...המשך מעמוד הקודם

מכתב לו

קול קורא לאחב"י שהופיע בלונדון

להתעורר ע"ד גזירת השחיטה

ב"ה לסדר שק ואפר ובכי ומספד וגו' נקהלו היהודים. תשמ"ח

אל כבוד אחינו בית ישראל החרדים לדבר ה' הי"ו.

עם ד' אתם, ממלכת כהנים וגוי קדוש, שנמסרה לנו תוה"ק, לכל אחד ואחד, תורה צוה לנו משה מורשה, נחלת כל יחיד ויחיד, וגם יש חיוב ערבות[1] ובריתות לכל יחיד ויחיד מישראל (כמבואר בסוטה ל"ז:) ולא נמסרה רק לציבור או לבתי דינים ומכש"כ לאגודות.

אך על הבתי דינים (הכשרים) מונח עליהם חיוב לראות לחזק ולהחזיק דברי התורה, בכל פרטי' ודקדוקי' ומנהגי', כמו שנהגו אבותינו הקדושים, ולעשות סייגים וגדרים וכו'. ואם ח"ו ישנם גזירות לבטל או לשנות או להוסיף, או לגרוע (אפילו כקוצו של יוד) מתורת ד' ומנהגינו, החיוב ביותר על הבתי דינים והציבור ופרנסי' ללחום מלחמת ד', לצאת בפומבי לעורר את כל היהודים, ולגזור תענית ציבור ולזעוק ולהריע ולהתפלל לה' שירחם עלינו, לבטל הגזירה ולהשתדל בכל עוז אצל המלכות, כדי לבטל הגזירה.

וכמו שמצינו באסתר, הגם שמרדכי הי' מהשרים הגדולים, וגם אסתר המלכה, לא סמכו עצמן רק על זה, ולעשות הכל בחשאי כדי שלא ידעו המן והשונאים, רק שק ואפר יוצע לרבים וגו', אבל אין שום סמכות לבי"ד או לאגודות שונות (ומכש"כ לבי"ד שהם מעדה אשר לא מדקדקים כלל בשמירת התורה והמצוות) להשתרר על הצבור לעזור להמלכות לבצע מזימתם ולקצץ נטיעות בבית ישראל, בפשרות, ולוותר אפילו על מנהג קל, להסכים עמהם, בזה אין כח בי"ד יפה כלל, להביא שינויים ותיקונים מהמלכות, בפרט בעניני שחיטה שהיא יסוד היסודות בחיי ישראל, וכבר הורו לנו רבותינו הק' שהחדש אסור מן התורה בכל מקום ובכל זמן.

 

ועתה כאשר באו חברה תחת מסווה של צער בעלי חיים להתערב בעניני הדת בשחיטה, ועיקר כוונתם ומגמתם לבטל השחיטה לגמרי, וכמעט שכבר הסכימה עמהם הממשלה להתערב בעניני השחיטה ולכפות עלינו תיקונים בדת תוה"ק, בניגוד להלכה, וכבר פסקו גדולי דורינו שיש בזה חשש נבילות וטריפות ממש.

ולצערינו הגדול כבר ניבא הנביא מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, וכבר הסכימו עמהם (הרב מטעם ובית דינו, שמייצגים עדה אשר פרנסי' דורסים על ראשי עם קודש, ומחרפים ומבזים בפומבי להחרדים, ולשומרי מצוותיו) וגם שעצם הגזירה היא עלבון גדול ופגיעה לנותן התורה, ולתורה, ולכל עם ישראל.

ועד מתי אנו מחשים, והחיוב עלינו להתעורר משינתינו, ולעמוד על נפשינו ללחום בכל עוז, ולהראות שאנחנו זרע קודש מאבותינו שנסקלו ונצלבו ומסרו נפשם ומאודם על מצוות תוה"ק ואין אנו מוכנים לוותר ולעשות פשרות בדיני ומנהגי תוה"ק. וכל אחד ואחד יראה להשמיע על זולתו וקהלתו הקרובים והרחוקים, ולהיות בדעה אחת וליקח כל האמצעים הדרושים לבטל גזירה הנוראה הזאת, וכבר הבטיחו לנו חז"ל גזירה עבידא דבטלה. ואם נעיר משינתינו אז בודאי לא ינום ולא יישן שומר ישראל לרחם עלינו, להיות בעזרינו לשמור ולעשות את כל דברי תוה"ק ברוח ישראל סבא, ויקויים בנו מאמר הכתוב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ונזכה לגאולה שלימה בב"א.

להשו"בים דפה שי', הנה האגרות האחרונות מהממשלה הם לסגור לגמרי דלתי השחיטה אפילו מעופות. עורכי דין היותר גבוהים אומרים שפירוש המלות של הגזירה היא בתנועה אחת עם הסכין הולכה לבד או הבאה לבד! צריכין לחתוך כל שני הסימנים ועם שני הוורידים! וגם שאר שני עורקי הדם הנקראים יוגילער וועינז.

ואתם הלא לפניכם הדבר ברור כשמש אם אפשר לעשות זאת בלי חשש דרסות ושהיות, ואפילו הכי איני יודע אם יצלח, ואני חוכך אם כמה שוחטים יודעים בכלל מה הם חוטי הדם האלו.

ועוד יש סניף עונש מפורש, למי שיעבור על החוקים האלו, 400 פונט, או 3 חדשים מאסר! או ענוש יענש בשניהם, וגם עלול שיקחו מאתו הרשיון לשחוט.

האם אתם מוכנים לשחוט ושיהי' כדין בתנאים כאלו, זהו האמת הצרוף ולא תשמעו לקול מלחשים אשר בעוורת מסמין עיניכם בהטחות שוא ושקר. ולמה תחרישון, הלא הדבר נוגע לכם. הן בדיני שמים כי הלא יראים ושלמים אתם! ולא תרצו להכנס בספיקות ח"ו להאכיל חשש נבילות וטריפות, כפי שפסקו חכמי הדור בארה"ק, וביניהם הגאון האדיר ר' יצחק יעקב ווייס זצ"ל.

וגם ח"ו בתנאים כאלו יסגרו השחיטה כליל וח"ו תאבדו הפרנסה שלכם. לכן הקיצו בעוד מועד ותעשו חשבון הנפש עמוק עמוק, לעמוד על האמת, ולמה תחרישון בעת כזאת מלהודיע צערכם ודעתכם לרבים ולהבי"ד שלכם שהם מדברים בשמכם שאפשר לשחוט כן גם על צד היותר טוב, ומכיון שאתם שותקים הרי שתיקה כהודאה לדבריהם, ולא יהי' חשש על השחיטה גרוע ממה שאתם מבקשים הוספה על שכירות, לא יארע לכם שום דבר ולא נגרע מהשכירות שלכם אם תביעו חוות דעתכם! ואף אם אמור יאמר שוחט אחד שהוא יכול לשחוט, צריך להתחשב עם דעת כולם, שהרי כולם שוחטים.

וזכות המצוה הגדולה הזאת בודאי תגן עליכם בזה ובבא, ומי יודע ומבין הדבר לאשורו כמוכם השו"בים המומחים, לכן החובה עליכם מוטלת לטכס עצה מה לעשות לצאת גם ידי חובת שמים, ובזה יתרומם גם כבודכם ומעלתכם בעיני כולם גם בעיני הבארד, שיתחשבו עמכם בכבוד. אחרת יראו במציאות שאתם כעלה נדף, וככדור אשר אפשר לזורקו לכל הרוחות.

כ"ד ידידכם הנאמן כמדבר באמת ובשברון לב

המעוררים

 

 


מכתב לז

מכתב לאחינו בני ישראל

נודיע צערינו לרבים

עש"ק פרשת יתרו שנת תשמ"ח לפ"ק לונדון יע"א

אל כבוד הציבור החשוב עיר הבירה לונדון יע"א

זה כמה שנים שאנו עוסקים להציל את מדינתנו מגזירה קשה ונוראה אשר עומדים שונאי ישראל (המדברים בשם הגנה לצער בעלי חיים) לבטל אחת ממצות עיקריות בתורתנו הק', היא השחיטה, אשר פרטי' ואופני השחיטה מקובלות לנו מדור דור, וכאשר הנהיגו כל בית ישראל.

ומובן שכל שינוי באיזה צורה, הוא הוא ביטולה ח"ו, וכפי דעתם של הרבנים הגאונים גדולי דורנו שליט"א ובראשם הגאון האדיר, פוסק הדור, בעל מנחת יצחק (שליט"א) [זצ"ל], גאב"ד דירושלים עיה"ק ת"ו שחיווה דעתו אשר שחיטה כזו יש בה חשש נבילות וטריפות ח"ו.

ולאחרונה התגברו שונאים אלו ונשאו ראש, והצליחו לשכנע את הממשלה שלא ידחו עוד את הדיון בזה, והמציאו דרכים להוציא גזירה זו אל הפועל, ולדאבונינו דבריהם עשו פרי ונעשה הסכם כזה רח"ל: היינו שהגזירה כמעט נגמרה אם לא נזעיק ונתריע בכל כוחינו לעמוד על המשמר ולמחות בכל תוקף שאין אנו מוכנים לקבל גזירת שחיטה זו באיזה צורה שהיא, כי השחיטה הכשרה למהדרין הוא ציווי הקב"ה אשר הוא תכלית הרחמים ואין גזירותו אכזריות ח"ו, כמו שרוצים לומר על עצם השחיטה בכלל שיש בה משום מדת האכזריות ח"ו.

אנו מוכנים בכל כוחנו ויכולתנו, בסיוע של הציבור החשוב, להמשיך מלחמה כבידה זו עד שהקב"ה יראה בענינו וירחם עלינו להצילנו מכל צרה וצוקה.

אנו מתכוננים בס"ד לסדר אסיפת עם רב להסביר הענין באר היטב כדי שירא העם ויבינו מה שלפניהם בעתיד ח"ו, וכמאחז"ל תשועה ברוב יועץ.

המעוררים

 


מכתב לח

עורו ישנים בעוד מועד

להשו"בים דפה שי'

להשו"בים דפה שי', הנה האגרות האחרונות מהממשלה הם לסגור לגמרי דלתי השחיטה אפילו מעופות. עורכי דין היותר גבוהים אומרים שפירוש המלות של הגזירה היא בתנועה אחת עם הסכין הולכה לבד או הבאה לבד! צריכין לחתוך כל שני הסימנים ועם שני הוורידים! וגם שאר שני עורקי הדם הנקראים יוגילער וועינז.

