש תרומה שיש ממונה חד מסטרא אחרא המצפה וממתין על כל מי שמוציא מפיו דבר מגונה וכו' ואחר כך מוציא מפיו דיבורים קדושים הולך ההוא ממונה עם שאר חיצונים שתחת שלטונו ונוטלין דיבורים הקדושים אצלם ומטמא לי' והאדם אינו זוכה בה רק החיצונים, וניתוסף כח להם על ידי זה. אוי לו לאדם זה בעולם הזה ואוי לו בעולם הבא. והגורם לזה הוא רוב דברים, כי בדברים הרבה אי אפשר שלא יערב טוב ברע ורע בטוב, ועל ידי זה חס וחלילה ניתוסף כח וגבורה לסטרא אחרא.

(קב הישר פרק ג')

מי שהוא רגיל בקללות או דברי ריבות,
גלגול נשמתו מערב רב

הוא רגיל בקללות או דברי ריבות אז תדע שנשמתו היא מסטרא אחרא משורש נחש וצפע ואינו מגזע קדוש כי אם מערב רב, ואף שיש לו אב ואם צנועים וחסידים מכל מקום גלגול נשמתו מערב רב, וכיוצא בו מי שיש לו פה מדבר דברים בטלים ודברי נבלה חס וחלילה מבואר גם כן בדברי האריז"ל המנבל פיו פוגם בלבנה ועושה מאותיות לבנה - נבל"ה חס וחלילה וכאשר כי פי דברי הפוגמים הם מרובים לבארם ולא יספיק להם אף עשרה פרקים לזכור גודל עונש שלהם על כן אני מזהיר בקצרה שצריך אדם לדעת כי פה שהוא גדור ומסוייג וכו' האי פומא איקרי פומא קדישא דהקדוש ברוך הוא משתבח בגוי'.

(קב הישר פרק ג')

חלק המוסר

מי שאינו שומר עצמו, אין משגיחין עליו מן השמים

 אמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדה יג.) המקשה עצמו לדעת (פירוש ולא שנתקשה מאליו) יהא בנידוי. וכתב בספר הקדוש קב הישר וזה לשונו: יש הרבה עבירות שאמרו חכמינו זכרונם לברכה העושה כן יהיה בנידוי והפירוש הוא שראוי הוא לנדותו. ואם כן כשלא נידו אותו למטה אזי הוא מנודה בבית דין שלמעלה, וזהו ענין רע לאדם כשמנדין אותו למעלה כי כל זמן שהוא בנידוי תפלתו אינה נשמעת ונשמתו הוא נע ונד מחוץ לפרגודא קדישא ונסתלקת ממנו שמירות ששומר עמו ישראל, ובהיות בדרך או בשאר מקום סכנה בקל יוכל להנזק כי הוא כהפקר ממש כי אין משגיחין עליו מן השמים, ובאם שאשתו היא מתעברת ממנו באותן הימים אזי יהיה התינוק אחד מהפושעים והמורדים בדת אלקינו, ואם כן מי שהוא חכם ונבון בתכלית החכמה יתבונן בעצמו שהכרח גדול הוא למהר ולזרז לתקן דבר זה בלי איחור ועיכוב, כי מי יודע מה יולד יום פן ימות פתאום ולא לשוב נשמתו למקום אשר היא נחצבת ממנה ונשמתו תהי' מסורה למשחיתים ומחבלים אכזרים עד כאן לשונו.

(פרק ל"ג אות ו')

בזוהר הקדוש פקודי (דף רס"ג): יש ממונה אחד שנקרא פתות, ע"ש שמפתה לבני אדם להסתכל ולעיין במה שאינו צריך בכמה נאופין וזנונים, ולאחר מיתת האדם ונקבר בקבר, בא הממונה ההוא ומחזיר להאדם נשמתו ואחר כך נוטל את האדם באכזריות ומשבר עצם של העינים ונוטל ממנו את העינים ואחר כך דן אותו ביסורין קשים ומרים ואחר כך מוריד אותו לבור שיש בו הרבה נחשים ועקרבים ואוחזין בו ודנין אותו בדינין קשים ומרים רחמנא ליצלן (קב הישר פרק ב', וכעין זה באור צדיקים - עמוד העבודה, פרק א').