ואתם הלא לפניכם הדבר ברור כשמש אם אפשר לעשות זאת בלי חשש דרסות ושהיות, ואפילו הכי איני יודע אם יצלח, ואני חוכך אם כמה שוחטים יודעים בכלל מה הם חוטי הדם האלו.

ועוד יש סניף עונש מפורש, למי שיעבור על החוקים האלו, 400 פונט, או 3 חדשים מאסר! או ענוש יענש בשניהם, וגם עלול שיקחו מאתו הרשיון לשחוט.

האם אתם מוכנים לשחוט ושיהי' כדין בתנאים כאלו, זהו האמת הצרוף ולא תשמעו לקול מלחשים אשר בעוורת מסמין עיניכם בהטחות שוא ושקר. ולמה תחרישון, הלא הדבר נוגע לכם. הן בדיני שמים כי הלא יראים ושלמים אתם! ולא תרצו להכנס בספיקות ח"ו להאכיל חשש נבילות וטריפות, כפי שפסקו חכמי הדור בארה"ק, וביניהם הגאון האדיר ר' יצחק יעקב ווייס זצ"ל.

וגם ח"ו בתנאים כאלו יסגרו השחיטה כליל וח"ו תאבדו הפרנסה שלכם. לכן הקיצו בעוד מועד ותעשו חשבון הנפש עמוק עמוק, לעמוד על האמת, ולמה תחרישון בעת כזאת מלהודיע צערכם ודעתכם לרבים ולהבי"ד שלכם שהם מדברים בשמכם שאפשר לשחוט כן גם על צד היותר טוב, ומכיון שאתם שותקים הרי שתיקה כהודאה לדבריהם, ולא יהי' חשש על השחיטה גרוע ממה שאתם מבקשים הוספה על שכירות, לא יארע לכם שום דבר ולא נגרע מהשכירות שלכם אם תביעו חוות דעתכם! ואף אם אמור יאמר שוחט אחד שהוא יכול לשחוט, צריך להתחשב עם דעת כולם, שהרי כולם שוחטים.

וזכות המצוה הגדולה הזאת בודאי תגן עליכם בזה ובבא, ומי יודע ומבין הדבר לאשורו כמוכם השו"בים המומחים, לכן החובה עליכם מוטלת לטכס עצה מה לעשות לצאת גם ידי חובת שמים, ובזה יתרומם גם כבודכם ומעלתכם בעיני כולם גם בעיני הבארד, שיתחשבו עמכם בכבוד. אחרת יראו במציאות שאתם כעלה נדף, וככדור אשר אפשר לזורקו לכל הרוחות.

כ"ד ידידכם הנאמן כמדבר באמת ובשברון לב

המעוררים


מכתב לט

מכתב מועד המרכזי להצלת השחיטה בבריטני'

CENTRAL BRITISH COUNCIL FOR SHECHTA

בע"ה ל"ג בעומר, לסדר אמור ואמרת גו' (להזהיר הגדולים על הקטנים) לפ"ק מי נתן למשסה, יעקב ישראל לבוזזים, הלא ה' זו חטאנו לו, ולא אבו בדרכיו הלוך, ולא שמעו בתורתו

אל שלומי אמוני ישראל החרדים לדבר ה'

חזקו ידיהם רפות, וברכים כשלו אמצו, בעת צרה ליעקב, מגזירת השחיטה הנוראה, אחינו המסו את לבבינו, בפחד שוא, ובהבטחות שוא, ולהביא אותנו למצב ייאוש, ולכוף אותנו להשען עליהן על משענת קנה רצוץ, שכבר הסכימו עם הממשלה, לקבל גזירתם, ולהיות לאבן נגף וצור מכשול לפח ולמוקש לבית ישראל, והוי החוקקים חקקי און, ומכתבי עמל, להטות מדיני תוה"ק ומנהגי' הקדושים, בפרט בענין חמור כזה משחיטה הקדושה מיסודי הדת, וטהרת ושמירת העם, והוי המעמקים מה', לסתיר עצה, והי' במחשך מעשיהם, לבל יגלה פשיעתם, ואשמתם וקלותם בחוץ. ומה שבנו ונטעו אבותינו הק' במסירת נפש ובכל מאודם, להקים קהלה קדושה ושחיטה מהודרת שהי' לאות ולמופת בכל העולם, באו בה פריצים ורוצים לחללה, לקלקל בקילות וקלות, ובדיעבד ושעת הדחק וכהנה וכהנה, לנתוץ ולהרוס ולקצץ בנטיעות, ולהחריב כליל יפי' ותפארתה ח"ו של השחיטה המהודרת, וגם קהלת ההתאחדות, שהיראים אינן מוכנים לקבל עליהם וויתורים ופשרות בשחיטה.

וכבר נשמע על פני חוצות שכמה מחשובי הרבנים הצ' בבי"ד של הכדתי' מתנגדים בכל תוקף לויתורים וכד', והמצב כבר הגיע לידי כך שכמה מהם הביעו דעתם, שבהנהגה כזו ח"ו פנה הודה פנה זיוה וכו', ושלא יאכלו מבשר זה. אוי לאזנים שכך שומעות.

על כן החובה מוטלת עלינו להתאחד ולהתעורר בתפלה, לדפוק על שערי רחמים לבקש מלפני אבינו שבשמים, שיחוס וירחם עלינו בדור יתום כזה לבטל הגזירה.

וגם לדפוק על דלתי מנהיגי הכדתי' ורבני', שיחוסו על כבוד הצבור החשוב, וגם על כבודם לבל נהי' למשל ולשנינה להשאר לדראון עולם, בתולדות ימי ישראל, שאנחנו קלקלנו והרסנו והחרבנו השחיטה המהודרת וגם הקהלה של ההתאחדות, ולא יכופר לנו העון הנורא הזה.

ומי האיש הירא ורך הלבב, שמתפחד לילך לצבוא צבא, לעמוד בקרב להגן על שמירת השחיטה, ורוצה לפסוק הלכות חמורות הנוגעות לכל כלל ישראל על דעת עצמו, מבלי להתחשב עם דעת הצבור וכבוד הרבנים שיחיו הן בפה והן ברחבי תבל, ילך וישוב לביתו, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.

ובטח הקב"ה ירחם עלינו להוציאנו מאפילה לאורה, וכמאמר חזקיהו הנביא "כלה נבואתך וצא" כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות י'.), ואפשר שחרב חדה רמז על גזירת שחיטה, שבל נמנע עצמינו מן הרחמים וחסדים טובים לכל בית ישראל כיר"א.

 



 

 

מכתב מ

דרכי פעולה שהוצעו לרבני כדתיא

מוצש"ק לסדר בזעקך יצילוך קיבוציך, תשמ"ח

1. ראשית להזעיק כל הדיינים הרבנים ואנשי השם, שידברו ויסבירו להציבור הגזירה הנוראה (כי הציבור לגמרי לא יודעים מן המתרחש, כי [הרב מטעם ומשרתיו] הוציאו בקול במחנה, שהכל בסדר והגזירה נתבטלה, והציבור ידרוש מאתנו מדוע החרשנו, ולא דיברנו אליהם לעוררם, הגזירה היא ממש נוראה והתוצאות חמורות מאוד, כי הכינו כבר אמתלא לבטל מכירת אחוריים לעכו"ם, ומה שהשגנו בעבודה רבה, ח"ו נאבד הכל. וסתם יהודי עמך יאכלו ח"ו נבילות ממש, כי בודאי המחיר יעלה הרבה, וגם הניקור לאחוריים, הסתם טבחים יאכילו בלתי מנוקר, כמו שאירע כבר אצלם, וגם בכלל אי אפשר לשחוט רק בהולכה והבאה וגם לחתוך כל עורקי הדם, ולפעמים הם תחת המפרקת.

2. הפעם הראשונה שהמלכות מתערבת בעניני דת שלנו, ואם נסכים עמהם יתערבו בבתי חינוך שלנו.

3. להודיע בפומבי (בעתון) שכל מה שנעשה היה בלי הסכמתינו, ובכלל לא שאלו לנו מה לעשות.

וגם להודיע להציבור חומר הדבר, כשרות יסוד הדת, והחיוב מוטל על כל אחד לעשות כל מה שביכלתו. להשתדל אצל חברי הפרלמנט, להשפיע עליהם שיבטלו הגזירה ויתנו חופש הדת לנו.

4. לבא בקשר עם שאר הקהלות הן בפה לונדון כסטמר, בעלז, ויזניץ, הסאסיווער וכו' וגם הקהלות בגייטסהעד ומנשסטר, ואולי עוד קהילות יתחברו יחד, לבטל הגזירה לטכס עצות כי גדול כח רבים.

5. לארגן אגודת בעלי בתים חשובים מסטאמפורד הילל וגולדרס גרין (הרה"ח ר' יצחק קאהן, צימרמאן, גראסקאפף ועוד ועוד, וגם להמשיך להאגודה וכולם מצטרפים להחזקת הדת, יהיה מי שיהיה. והם יעבדו להשפיע על המלכות וקשרים איך להגיע להם).

6. לקבל כתב נחתם מרבני ארץ ישראל חוות דעתם, אחרת הם חשודים לכל דבר לעשות בעבור כבודם הדל, ובעד בצע כסף, כי השטן עומד על ימינם לתמכם ולסעדם וכו' וכו' ממש אי אפשר להאמין שיעשה נבלה כזאת בישראל לגנוב לב הציבור וגדלי הדור ולעשות הכל בחשאי, בלי התייעצות עם גדולי הרבנים שיחיו מנהיגי הדור. והם עוד ישתדלו לסמא העינים של ציבור והגדולים בשקרים והבטחות שוא, ואחר כך יאמרו כי כבר אחרנו המועד וכו' וכו'.

וגם צריכים להתייעץ עם יודעי לכת בפארלאמענט איך ללחום ואיך אפשר להשפיע עליהם.

 



 

 

נספח מא

שביל הצבי - מגילת אסתר

מהגאון ר' צבי פערבער זצ"ל

והשתיה כדת אין אונס וכו' לעשות כרצון איש ואיש. ואמרו חז"ל כרצון מרדכי והמן, ופירש"י שהם היו שרי המשקים במשתה. עוד אמרו (אגרת אסתר) כי מי שהיה מאכלו בטהרה היה נותן לו מאכלו בטהרה שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כי המלך לא רצה להעביר את בני ישראל על דתם, וחפצו היה שגם המהדרין מן המהדרין יהנו מסעודתו בחפץ לבב, לכן בחר ממונה על הכשרות איש היותר גדול וצדיק הדור כמו מרדכי, שהיה שקול כאברהם אבינו (ילקוט אחשורוש), למען יהיו כל ישראל בטוחים שהכל כשר וישר על צד היותר טוב ונעלה. וא"כ קשה על מה שאחז"ל (מגילה י"ב) מפני מה נתחייבו ישראל אשר בשושן הריגה משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע, הלא הכל היה ביתרון הכשר בלי שום חשש תחת השגחתו המדויקת של מרדכי הצדיק, ומה חטאו בזה שנהנו (ובפשוטו י"ל שנהנו מסעודתו של "אותו רשע" שהיה בלא הכשר מרדכי, רק מאלה שהיו תחת השגחת המן הרשע).

וידידי הגאון מפינסק בתשובתו אלי (ונדפסה אח"כ בשו"ת זקן אהרן סימן ל"ב) כתב ע"ד צחות שנענשו יען מרדכי לא הועמד ע"י הסנהדרין לממונה ראשי על הכשרות רק בכח המלכות ע"י אומות העולם, והמון העם חשבו כי לעת עתה אין כל רע, כי הלא מרדכי הצדיק עומד בראש ובודאי הכל כשר ולכן נהנו ואכלו, ובשביל כך נענשו. כי באמת אין לסמוך על ממונה כזה הבא בכח ערכאות או"ה אפילו אם יהיה ראש הסנהדרין, כי בכל מקום אשר אומות העולם מתערבים בעניני הדת אז התוצאות מעציבות מאוד. וקרא שם תגר על המנהיג הרוחני לקהילת כנסת ישראל בלונדון אשר הלשין בשנת תרצ"ב לפני הממשלה כי הסכין של השובי"ם העומדים תחת השגחת רבני הקהלות אינו בטוח מצער בעלי חיים... וכי רק הסכינים של השובי"ם שלו המה כראוי, ובכח וסיוע של קטני המוח השתדל לפני הממשלה לשלול הכח מכל רבני המדינה מלתת קבלה להשו"ב, ורק הוא עם קומסיא מיוחדת תטפל בכל עניני כשרות...

ונעלם מהם שהוא חרם גאוני קמאי שלא ליטול כח ושררה על הציבור בסיוע של ערכאות אומות העולם, והוא בתשובת רבינו מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג דף קי"ג ע"ב, וז"ל: ועתה גזרנו ונדינו והחרמנו בשמתא ובשם מיתה, שלא יהיה אדם ראוי ליטול שררה על חבירו לא ע"י מלך ולא ע"י שרים ושופט כדי לעשות ולקנוס ולכוף חבירו לא בדברי שמים ולא בדברי הבאי, כי עושים עצמם פרושים ואפילו צנועים אינם וכו', והעובר על גזירתינו יהיה באלה ובנידוי ובשמתא ומוחרם בשם מיתה, ויהיו כל ישראל מובדלים ממנו וכו' פתו פת כותי, יינו יין נסך, ספריו ספרי קוסמים, והשומר תקנותינו ינוחו ברכות על ראשו עכ"ל.

ועיין חתם סופר חלק חושן משפט סימן כ"א שהביא ג"כ דברי החרם ומוסיף בזה הלשון: "וחתום על התקנה רשב"ם ורבינו תם, והראב"ן זק"ן רבנים וכו' והנה אין אנו מחרימים ומנדים, אף הוא הפורץ מנודה מפי רבותינו רשב"ם ורבינו תם וק"נ רבנים ואנחנו תלמידיהם, והעובר על דת תורה להשתרר על הציבור אסור לעמוד וליקח תורה מפיו, והמעמידו כאילו מעמיד אשרה אצל המזבח", עכ"ל הגאון רבינו בעל חתם סופר ז"ל.

והנה נצייר אם היה אחד עובר על חרם דרבינו גרשום, כב' נשים, האם היו בני ישראל סומכים על כשרות שלו. ובנידון זה לעבור על חרם ג"נ גאוני תקיפי קמאי ליטול שררה ע"י ערכאות של אומות העולם ולשלול הכח מכל רבני ישראל שניתנה להם תורה בהר סיני, אפילו אם היו העוברים מהיותר גדולים היה אסור לסמוך עליהם, כ"ש שהדבר בהיפוך גמור (והם הגאון ר' פנחס יעקב גערבער נ"י אב"ד במזרח לונדון, בקונטרס בסוף ספרו "ראוי לבילה" צעק ככרוכיא על הפירצה האיומה הזאת והריפורם היותר נורא שלא נראה דוגמתו בתקופות המהרסים, והכל במסוה אורתדוכסיא מזויפה שלא יצמחו ח"ו קלקולים ע"י חופש הרבנים... ובכח השוחד והחנופה המכלה את הכל, וגם אלה המכנים עצמם בשם אורתודוכסים קטני המוח ונעדרי דעת תורה נשתחדו לסייע בזה).



 

 

נספח מב

העתק מספר "ראוי לבילה"

מהגה"צ ר' פנחס יעקב גערבער ז"ל

רב דק"ק פועלי צדק בלונדון

בשנת תרפ"ד לפ"ק אחר הפסח, על פי בקשת היושב ראש של הקאמיטע אף בהלט דפה לאנדאן הבירה אשר זכינו להתראות עמהם בשבוע העברה להעתיק להם הדינין עפ"י דת תורתינו הקדושה והמסורה לנו מחכמינו ז"ל מדור דור, הן בעניני משרת השוחטים והן בעניני משרת הרבנות, ובריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהיב להו שולטנא ורחמי דינא ומוכנים ועומדים אנו לשרתם ולעשות רצונם כיד ה' הטובה עלינו.

דזה ידוע כי מצות שחיטה היא אחת מתרי"ג מצות שנאמרו למשה, והיא מצוה תנ"א להזהר על השחיטה, וזה לשון ספר החינוך שהוא הולך על סדר הרמב"ם, מצוה תנ"א להזהר על השחיטה, שכל מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה או עוף שישחוט אותם תחילה כראוי ולא יהיה לו היתר אלא בזביחה, ועל זה נאמר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך וגו' (דברים י"ב פסוק כ"א), ולשון ספרי מה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה, כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה רבינו על הוושט ועל הגרגרת ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, פירוש לא שיהי' כן במשמע הכתוב אלא שהציווי הזה באה הקבלה עליו שהיה כן שנצטוה בכל ענין השחיטה, כמו שידוע לנו בסכין ושיעור מקום השחיטה בוושט ובקנה ושאר הענינים וכו'. כבר כתבתי בסוף סדר צו באיסור דם ובראש אחרי מות מצות דכיסוי הדם בענין ההרחקה שהרחיקה ממנו התורה דם כל בשר, מה שידעתי. ואומר גם כן על צד הפשט כי מצות השחיטה היא מאותו הטעם לפי שידוע כי מהצוואר יצא דם הגוף יותר מבשאר מקומות הגוף, ולכן נצטוינו לשחטו משם טרם שנאכלוהו, כי משם יצא כל דמו ולא נאכל הנפש עם הבשר. ועוד נאמר מטעם השחיטה מן הצואר ובסכין בדוק כדי שלא נצער בעלי חיים יותר מדאי, כי התורה התירן לאדם למעלתו ליזון מהם ולכל צרכיו ולא לצערם בחינם, וכבר חברו חכמים הרבה ספרים באיסור צער בעלי חיים ב"מ ושבת, עכ"ל הטהור.

זהו דרך כלל המצוה של שחיטה ולבאר כל דיני המצוה של שחיטה דעל זה נכתב בשולחן ערוך יורה דעה שמונה ועשרים סימנים, זה הנמנע להעתיק הכל, אלא נעתיק בדין משרת השוחט.

זה לשון הרמב"ם הלכות שחיטה פרק ד' הלכה ג': ישראל שיודע הלכות שחיטה הרי זה לא ישחוט בינו לבין עצמו לכתחילה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות עד שיהי' רגיל וזריז, ואם שחט תחילה בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה. היודע הלכות שחיטה ושטח בפני חכם עד שנעשה רגיל, והוא הנקרא מומחה, וכל המומחים שוחטין לכתחילה בינן לבין עצמן, ואפילו נשים ועבדים אם היו מומחין הרי אלו שוחטין לכתחילה, עכ"ל הטהור.

וזה לשון השולחן ערוך יורה דעה (סימן א' סעיף א') ברמ"א שם: אבל השוחט עצמו לא ישחוט אעפ"י שיודע הלכות שחיטה ומומחה עד ששחט ג' פעמים בפני חכם ומומחה בהלכות שחיטה שיודע שהוא רגיל וזריז, שלא יתעלף, טור בשם הרמב"ם, ולכן נוהגין שאין אדם שוחט אלא אם כן נטל קבלה לפני חכם ואין החכם נותן לו קבלה עד שידע בו שהוא יודע הלכות שחיטה ובקי ביד, ולכן נוהגין שכל הבאין לשחוט סומכין עליהן לכתחילה ולא בדקינן אותם לא בתחילה ולא בסוף, דכל המצויין אצל שחיטה כבר נטלו קבלה מפני חכם. ובקצת מקומות נוהגין להחמיר עוד דהמקבל נוטל כתב מן החכם לראיה שנתן לו קבלה, עכ"ל הטהור.

היוצא לנו מדבריהם הקדושים, דחכם הוא רב הנקרא בזמנינו, והספרדים גם כעת שממנים רב עליהם קורין אותו בשם חכם, אבל היא היא, יש להם ליתן קבלה לשחוט אחר הבחינה היטב שהוא מומחה בהלכות שחיטה ובקי ביד, ואין אנו צריכין לזה בית דין ולא "טשיף ראביי", דאין לנו בני ישראל "טשיף ראביי, אלא כל איש שהוא מוסמך מרבנים יכול להנהיג ברבנות אפילו במקום שיש שם רב, כמו דאיתא בהדיא בשולחן ערוך יורה דעה סוף סימן רמ"ה, וזה לשונו: רב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם אחד לבוא וללמוד גם כן שם אפילו מקפח קצת מפרנסת הראשון כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם לרב ונוטל פרס מהם על זה, אפילו הכי יכול השני לבא לדור שם ולהחזיק ברבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא גדול וראוי לכך, מהרי"ו סי' קנ"א ומהרא"י בפסקיו סי' קנ"ח. ובשפתי כהן שם ס"ק י"ד אפילו חכם הראשון זקן ממנו, ע"כ.