שהאדם ממציא לראות בדברים האסורים ובנשים זרות, אז מכניס עצמו לטומאה גדולה (קב הישר - פ"ב).

המנבל פיו מנדין אותו למעלה

דברים שבית דין שלמעלה מנדין למי שעובר עליהם - מי שמדבר נוול פה חס ושלום וכו' ועבירה החמורה שבאלו עשרה עבירות הנזכרים לעיל הוא המנבל פיו...

(קב הישר פרק ל"ד)

המנבל פיו, בהיותו במקום סכנה בקל יוכל להנזק, כי הוא כהפקר ממש, כי אין משגיחין עליו מן השמים

שם: וזהו ענין רע להאדם כשמנדין אותו למעלה כי כל זמן שהוא בבנידוי תפלתו אינה נשמעת ונשמתו היא נע ונד מחוץ לפרגודא קדישא ונסתלקת ממנו שמירות ששומר עמו ישראל, ובהיותו בדרך או בשאר מקום סכנה בקל יוכל להנזק כי הוא כהפקר ממש כי אין משגיחין עליו מן השמים. ובאם אשתו מתעברת ממנו באותן הימים אז יהי' התינוק אחד מהפושעים והמורדים בדת אלקינו. ואם כן מי שהוא חכם ונבון בתכלית החכמה יתבונן בעצמו שהכרח גדול הוא למהר ולזרז לתקן דבר זה בלי איחור ועיכוב, כי מי יודע מה יולד יום פן ימות פתאום ולא חשוב נשמתו למקום אשר היא נצחבת ממנה ונשמתו תהי' מסורה למשחיתים ומחבלים אכזרים.

(קב הישר פרק ל"ג אות ו' ז')

לבאר מה שכתוב בספר הקדוש קב הישר פרק ב' על מה שאמר דוד המלך עליו השלום בתהלים (קי"ט ל"ז), "העבר עיני מראות שוא בדרכיך חיינו" רצונו לומר כי תיבת שו"א הוא בגימטרי' ש"ז = 307 [שכבת זרע], והוא ראשי תיבות ש'כבת ז'רע, והוא רמז גדול. ונראה לי עוד דלילית עם כיתותיה, נקראים חבלי שו"א חבלי דמיתה, כדאיתא כמה פעמים בזוהר[I], ולכן התפלל דוד על זה ואמר, "בדרכיך חיינו" דהוא מסטרא דחיים, ולא מסיטרא דמיתא חס ושלום, עד כאן לשון קדשו.

שאותן שתי נשים זונות שהיו בימי שלמה המלך עליוה שלום המה מחלת ולילי. ובשמחה של מצוה מכניעין למחלת וכשמתאבל אדם בצורך מצוה מכניע ללילית. וזה פירוש הפסוק הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. רצה לומר אלו שהיו מזריעים ומוציאים זרע לבטלה יש להם שתי תיקונים להעביר החטא ולתקנו או בדמעה או ברנה יקצורו הם מכריתין את הסטרא אחרא. אך אם הלך ילך ובכה על החטא ומוריד דמעה אז נושא משך הזרע אז הקדוש ברוך הוא מוחל לו על ההוצאת זרע לבטלה. ואם בא יבא ברנה על ידי שמחה של מצוה או הבכיה תהיה מתוך שמחה כנזכר לעיל, אז נושא אלומותיו נהפך עונותיו לזכיות. והנה ידוע כי הבאת הביכורים היה אז בשמחה גדולה, וזהו פירוש הפסוק מלאתך ודמעך לא תאחר זו הביכורים שהוא נקרא מלאתך, כשהפירות מבושלים אז מביאים ביכורים בשמחה, ודמעך הם הדמעות, לא תאחר ובהם אתה מכניע שתי נשים הנזכרות לעיל שלא יהיה להם שליטה ורשות להביאך לידי חטא, ואם כן בכור בניך תתן לי ואנשי קודש תהיון לי שהוא סמוך לו. רצה לומר טיפה הראשונה שלך יהיה בקדושה, ומי ששומר הברית נקרא קדוש, לכן מי שפגם בריתו חס ושלום יראה להוריד[II] דמעות בתפלתו, ואז הוא מכניע נגעי בני אדם כי שערי דמעות לא ננעלו, וכן מצינו בדוד המלך עליוה שלום שאמר מטתי בדמעתי ערשי אמסה. ואומר היתה לי דמעתי לחם.