וכן מבואר בהדיא מהגאון הגדול בעל חתם סופר חלק חושן משפט (סימן קס"ג) וזה לשונו: זה אני אומר דבר פשוט הוא אצלי דלענין לדון בין איש לחבירו ולהורות באיסור והיתר לא תליא כלל בקבלת שום קהילה, כיון שנתנו רבנים מהודם עליו והוא ראוי לכך הרי הוא לכל דברים כאחד הרבנים. ודבר זה נלמוד בפשיטות ממה שכתבו בפסקי מהרא"י בתשובה דמהר"י ברונא דאפילו אם היה שם בעיר חכם גדול ממנו וקבלו עליהם לרב, יכול רב אחר לישב גם כן במקומו להורות ולדון, ועיקר טעמיה בזה משום יגדיל תורה ויאדיר וקנאת סופרים תרבה חכמה וכו'. מכל זה מבואר דלא תליא כלל בקהלת הקהילה עליהם אלא כל שהוא ראוי לכך ממילא כבר קדשוהו שמים, עכ"ל הטהור.

ומוכח עוד מזה מה שדקדק בלשונו הטהור לכתוב תיבת לדון בין איש לחבירו ולהורות באיסור והיתר שזה נקרא בשם רב, דלא כהמון העם שחושבין שאיש שאין כחו אלא בפה לדרוש מעל הבימה שקורין "פּריטשער" הוא רב, זה טעות. אלא רב אמיתי צריך להיות בקי בדיני ממונות ובאיסור והיתר, בדיני ממונות שיכול לדון בדיני ממונות בין איש לחבירו, אם יבא דין לפניו עפ"י דת תורתינו הקדושה, במקום שמותר לנו עפ"י חוקי המדינה, אבל במקום שאסור לנו עפ"י חוקי המדינה לדון דיני ממונות עפ"י תורתינו הקדושה אין אנו רשאין, כי גם עפ"י תורתינו הקדושה דיני דמלכותא דינא, ואעפ"י שאין אנו רשאין במקום שאין לנו רשיון מהממשלה, אבל צריך להיות בקי בדיני ממונות, אז יש לו תואר רב באמת.

ואנו פה לאנדאן הבירה אשר היא גדולה באוכלוסין כל כך אשר היא יכולה להיות נחשבת למדינה וכל חלק שבה יכולה להיות נחשבת לעיר בפני עצמה, וגם מוסמכים אנו מגדולי ישראל לדון ולהורות בין בדיני מוונות ובין באיסור והיתר, וגם נתקבלנו מקהילה אשר כל קהילה יש להם בית הכנסת גערעדזשעסט לרב עליהם, כי לפי שביארנו עפ"י דת תורתינו, יכול כל רב לבא לעיר אפילו היא קטנה לבא מעצמו בלי שום קבלת קהילה ולהתנהג ברבנות אפילו במקום שיש בעיר רב גדול בתורה, כל שכן אנו שנתקבלנו ע"י קהילה ובעיר גדולה כלאנדאן אשר כל חלק וחלק נחשבת לעיר בפני עצמה כפי גדלותה, שיש לנו להתנהג ברבנות ולתת קבלה לשוחטים ולפתוח בתי שחיטה, וגם יש לנו חזקה על זה, כמו שמבואר בהדיא בשולחן ערוך יורה דעה הנ"ל בסוף סימן רמ"ה, זה לשונו: מי שהוחזק לרב בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אעפ"י שבא לשם אחר גדול ממנו, ע"כ.

ובביאור הגר"א שם ס"ק ל"ז הביא מקורו מתלמוד ירושלמי, זה לשונו: כמו שכתוב בירושלמי סוף הוריות, אילן דבר פזי ודר' הושעיא הוו עאלין ושאלין בשלמא דנשיאה בכל יום, והוו אלין דר' הושעיא עלין קדמוי ונפקין קדמוי, אזלין אינון דבר פזי ואתחתנון לנשיאה אתן בעון מיעל קדמוי אתן ושאלון לר' אמי, אמר להם ר' אמי והקמות את המשכן כמשפט (שמות כ"ו פסוק ל') וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן כצפון, בדרום ינתן בדרום, עכ"ל הטהור.

הנה נראה מזה דאפילו שררה קטנה, לעייל לשאול בשלמא דנשיאה דזכו משפחת ר' הושעיא לעייל מקודם לא הותרו לקחת מהם, כל שכן לקחת מאתנו שררה גדולה כזו למנות שוחטים ולתת להם קבלה ולפתוח בתי שחיטה אשר יש לנו חזקה על זה, כל שכן דאסור לקחת מאתנו. ושררה של שחיטה שייך לרבנים וגם לקחת שררה זו אפילו במקום שיש גדול ממנו, איתא בהדיא ג"כ במסכת עירובין דף ס"ג ע"א: רבינא סר סכינא בבבל, ורבינא תלמיד חבר דרב אשי הוי ורב אשי היה רב במתא מחסיא שהוא בבבל, ורבינא שהוא תלמיד חבר דרב אשי הוה אפילו הכי בדק סכינין לשחוט שלא ברשות רביה. כל שכן רב מוסמך מרבנים באתר דרב אחר שהוא אינו רבו יכול לבדוק סכינין וליתן רשות לשחוט ולהתנהג ברבנות, ואסור לקחת ממנו משרה זו ואפילו היו הרוצים לקחת ממנו משרה זו עדת יראים ושומרי הדת ורב להם גדול בתורה ויראת שמים אסור לקחת ממנו שררה כפי שביארנו עפ"י דת תורתינו הקדושה.

כל שכן כעת שיש לנו לזעוק מרה ולהתפלל לה' שיתן חן וחסד בעיני השרים אשר כל מגמתם עד כה היתה ליתן חופש דת, ליתן גם כן עתה, ושלא ליתן משרה זו ביד הפרעזידענט אוו דעפיוטיס אשר הוא מעמבער של היונייטעד סינאגאגס שלהם אשר רובם מהם אינם יודעים את התורה וממילא אינם שומרים את התורה, וגם הרב שלהם אשר בחרו גם כן כפי רוחם ולא נבחר מעדת היראים השומרים התורה המסורה לנו וכפי דעת השולחן ערוך, אלא נבחר מעשירי ותקיפי העם הנ"ל.

וגם רבנים אחדים אשר בחרו אינו אלא לעור עיני היראים, אבל הם גם כן אין נאמנין לנו על הכשרות, כיון שנכנסו תחתיהם ותחת רשותם, כמו דאיתא ברמב"ם הלכות ביאת המקדש: מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנו לשם אינו כעבודה זרה, ואעפי"כ כל כהן ששימש בבית כזה לא ישתמשו במקדש לעולם, עכ"ל הטהור.

ומשנה מפורשת בסוף מסכת מנחות דף ק"ט: הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש, דכל איש מישראל אשר נכנס לשרת אעפ"י שכוונתו לשמים אבל אינו עפ"י דת התורה לכת אחרת אינו ראוי לנו.

ועוד יש ראיות על זה ומחמת עשרם ותקפם הם רצים להשתרר עלינו ולקחת מאתנו את המשרה אשר שייך לנו אבל עד כה לא היה ביכולתם שלא היה כח מהממשלה, אבל עתה מאמצים בכל כחם להשיג רשיון מהממשלה ואז יהיה ביכולתם לעשות עמנו כמה שהמה רוצים בכח הממשלה, וכל דיני שחיטות וטריפות אשר לפי דעת תורתינו הקדושה כהמרת הדת ונהיה מן הצועקים ולא נענים.

וזה גופא מה שרוצים להשיג רשיון מהממשלה לקחת ממנו את השררה מה ששייך לנו, זה הריסת הדת על פי דעת תורתינו ומוחרמים ומנודים הם מהגאונים המפורסמים. ממילא כיון שעברו על דבריהם, דזה לשון תשובת מהר"ם  מרוטענבורג דפוס פראג דף קי"ג ע"ב, וכעת הוא נדפס מחדש בבודאפעסט על ידי ר' משה אריה בלאך, מורה בבית מדרש הרבנים דמדינת הגר ולפנים אב"ד דק"ק לייפניק במדינת מעהרען הוא בשנת תרנ"ה לפ"ק בדף קנ"ט ע"ב: ועוד גזרנו ונדינו והחרמנו בשמתא ובשם מיתה שלא יהא אדם ראוי ליטול שררה על חבירו לא ע"י מלך ולא ע"י שרים ושופט כדי לעשות ולקנוס ולכוף חבירו לא בדברי שמים ולא בדברי הבאי, כי עושים כפרושים ואפילו צנועין אינן, אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם, והעובר על גזירתינו יהיה באלה ובנידוי ובשמתא ומוחרם בשם מיתה ושמה יהיה ויהיו כל ישראל מובדלים ממנו חתומים ואינם חתומים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם גדולים וקטנים, פתו פת כותי, יינו יין נסך, ספריו ספרי קוסמים, השומר תקנותינו ינוחו ברכות על ראשו. ועל תקנה זו חתומה שמואל ב"ר מאיר, יעקב ב"ר משה, אליעזר ב"ר נתן וק"ן רבנים, עכלה"ט. והמה הנקראים כעת בראשי תיבות רשב"ם, ר"ת, שהם נכדי רש"י והראב"ן וק"ן רבנים.

והגאון חתם סופר חלק חושן משפט תשובה כ"א, ביאר דבריהם הקדושים היטב אשר דבריהם הקדושים צריכין לימוד, וז"ל באמצע: ובתשובה אחת ביארתי דמשום הכי דייקו בתקנתם והתנו שיהיה ברצון רוב הקהל ומפני חשיבותם, משום שפעמים מסכימים רוב הקהל עד דיינו בור, ומי שמיקל להם מגיו להם ואומרים לעץ אבי אתה, על כן בעי גם כן מפני חשיבותם ולא תהיה אחרי רבים לרעות. ולפעמים איכא אדם חשוב וגדול אלא שאין הציבור חפצים בו, גם זה לא יתכן, דלא עדיף מבצלאל בן אורי בן חור שהקדוש ברוך הוא נמלך במשה רבינו עליו השלום, ומשה רבינו עליו השלום נמלך בישראל אם הגון לפניך בצלאל, כמבואר במסכת ברכות נ"ה ע"א, על כן היה תנאי בתקנה שיהיה צירוף שניהם רוב הציבור חפצים בו גם שיהיה חשוב והגון, וכל זה אפילו היה משתדל ע"י מלך ישראל, שהרי יהושע בן גמלא היה צדיק גמור, כמבואר במסכת בבא בתרא כ"א ע"א ובתוס' שם ד"ה זכור וכו', ומ"מ הואיל וקיבל כהונתו על ידי ינאי המלך קורא עליו קשר רשעים במסכת יבמות ס"א ע"א, ועיין במסכת יומא ט' ע"א, מונה והולך צדיקי בית שני ששימשו בכהונה גדולה, וקורא על אינך שנות רשעים תקצורנה, ואינו מונה יהושע בן גמלא בין הצדיקים ההמה, ראה כמה עבירה עושה ואם כן במגיש משפטו לפני מלך ישראל כש"כ לפני ממשלת אומה אחרת.

והנה כבר ישב על מדוכה זו הגאון בעל אורים ותומים, זה לשונו ממש: הדור אתם ראו ושמעו כמה רב מהעונש יש בזה שנוטל שררה על הציבור על ידי שררה, ובעו"ה נחרבו, וכמה בתי מדרשות נדלדלו על ידי כן, וכמה הריסות בתורה ולומדיה גרם זה. וחובה על רבני הזמן לעשות גדר בזה לבל יהיה חו"ש פרוץ מרובה על העומד, ואולי יזכה ה' לישר חיל לעשות תיקון בזה לצורך שעה להרים דגל התורה ולנער רשעים מן הארץ אי"ה, עכ"ל הגאון אורים ותומים ז"ל.

והנה אין אנו מחרימים ומנדים, אף הוא הפורץ מנודה מפי רבותינו רשב"ם ר"ת וראב"ן וק"ן רבנים, ואנחנו תלמידיהם, וא"כ פשיטא שאין ראוי להעביר על חרם גאונים הללו, עכ"ל הגאון בעל חתם סופר.

והנה נראה בהדיא מדבריהם הקדושים של שיטתם, כי הפרעזידענט של בארד אף דעפיוטיס וסיעתו אשר אין אנו חפצים בו ובהם, וגם רחוקים המה מתורתינו הקדושה ולא מן החשובים כפי תקנת הגאונים, וכפי שדקדק הגאון בעל חתם סופר בדבריהם הקדושים, אם לא יחזרו בתשובה ויסירו יד השרים והסגנים מענין זה, חל עליהם חרם קדמונים כמו שכתב חתם סופר הנ"ל בהדיא, שאין אנו מחרימין אותם שאין אנו רשאין כפי חוקי המדינה, אלא אנו מראין אותן תקנת הגאונים הנ"ל ואם המה עוברין על תקנתם המה מכניסין את עצמן בחרם ובנידוי של הגאונים הנ"ל.

ואין ספק אצלינו שגם אם ישיגו מהשרים הנכבדים של מדינת ענגלאנד, יהיה בטעות, כי אילו ידעו כל זה לא היו נותנים להם כח זה ולהשתרר עלינו בעל כרחינו, כי ת"ל בצל מלך חסד וממשלתו הרמה אנו יושבים ובמשפט וצדק יעמידו ארץ ולא בכח וביד חזקה, וזה ידוע אם ישיגו כח מהממשלה הרמה בטעות התמנותם בטל, כדעת הרמב"ם בהלכות סנהדרין סוף פרק ד': מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו ידוע או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו בית דין ונתנו רשות, אין הרשות מועלת לו כלום עד שיהא ראוי, שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו, עכ"ל הטהור.

הנה נראה בהדיא שהמקבל משרה בטעות הוא כבעל מום למזבח ואין הקדושה חלה. ואם לא ישמעו לדברינו שנאמרין עפ"י דת תורתינו הקדושה אשר זה יהיה לנו גזירה והריסה בדת קדשינו אשר לא יאומן על שרי המדינה שיעשו זאת במדינה זו, אשר ניתן חופש הדת וכל אחד ילך בשם אלהיו, זה המאטא של הקאנסטיטוציע של מדינת בריטני', אשר אנו מברכים אותם בברכת הנותן תשועה בכל שבת ויום טוב אמן, ואין אנו חפצים להשתרר עליהם אלא הם רוצים להשתרר עלינו, אלא אנו חפצים שהמה יעמדו בשלהם ואנו בשלנו. ובאתי על החתום בזמן הנ"ל.

פינחס יעקב באמ"ו יהודא זללה"ה,

רב דק"ק בית הכנסת פועלי צדק

וביקור חולים דקענאן סטריט ראוד בלונדון



 

מכתב מג

העתק תשובה ללאנדאן בדבר השחיטה

מאת זקן ההוראה ופוסק הדור הגדול

מוה"ר אהרן וואלקין זצ"ל

בעמח"ס זקן אהרן (חלק יורה דעה סימן ל"ב)

סימן ל"ב

ב"ה יום ב' ה' שבט תר"ץ פינסק

אל ועד הרבנים מכתבכם קבלתי ע"ד החוק החדש אשר מפלגת השמאלים במדינתכם רוצים להציע לפני הממשלה כי עניני שחיטה וכשרות מכל המדינה הגדולה שלכם יומסר רק תחת ידו היחידה של הרב הכולל לקהלות האזרחים (יונייטעד סינאגאגין) וכל האנשים האורתודוכסים באירו"פ רואים בזה מכשול גדול ואבן נגף להירוס בסיס יהדות הרחדית, כי אזרחי מדינתכם השואפים תמיד לחדשות ולהקלות מודרניות מי יודע איזה רבני הכולל יעמידו ברבות הימים אם אפשר יהי' לסמוך על הרבנים גופא, ע"ז אשיב לכם כי היטבתם לראות וכל חכם הרואה את הנולד יוכל להבין מראש אשר אם הממשלה תסכים חלילה להצעתם להוציא חלק כזה אז לא סכין שחוטה כי אם חרב נותנת בידי האזרחים להרוס יסוד דת קדשינו ולהכרית מאכל מפיות מאות אלפי אנשים באירו"פ שומרי אמונים אשר לא יתגאלו בפת בגם לאכול משחיטת זובחי הזבח אשר יעמדו תחת השגחת רבם, באשר ערבך ערבא צריך ומי יתן ערובה בעד הרב עצמו אשר יהיה ברבות הימים שלא יסלף מני דרך הישרה ולא יטוש תורת אמו המקובל לנו מימי קדם.

ואף כי אין גם מקום צל של חשד על הממשלה עצמה שבזדון וכוונה תרצה להעמיד עלינו מנהיגים שאינם מהוגנים ולהרכיב אלופים לראשינו שאין עטרתם הולמתם, אכן מפני שהממשלה לא נהירין לפניה שבילי פנימיות דת הישראלי, ובכל דברי הבחירות ידי ההדיוטים השמאלים קופצים בראש, ולכן באשמתם יטו לב המלכות ויועציה להכשילנו במנהיגים שאינם מהוגנים.

ההיסטוריא שלנו עשירה במקרים כאלה, והנסיון המר הורינו כי בכל מקום ובכל זמן שמנהיגי ישראל הוקמו ע"י הממשלה ולא מתוך העם עצמו, גרמו לנו חורבן והריסה נוראה, וכל עיקרו של חורבן בית השני בא לנו באשמת כהנים הגדולים שנתמנו מטעם הממשלה כידוע לנו מחז"ל, הכהנים גופייהו היו המסיתים והמדיחים את העם לעשות כל תועבה. הבה נראה עד היכן הגיע מדרגת הזהירות של דורות הראשונים ממשגיח על כשרות שנתמנה, לא מקרב העם, כי אם בכח הממשלה, הן ידוע לנו מאמרם ז"ל כי גזרת השמד והכליה שנגזר על אבותינו בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה לא באה כי אם בשביל שנהנו מסעודתו של אותו רשע אחשורוש, אשר לכאורה יפלא, והלא מעולם לא יכלנו לצייר לאכול מאכלים כשרים ומהודרים יותר מאלו המאכלים שהי' על הסעודה הזאת, דהא על אותה סעודה יצאה פקודה "לעשות כרצון איש ואיש", ודרשו חז"ל איש זה מרדכי ואיש זה המן, הכוונה כי המושל לא רצה להעביר את ישראל מדתם, ובידעו כי כל בשר שנתעלם מן העין, וכן יין שתחת ידי אינם יהודים פיגול הוא לא ירצה לישראל, לכן העמיד ממונה ומשגיח מיוחד על המאכלים הכשרים המיוחדים לישראלים, ואת מי הפקיד לממונה ומשיח הראשיי על זה, את מרדכי היהודי, ואותו הפקיד לשר ממונה ומשגיח על הכשרות, ואם כן יש להפליא מה עול מצאו היהודים הכשרים שבאותו דור שפירשו מלאכול, ובמה חטאו היהודים שנהנהו מסעודה זאת העומדת תחת השגחתו של מרדכי ראש הסנהדרין.

אבל לדעתי, החסרון הי' בשביל שמרדכי לא נבחר מתוך העם למשגיח הכשרות כי אם נתמנה מטעם המושל, ולכן כחכמים הרואים את הנולד ראו הצדיקים שבדור כי בשום אופן אי אפשר לסמוך על משגיח הממונה מטעם המלוכה, לו יהי' גם ראש הסנהדרין, באשר היום יעמידו למרדכי ומחר יאמרו גם להמן שיעמוד בראש הכשרות, בהיות שידיעה והכרה עצמיית אין להם במסתרי פנימיות דת היהודים, ורק מפי המפלגות העומדות בקרבתן הם חיים, ומי יודע איזה מפלגה יוכשר בעיני הממשלה ברבות הזמנים, ולכן מסרו נפשם ולא נהנו מסעודה זאת, ואותן האנשים שלא חשבו כך ודנו באשר הוא שם, ובראותם כי בעת ההיא עומד בראש מרדכי היהודי, נהנו ואכלו, ראו מה עלתה בידם, המיטו שואה עליהם ועל כל ישראל.

ולכן לדעתי לא רק מצוה, כי אם חוב מוטל על כל אחד אשר עוד לא עומם שביב זיקי יהדותו להשתדל לפני הממשלה הרוממה שלא תתערב בכח השלטון בדברים הנוגעים לדת היהודי, רק תתן חופשה לכל מפלגה לשמור חוקי הדת לפי נטייתם הפנימיית, להסבירם ולהבינם שעניני הדת מהדברים המסורים ללבו של אדם הם ואי אפשר לבוא על זה בעקיפין ובכח השלטון רק המשגיחים על עניני הכשרות וכל עניני הדת צריכין להבחר מתוך האנשים שומרי דת ומשמרת אבות היודעים את מי לקרב ומי לרחק, ובכל פעם שהממשלה התערבה בעניני הדת לא יצא מזה תוצאות טובות.

ידענו היטב ששרי המדינה אך לצדק ישורו וטובת כל עם ועם הם דורשים, ואם נשיא הממשלה יחטא, לאשמת העם הוא אשר יוליכום שולל להטות לב יועצי הממלכה מני דרך הישרה, מובטחני בחסדי הממשלה הנאורה שלכם אשר לא תשים פדות בין מפלגה למפלגה, חוקה אחת ומשפט ישר לגר ולאזרח, לאורתודוכסים ולחפשים, שתשמע לקול בקשתכם לתת לכם חוקים טובים שגם האורתודוכסים יחי' בהם עפ"י מסורת אבותיהם ודתי תוה"ק ולא תעמיד עליכם מנהיגים כאלו שקשים לישראל כספחת.