(קב הישר)

כהן על התורה פרשת תצא. כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וגו' יש לפרש פרשה זו על אשתו הראשונה של אדם, ועל לילית הרשעה הן שתי נשים. ולפי שאחד מן אלף ניצול מחטא זה הוצאת זה לבטלה באה התורה להזהיר שלפחות טיפה הראשונה ישמור אותה, וזה והיה הבן הבכור לשניאה כדי שביום הנחילו את בניו שהוא יום המיתה יהיה הוא גובר על אותן שדין ורוחין ולילין שבאים מחמת אותן טיפות של זרע שהן נגעי בני אדם, והם רוצים להתחבר בעת הקבורה, ואין יכולין מפני שהתגבר עליהם הבן הבכור. וזהו סוד הפסוק פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך כי עינים דמעו דמעה שפגמו בברית בראיות עין רואה, והלב חומד, וכל מעשיך, הכל בגרם ראייתה עין שמביא את האדם לידי קרי, והדמעות הם תיקון קרי, כי הזרע בא ממוח, וכן הדמעות באים מן המוח, לכן צריך אדם להתפלל דוקא בדמעות וכן כשהוא בוכה על חורבן בית המקדש.

(קב הישר)

כוונת הפסוק פני ה' בעושי רע הם המוציאים זרע לבטלה והוא נקרא רע, ותיקונו צעקו וגו' להתפלל בזעקה ובכי, ועל כן דוד המלך עליו השלום שהיה ראש המתקנים חטא אדם הראשון שחטא ופגם בברית קודש, שהיה כל תפלותיו בבכיה כמו שכתוב סורו ממני כל פועלי און (הידוע זרע לבטלה) כי שמע ה' קול בכיי.

בספר קרבן שבת שכל עונותיו של אדם נרשמים הם על מצחו של אדם ומסתלקות בהגיע נשמה יתירה בשבת, חוץ מהחוטא בהוצאת זרע לבטלה, שעון זה נרשם על המצח, ואין מסתלק מעליו אפילו בשבת, ועל כן איתא בשל"ה כי החטא בחטא זה יאמר בוידוי שלו לך ה' הצדקה[III] ולנו בשת הפנים. כי הוא הדבר אשר דברנו, שאף בשבת יש לו על הפנים הרשימה מעון זה, ולא נסתלק ממנו עד שיעשה תשובה. אבל כשמתפלל בדמעות ובכי ירחיץ את מצחו בדמעות הללו ואז ימחוק עונו ושב ורפא לו.

(יסוד יוסף)

יהא תפלה זו שגירה בפי כל אדם, רבונא דעלמא זכני להיות כסא לשכינה".

(ספר הקדוש יסוד יוסף, רבו של מחבר הספר הקדוש קב הישר)

כשהגוף הוא בקדושה נעשה כסא לשכינה", כי זה הוא חשק ותאות השכינה, לשרות על גופי הצדיקים.

(קב הישר פרק נ"א)

הסגופים השייכים לחטא זה

השייכים לחטא זה, אחר שקיים דרכי תשובה, - צריך לצום רי"ו צומות, ואם ירצה יעשה שמונה הפסקות מב' ימים וב' לילות רצופים, שהם כמנין רי"ו בדקדוק, ולכל הפחות יתענה ג' ימים וג' לילות ג' פעמים בכל שנה פעם אחת, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא ירחוץ לפחות מ' יום, עד ישוב השם יתברך מחרון אף, ואם, חס ושלום, לאחר התשובה יחזור לסורו, יחמיר עליו יותר ויותר, ובימות החמה ילך במקום נמלים הרבה, וישב ביניהם ערום, ובימות החורף ישבור הקרח וישב במים עד החוטם, ואם עוד, חס ושלום, יחזור לסורו יחמיר על עצמו כהנה וכהנה. (ראשית חכמה, שבט מוסר, קב הישר).

להכניס עוד כמה מאמרים מפרק עג ועוד על תיקון הברית עניני מילה, הסיפור מפרק כה, ועוד ענינים על פגם הברית

 

 

גליון "קול הסת"ם - השחיטה והניקור"
# 222 - טבת תשס"ח לפ"ק