והנני דורש בשלום הממשלה הרוממה ובשלום כל ירחי ד', והנני מברך אתכם בהצלחה כנפש המברככם בברכת

אהרן וואלקין

 



 

 

מכתב מד

חוות דעת הראש"ל הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו שליט"א

בנושא של היריות בבהמות לאחר השחיטה בבית המטבחיים העירוני ביוהנסבורג

קיימות שתי בעיות:

א) מדין הבלעת דם באברים ואין נ"מ אם נעשה בקרדום או בירי'.

ב) חשש של מראית העין, שיאמרו זו היא השחיטה וכך שוחטים ע"י קרדום או ע"י ירי'.

הדינים לבעי' השני' נמצאים בסימן כ"ג סימן ה'. ולבעי' הראשונה בסימן פ"ז סעיף ג'.

ההצעה היא שגוי יירה את הכדור בראש הבהמה לאחר השחיטה הכשרה, קיים חשש של שתי הבעיות הנ"ל, אך אם אין שום אפשרות, עיין בכה"ח סי' כ"ג ס"ק נ', ועיין שם בשם השפ"ד. וחכ"א שגם לחתוך אחרי שחיטה בקרדום אסור. אולם אם ברור שיצאה נפשה מותר. עיין שמ"ח שם וכה"ח שם ס"ק נ"א.

ולסברת רמ"א שחושש לצלי מדין בליעת דם באברים. לכאורה אין להקל, ובפרט שיש הבדל בין הכאה על ראש הבהמה, שלדעת הש"ך אין הדם נגרר, ובין ירי' על הראש שלשם כך עושים שתמות מהר והוי כשבירת מפרקת, או תחיבת סכין בלב. ועיין בכה"ח סימן פ"ז ס"ק י"ב, ובפרט שלסברת הט"ז כאן איירי שכבר יצא הדם בזינוק עיי"ש. ולפי הדרישה ס"ז ס"ק ב' שהטעם שאין כח בבהמה להאנח ולהוציא דם, ולכאורה דחה הוא בזה סברת הש"ך שיש לחלק בין הכאה בראש לשבירת מפרקת וכו'.

בכל אופן אם העובדות המתוארות במכתב הם שאין שום אפשרות כי בתי המטבחיים הם של גויים, אפשר להקל בתנאים דלהלן:

1. להשהות כמה שאפשר שהירי' תהא אחר השחיטה.

2. שהשוחטים ישתדלו לשחוט כל הסימנים ואם אפשר גם הורדים.

3. שהיורה יהא אינו יהודי.

4. שהבשר יודח יומלח לפני יציאתו מבית המטבחיים.

אם כך ייעשה אפשר בנ"ד להקל בצורה חד פעמית.

 

 



 

מכתב מה

בית דין צדק דק"ק יוהנסבורג והמדינה

BETH  DIN

(Jewish Roolesiastical court)

24 Raleigh Street Yeoville 2198 Johannesburg

כ"ו אלול תשמ"ט

לכבוד מרנן ורבנן ורבותי,

הרבנים הראשיים לארעא דישראל שלט"א

אחדשכתרה"ט בכל הכבוד הראוי, לבקשת כת"ר הריני להציע את נושא היריות בבהמות לאחר השחיטה, בבית המטבחיים העירוני ביוהניסבורג.

לפני כעשרים שנה יצאה גזירה מטעם הנהלת הבית מטבחיים, שיש צורך לירות על הבהמות לאחר השחיטה. בזמנו, פנו חברי בית הדין להגר"י ווייס זצ"ל שהי' ראב"ד במנצ'סטר - אנגלי', וביקשו את חוות דעתו. הוא אמר שיש לדאוג שלא יירו על הבהמות, אלא רק לאחר 30 שניות מזמן השחיטה, וכך ניתנה ההוראה לבית המטבחיים. במשך השנים נוכחנו לדעת שהעובדים לא מצייתים להוראה, ויורים בהפסק זמן קצר יותר, 15 שניות ואפילו פחות מזה. היות ובית המטבחיים הוא עירוני ויש שם רק קו ייצור אחד לשחיטה כשירה, קשה להילחם תמיד עם ההנהלה, ולכן פנינו בע"פ להרבנים הגאונים אלישיב ואויערבך שליט"א, ושאלנו לדעתם האם עלינו לצאת במאבק בנושא זה, ושניהם לא היו מודאגים מכך.

לאחרונה, ביקר חבר בית הדין שלנו, הרב ברוך רפופורט שליט"א בגייטסהד, והתברר לו ששם גם יורים על הבהמות לאחר השחיטה. הוא שוחח על כך עם הרב המקומי הרב ראקוב שליט"א, וכנראה גם שם יורים לאחר השחיטה ללא מירווח זמן קבוע. לאחר השיחות הללו, גם אנו הפסקנו לדון בדבר כיון שסבורים אנו שמוטב שלא לקלקל את היחסים עם הנהלת בית המטבחיים, ולא להתנגד לדברים שאין בהם בעי' הלכתית.

לדעתי העני' לא מובן מדוע מעכת"ר מתנגדים לנושא היריות בצורה כל כך חריפה. הלא מקור האיסור בבעיא בחולין ק"ג על דברי שמואל ששובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה אם מבליע דם באיברים ושרי למיכל מיני' באומצא, וסלקא בתיקו, ואף שדנו הראשונים אם ע"י מליחה מותר, הלא נפסק בשו"ע סי' ס"ז ס"ג שע"י מליחה מותר לקדירה ולמחבר מותר לצלי בלי מליחה, ולרמ"א גם לצלי מותר לאחר מליחה.

איך שלא יהי', כמעט ולא מצויים כיום אנשים שאוכלים בשר באומצא. זאת ועוד, אנו הנהגנו שכל הבשר הנמכר באיטליזים נמלח והודח לפני שנמכר, כך שאין חשש של בשר שייאכל ללא מליחה.

ולמעלה מזו דנו הפוסקים בדברי הרמ"א סי' כ"ג ס"ה שאם רוצה לקרב את מיתת הבהמה לאחר השחיטה יכנו על ראשו. ואף שלכאורה נסתר מדבריו בסי' ס"ז ס"ג, הנה הש"ך חילק בין הכאת הראש לשבירת המפרקת או דקירת הלב והפס"ג בשפ"ד ס"ז סק"ט כתב והעולם נוהגים להכות על הראש. ואם כן לכאורה אין לדאוג על היריות שייתכן ואינן מבליעות דם, ואפי' מבליעות הלא חשש רחוק שמישהו יאכל את הבשר ללא מליחה.

מישהו יעץ לנו אולי לסדר שיירו לאחר קילוח הדם הראשון, אבל גם זו בעי' ליישם אם אנו נתונים לחסדי הנכרים, וע"כ השארנו את המצב כפי שהוא.

נשמח לשמוע את חוות דעת מעכת"ר.

והריני חותם בברכת שנה טובה מתוקה כוח"ט בשם חברי בד"צ דפה,

בכל הכבוד הראוי

הרב משה קוראטג

ראש בית הדין
 

מכתב מו

מנשה הקטן

אבדק"ק אונגוואר

ור"מ דישיבת "בית שערים"

שאלות ותשובות משנה הלכות ח"ט, יו"ד סימן קנ"א

בנדון השחיטה שמפילין הבהמה ע"י חשמל על הארץ בגובה 38 אינטשעס

י"ז מנ"א התשל"ח בנ"י יצו"א.

מע"כ ידי"נ נחמד ונעים הרה"ג וו"ח נו"נ עוסק בצ"צ מרביץ תורה לרבים כש"ת מוה"ר ברוך אלכסנדר זושא ווינער שליט"א ר"מ דישיבה גדולה דקאראקאס ווענעזועלא.

אחדשכ"ת בידידות.

יקרת מכתבו קבלתי, תוכו רצוף שאלה חמורה, ולא רציתי להחמיץ הענין כי כנראה הוא נוגע לרבים. ומה' אשאלה מענה לשון שלא אכשל ח"ו בזכות הרבים.

וזה תוכן שאלתו, בנידון השחיטה בקאראקאס בבהמות גסות. וזה מעשהו: מכניסין הבהמה לתוך לול קטן שיש בו מקום בשביל בהמה אחת. כשהבהמה בתוך הלול נוגעים הבהמה מאחורי' עם חוט חשמל חי ומחזיקים אותו על הבהמה עד שהבהמה רובצת על ד' רגלי'. כלומר נופלת תחתי' או על צדה. אח"כ כשהבהמה כבר על הארץ קושרין על אחת מרגלי' שלשלת של ברזל ומצד השני אותה שלשלת קשורה למעלה. אח"כ מושכין את הבהמה בכח מוטור עלעקטרי מן הלול בשלשלת הנ"ל הקשור על רגלה האחת ונופלת מן הלול למטה על הארץ. הגובה מן הלול לארץ הוא 38 אינטשעס. אבל היות כי הבהמה נמשכת דרך מדרון ונופלת דרך מדרון וההמשך הוא 50 אינטשעס. נמצא שהנפילה הוא מהלול לארץ דרך מדרון של חמשים אינטשעס. אח"כ מגביהין הבהמה למעלה על רגלה זו שהשלשלת קשור בה, עד כדי שכל הבהמה תלוי' באויר על רגל אחת וראשה תלוי למטה ונכרי אחד אוחז הראש והשוחט שוחטה, ועתה נפשו היפה שאלה ג' שאלות:

א) אם יש איסור במה שנוגעים הבהמה בחשמל שהרי עושים זאת רק כדי להרביץ הבהמה על קרקע הלול ואולי רובצת רק בכדי להשתמט מזעזוע החשמל, כח החשמל הוא בן 115 וואלט.

ב) אם יש לחוש לחשש נפולה במה שהבהמה נופלת מהלול למטה עד לארץ, וברוב הפעמים היא נופלת על גבה. וציין לדרכת"ש יו"ד סי' נ"ח ס"ק ח' בנופלת במדרון.

ג) אם יש חשש איסור בשחיטה תלוי' באופן הנ"ל.

והגם שאין אני יכול להתפנות כראוי לדבר חמור כזה, אבל כיון שכתב כת"ר שמחכים לתשובתי במהירות האפשרי והדבר נוגע להציל נפשות מישראל מאכילת טריפות או ספק טריפות ח"ו, לכן אשיב בזה בקיצור כפי אשר יורונו מן השמים בלי פלפולים, ואולי אי"ה לכשאפנה אחזור למשנה זו לפלפל ולסלסל בדבר זה.

ואבא על ראשון ראשון. והנלפענ"ד על דין החשמל שנוגעים בבהמה זו והיא נופלת מחמת החשמל על הארץ. לא כתב לי מה יהי' משפט הבהמה, אם יניחו אותה בלול לאחר שנפלה, התוסיף לקום מעצמה ותלך לה. אז הי' הענין נראה כעמ"ש מעכ"ת שאולי רק מחמת פחד רובצת תחתי' ולהשתמט מזעזוע החשמל, אבל אם אינה עומדת מאלי' אז כבר באנו לספיקות גדולות, שמא החשמל שרף בה המוח או שאר אברים הפנימיים. שהרי הוא פשוט שהחשמל דרכו לשרוף בבעלי חיים וכמה אנשים מתו או נלקו מחשמל, וידוע באופן יחסי החשמל שסובל כח האדם הוא יותר ממה שסובלת הבהמה. וגם הוא פשוט דבאם רק נוגע לרגע כמימרא בחשמל ומיד נוטל, אז אפשר שלא יזיק רק שיזדעזע קצת, אבל אם יחזיק קצת בחשמל ישרפהו וימיתהו, או עכ"פ יעשהו בעל מום. ולכן כל שהחזיק החשמל כ"כ זמן אצל הבהמה עד שהבהמה נפלה לארץ בלי הכרה מחמת עוצם הזעזוע, כה"ג ודאי יש לנו לחוש שמא נתקלקלו אחד מאברי' הפנימיים או נשרף המח. והגם שאפשר שלא הזיק עדיין שום אבר, אבל אפשר שכבר הזיק או עכ"פ סופו להזיק ולינקב אחד מאברי', כיון שכבר נשרפה כ"כ סופה לישרף ולמות. ועיין תוס' חולין מ"ב ע"א ד"ה דרוסת הנץ שכתבו לחלק בין סופו לינקב לדרוסה, דטעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות ע"ש. וא"כ הכ"נ בחשמל כיון שהוא שורף לא גרע מארס ששורף אף שעדיין לא מתה מ"מ סופה למות.

ולכן לפענ"ד גרע בהמה זו ממסוכנת (חולין ל"ז ע"ב וש"ע יו"ד סי' י"ז), דקיי"ל שמותר לשוחטה ואם פרכסה לאחר שחיטה מותרת, דהתם מיירי בבהמה מסוכנת שאין חוששין לה שמא נשרפה וכגון שנסתכנה מעצמה או בידי שמים, ולכן שפיר אכתי אזלינן בתר רוב בהמות כשרות וסמכינן ארובא. אבל הכא כיון שנעשה בה מעשה שרפה ע"י החשמל, מאן נימא לן דלא נשרפה, כיון שראינו שע"י מעשה השרפה נפלה לארץ כאבן דומם, ועכ"פ סופה למות משריפה זו, אפילו שעדיין חי'.

ועיין רמב"ם פ"ד מהמ"א ה"ט שכתב וענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותי' ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו אסורה, מכאן אמרו חכמים זה הכלל כל שאין כמוה חי' טרפה. ובהלכה י"א כתב בהמה שהיא חולה מחמת שתשש כחה ונטתה למות הואיל ולא אירע לה באבר מאיברי' הממיתים אותה הרי זו מותרת, שלא אמרה תורה אלא כעין טריפת חית היער, שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה, ע"ש.

הנה נראה שמחלק החילוק בין שנסתכנה והיא מסוכנת בידי שמים ובין שנסתכנה מחמת מכותי' שהוא בידי אדם ואי אפשר לה לחיות. וא"כ לא מיבעיא אי נימא דכן היא ההלכה, א"כ פשוט דדידן אסור לשחוט מטעם מסוכנת בידי אדם, שכיון שנפלה כאבן דומם הרי היא עכ"פ בכלל מסוכנת. אלא אפילו נימא דחילוק זה אינו מוכרח בדברי הרמב"ם, שהרי כשמנה י"ח טריפות, וכן בפ"י כשמנה בה"ט שבעים מיני חליים שאוסרים את הבהמה כתב בהי"ב שאין להוסיף על טריפות אלו, והאריכו כבר בזה האחרונים, מ"מ בדידן מטעם אחר יש לאסרו כיון שהחשמל דרכו לשרוף הבהמה, וכבר התחיל בו מכת השריפה עד שנפלה לארץ, אמרינן סופה למות משריפה זו כמו בארס או שכבר נשרף המוח או שאר אברים הפנימיים, ועכ"פ היינו צריכים לבודקה בכל גופה וכבר קיי"ל דאין אנו בקיאים בבדיקות כאלו.

ומה שכתב מעכ"ת דאפשר שהבהמה רובצת תחתי' רק בכדי להשתמט מזעזוע החשמל. הנה פשוט דזה אינו, שהרי לאחר נפילתה לארץ באים הנכרים ומושכים רגלה וקושרים עלי' שלשלת של ברזל ומסבכים אותה, ואם לא קבלה מכה מהחשמל עד שאבדה כל חושי' וכחה נחלש, אז אדרבה היתה מבעטת בהם ומצלת עצמה כשתראה שכלתה עלי' הרעה. אבל פשוט דהחשמל מהממ מוחה ומאבדת כל כח הרגשתה ואין לה כח והרגש שהמיתו הרגשה עד שנעשית כאבן דומם ע"י החשמל.

והנראה פשוט, דאדם המקבל מכת חשמל כזו עד שנעשה מחוסר הכרה ואבד כל החושים ונפל לארץ כאבן דומם הרי הוא בכלל חולה שיש בו סכנה ויביאוהו לבית חולים ויטפלו בו הרופאים ויתנו חמצן (אקסידזען בלע"ז) ומותר לחלל עליו את השבת. וכבר ראיתי בעונ"ה בעצמי כשהייתי באוישביץ וכן קרה בעונ"ה זה לפני כמה שבועות באחד שעלה לתקן חשמל ואחז בו החשמל ונפל לארץ, ובעו"ה הביאוהו לביה"ח ואחר איזה ימים מת שם. ואמרו שמיד שנפל כבר נשרף בו המוח ולא היו יכולים להצילו. עכ"פ פשוט הוא מאד שאם באדם יחזיקוהו בחשמל עד שיבא למצב בלתי הכרה ובלתי הרגשה אז הוא כבר יותר מחולה מסוכן, וא"כ בבהמה נמי עכ"פ נעשית מסוכנת ע"י זרם החשמל  וכ"ש הוא מאלו שחשבם ביו"ד סי' ס'.

והנה הגם דבש"ע איפסקא הילכתא דמסוכנת מותרת ואפילו לכתחילה מותר לשחוט כמבואר שם ל"ז, וכמ"ש לעיל, מ"מ שם ל"ז ע"ב ודף מ"ד ע"ב אמר הנביא אהה ה' אלקים הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה וגו'. ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם, פרש"י כוס כוס שחוט שחוט שלא תמות, לפי שמסוכנת היא, דנבלה ממש ליכא למימר, דא"כ מאי רבותי'.

והנה בש"ע ס"ג שם גדולי החכמים לא היו אוכלים מבהמה שממהרים ושוחטים ודבר זה אין בו איסור אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו ה"ז משובח, וכתבו הבה"ט ושמ"ח ותב"ש דבבהמת עכו"ם אין לשחוט מסוכנת, וכן מורין כל ישראל. והוסיף התב"ש סקי"ד דהאידנא דנפיש התולין להקל ומקלו יגיד לו ראוי לכל בעל נפש להזהר אפילו בבהמת ישראל, הובא בדרכ"ת סי' י"ז אות מ"ד. ומעתה בדידן אפילו לא מיבעיא אם היא בהמת עכו"ם כיון שהיא מסוכנת אפילו היתה מסוכנת דעלמא נמי אין שוחטין ואפילו בבהמת ישראל הי' ראוי להחמיר. א"כ דא שנית שיש לאסור בזה.

ועוד בו שלישי' דנלפענ"ד לפמ"ש הריטב"א ז"ל דאף דמקח וממכר בשוי"ט אינו אלא דרבנן גזירה שמא יכתוב (ועיין רש"י ביצה ל"ז וכ"ז), מ"מ היינו דוקא במו"מ שהוא באקראי בעלמא אבל לעשות משא ומתן בקביעות אף בדבר שאינו מלאכה אסור מדאורייתא. ועיין רמב"ן עה"ת פ' אמור עה"פ יהי' לכם שבתון, והביא הח"ס ז"ל ומרן הבי"ש א"ח סי' פ"ט יצא לחדש מינה דאפילו למ"ד אין מבטלין איסור לכתחילה מדרבנן היינו באקראי בעלמא, אבל לבטל איסור בתמידות כולי עלמא מודו דאסור מדאורייתא, ובמקום אחר הבאתי ראי' לזה מהא דקיי"ל יו"ד סי' קי"ז דכל איסורין שבתורה אסור לעשות בהן סחורה, דתנן אין עושין סחורה בנבילות וטרפות (משנה שביעית פ"ז), וקיי"ל בנזדמנו לו לצייד נו"ט מותר למכרן, רק בתמידות אסור לעשות עמהם סחורה, והרי החילוק בין בתמידות לאקראי בעלמא.

שוב מצאתי כן מפורש בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' רי"ד שחילק להדיא בין דבר שנתערב בדרך מקרה בעלמא לא החמירו בו, לדבר שדרכן לעשות כן לעולם אסרו ואינו בטל, ע"ש באריכות, והואו דבריו ביתה יוסף יו"ד סי' קל"ד ע"ש.

ולפ"ז נלפענ"ד לחדש דאפילו למ"ד דמסוכנת מותר לשוחטה לכתחילה היינו דוקא באקראי בעלמא, שקרה שהבהמה היתה מסוכנת התירו לשוחטה אבל בתמידות לעשות הבהמות מסוכנות בכל עת קודם שחיטה, לכ"ע אסור מה"ת לשוחטן.

ולפ"ז נלפענ"ד להוסיף כ"ש מסוכנת דידן שבא ע"י חשמל דאפילו נימא שאם אירע מקרה ובהמה קבלה חשמל ונפלה על הארץ ובאת שאלה לפנינו והיינו מתירין אותה לשוחטה, אבל לעשות כן בתמידות להוממה ולסכנה ע"י חשמל ולהתירה לשוחטה לכתחילה ודאי מדינא אסור לעשות כן כנלפענ"ד.

ורביעי בקודש נלפענ"ד לפ"מ דקיי"ל באכלה חלתית (יו"ד סי' נ"א ס"ד) וכיוצא בו טריפה, ואם הוא דבר שספק אם נוקב, טריפה מספק. ולדעת הרמב"ם תדבק תוך ג' ימים. והנה פשוט שהחשמל דרכו לשרוף ושורף בעל חיים וכ"ש המוח והבני מעיים, אלא שמתחלה עדיין לא ניכר השריפה בו, וכשהבהמה נופלת על הארץ הרי כבר פעל החשמל כ"כ עד שכבר החל הנגף והשריפה בה, וכיון דלא ידעינן עד כמה נשרפה הבהמה וכמה פעל החשמל בקלקול האיברים וא"כ עכ"פ בעי בדיקה לדעת הרמב"ם, והגם דלא קיי"ל כרמב"ם בזה כמבואר בש"ע, מ"מ מדידי' שמעינן לדידן דהיכא דמספקינן אי ניקב אי לא ניקב בעינן עכ"פ ליבדק. ובדידן כיון דלא בקיאין אנו בבדיקה ממילא נאסרה הבהמה, ואפילו אם יאמרו הרופאים שאפשר לבדוק כל הבהמה כולה ולא ימצאו שום חשש נקיבה בכל הבהמה כולה בראש ולא בבני מעים וכיוצא בו באברים המטריפים, מ"מ עכ"פ צריך לבדוק כל בהמה ובהמה, דודאי לא מהני בדיקה זו לשאר בהמות, ולהחזיק כל שאר בהמות שנגע בהן החשמל שהם מרוב בהמות כשרות דלא אזלינן בתר רובא אלא ברובא דאתי ממילא, אבל ברובא דאתי מעלמא לא שייך לומר דאזלינן בתר רובא, ולא שייך לומר דאיתחזק, דא"א להחזיק מבהמה זו לזו. וכמו בנפלו כמה בהמות ממעלה מעשרה צריכה כל בהמה בדיקה ולא סגי אם נבדוק שלשה מהם, הכי נמי.

וכן אם היו כמה בהמות מסוכנות ונשחטו שלשה ופרכסו, לא נאמר דכיון דשלשה פרכסו ודאי כולן כשרות הן. ואפילו בלא פירכוס, דלא מהני פירכוס בהמה זו לאחרת. והכ"נ כן הוא, ולא מהני בדיקה אחת לאחרת.

ועיין ט"ז סוף סימן נ"ז וסימן פ"ד ובמג"א א"ח סי' תס"ה סק"ה וז"ל מיהו הט"ז כתב שם בשם רש"ל דלא אמרינן כן אלא בתולעים דמיני' קא רבי (פי' דבנמצא ג' תולעים הוי חזקה) אבל בדבר דאתי מעלמא לא, ועכ"פ אפילו נחלק בין הדבקים, מ"מ פשוט דלדידן אינו מועיל כלום בדיקת אחת לשני', וז"פ.

ומעתה נבא עוד לדין נפולה שדן בה מעכ"ת אי יש לחוש לה, ומתחלה נראה מה שנופלת תחתי' או על צדה אי הוה בכלל נפולה. וגם מה שסוחבין אותה אח"כ מן הלול לארץ אי הוה בכלל נפולה, וגם אי הוה בכלל נפולה אי הוה בכלל נפלה מעצמה או בכלל הפילוה אחרים, ובטש"ע סי' נ"ח מצינו חילוק בין נפלה מעצמה או הפילוה אחרים. ואם ידעה שרוצים להפילה בעינן י' טפחים אבל לא ידעה שרוצים להפילה או אפילו ידעה והפילוה בבת אחת אפילו בפחות מי' חוששין לה. ובשו"ת בית שלמה יו"ד סי' מ"ו דייק מלשון הפרישה סי' נ"ח דכל שנחבטה בע"כ והיינו ע"י אחר אסור אפילו בפחות מי', ולא חילק בין הפילה בכח או לא.

ובספר תפלה למשה ס"ל לחלק, ע"ש בסי' נ"ח, ובספר שרידי אש סי' ד' האריך לפלפל בדברים, ע"ש, כי אין רצוני לפלפל במה שכבר מבואר. אבל מה שנלפענ"ד סברא ישרה דאפילו למ"ד דפחות מי"ט אין בה משום ריסוק אברים בכל אופן כל שלא הפילוה בחוזק ונימא דבדידן לא מקרי הפילוה בחוזק. מ"מ נראה לפענ"ד דכל הני תנאים לא נאמרו אלא בבהמה שהיא בריאה בכל חושי', שדרכה לפי טבעה לשמור על עצמה בכל עת. והטביע הקב"ה בכל בעל חי לשמור על חייו. והגם דפחות הוא משמירת האדם על חייו ועיין גמ' ב"'ק ב' ע"ב אדם דאית לי' מזלא כתיב בי' כי יגח בהמה דל"ל מזלא כתיב כי יגוף ופרש"י דאית לי' מזלא שיש לו דעת לשמור את גופו.

ומיהו פשוט דאע"ג דהבהמה אינה יודעת לשמור את גופה, אבל מ"מ יש לה הרגשות טבעיות אשר הם שומרים אותה, וגם שאמרו חי נושא את עצמו, ולכן אפילו הפילוה בלא ידיעתה מפחות מי"ט לא נתרסקו אברי' שהרי אמרו חי נושא את עצמו. והפלת בעל חי מגובה שאינו יותר מי"ט שיערו בו חכמים שאין בו כדי לרסק איברי' כיון שהיא בכלל חי נושא את עצמה. אבל בהמה כזו שלפנינו שע"י החשמל אבדה הכרתה והוממה עד כדי שלא מרגישה כלום והרי הוא כבשר מת, כה"ג אפילו מפילין אותה בפחות מי"ט נמי אפשר שיתרסקו איברי'. ועיין שבת צ"ד את החי במטה פטור אף על המטה, אבל בכפות מודה ר"נ. עיין תוס' שם. וא"כ כ"ש בהמה שנטלה ממנו כל טבעי וחושי החיים והרי היא כאבן דומם שאז הבהמה נופלת בכבדות גדולה ועלולה יותר לריסוק אברים ולשבירת עצמות, כה"ג אפשר כ"ע מודו דיש כאן איסור משום ריסוק איברים אפילו פחות מי"ט.

גם מה שסוחבין אותה מהלול דרך מקום מדרון הנ"ל ונופלת לארץ ע"י הסחיבה, הגם דיש לפלפל בזה לענין נופלת במקום מדרון וכמו שציין כ"ת לדרכ"ת במחלוקת הפוסקים, אבל לפמ"ש שהסברנו לעיל הכ"נ גרע הוא מסתם נפילה, דלאחר שהוממה ע"י החשמל ועוד בה נשמתה וכמעט פרחה סוחבין אותה ממקום זה למקום אחר ברגלה האחת ונופלת ממקום גבוה 50 אינטשעס דרך מדרון אפילו מכל מקום כה"ג ודאי דיש לחוש לריסוק, ואולי אפילו ליציאת נשמה לפעמים שסוחבים בהמה לאחר שהוממה ע"י חשמל שהיא כבר מסוכנת שחיותה חלושה, ובשלמא בהמה בריאה אפילו סוחבים אותה על רגלה סובלת הרבה צער בזה ואפשר שישבור או יצא רגלה ויגרום לריסוק ניבין, אבל מ"מ הרי הבהמה בריאה היא אבל כה"ג שכבר היא מסוכנת אפשר שע"י הסחיבה והעלתה למעלה על רגלה תצא נפשה לגמרי קודם השחיטה, ועכ"פ ע"י המשיכה תפיל ראשה בכח, לפי שאין בכחה להחזיק ראשה, ולפי שכבר הוזקה ע"י החשמל יתקלקל הקרום והמוח. ועכ"פ ודאי דבבהמה מסוכנת כזו יש לחוש יותר.

ומעתה נבא לענין שחיטה תלוי' שחש לה. הנה כבר דברו בזה הרבה האחרונים ז"ל, אמנם ראה נא בשו"ת אגרות משה לידי"נ הגאון ר' משה פיינשטיין (שליט"א) יו"ד ח"ב סי' י"ג שהאריך הרבה בדבר, וכתב דבשחיטה תלוי' מלמטה למעלה שהבהמה תלוי' באויר והצואר למעלה והסכין למטה, הביא מחלוקת בזה בין רש"י חולין ט"ז דמתיר כשמוליך ומביא בסכין, והשמ"ח אוסר. ולכן כתב שאין להתיר אלא כשקושר הראש שלא יוכבד ובאם לא יקשרו הראש יש להחמיר ע"ש.

ומיהו בדידן לכאורה האופן האחר שכל הבהמה תלוי' והבהמה תלוי' על רגלה והראש תלוי למטה ואין לחוש משום שתכביד, שהרי הוא שוחט מן הצד. אלא שיש לחוש שתפרס עם ראשה קודם שישחוט הסימנים ולזה אם הנכרי מחזיקה אפשר דהי' סגי לה, והגם שגם בזה יש אוסרים, מ"מ בדידן כיון שהבהמה כבר מהוממת ואין כח בידה לפרכס עם ראשה כה"ג אפשר דליכא למיחש משום פירכוס, וא"כ מהאי טעמא עכ"פ לא הייתי יכול לאסור. וכל זה ראיתי לפלפל בדברי מעכ"ת.

אמנם לעצם דינא, הנה ימחול נא לעיין בספר שרידי אש ח"א שהאריך בדין הימום והביא שם דעת רוב גאוני הדור העבר מאשכנז וליטא והונגאריא וכמעט כולם פה אחד אסרו להמם את הבהמה בחשמל קודם השחיטה ועיין גם קונטרס הרב ששון וגם בשוועדען אסרו כל זה וגם בשוייץ.

עכ"פ לפענ"ד הדבר כבר יצא לאיסורא. ותמהתי שבברזיל שוחטין באופן כזה.

ולפענ"ד יעשה כ"ת כל מה שבידו לבטל מעשה שחיטה זו והשומע ישמע ותבא עליו ברכת טוב, ועכ"פ הירא לדבר ה' אם ח"ו לא תוכלו לבטל אופן הנ"ל אז תראו לפעול להיראים את דבר ה' שיתנו להם לשחוט כהוגן ולא יכשלו ח"ו באכילת נבילות וטריפות.

ויתן ה' חנו בלב מלכים ושרים ובלב יועציו ויוכל לפעול למען קדושת ישראל ויתקבלו דבריו בין אחינו בני ישראל ויזכה להיות ממזכי הרבים מעתה ועד עולם.

ידי"נ דושה"ט וש"ת וכל אש"ל בלב ונפש

מנשה הקטן

המשך בעמוד הבא...

 

*