המשך מעמוד הקודם...

מב) ונבוא על הביאור בבחינת[1] ההלכה, ולאור הספר המקובל בכל תפוצות ישראל בשו"ב שמלה חדשה הק', (נבאר) [ובאר] היטב, ושאר אחרונים בעזה"י:

מג) וז"ל השמ"ח סי' ו' סעיף ו' "כל הדרכים המבוארים להיתר בסעיף שלפני זה", פי' בעוף מותר לשחוט לכתחילה, אם הסכין נעוץ בקרקע שלא ביטלו, והעביר העוף על הסכין, אף שאין דרך שחיטה בכך מותר בעוף, וזה נקרא שחיטה מלמטה למעלה שמותר בעוף, ובבהמה אסור אפי' דיעבד כל סיגנון שחיטה, אם מעביר ראש הבהמה על הסכין. ואם העביר הסכין על הבהמה, בין שהבהמה ראשה למטה והסכין למעלה, ובין שהראש למעלה והסכין למטה, באופן שהראש קשור, אין חשש שתכביד על הסכין. אבל אם מונחת הבהמה ועומדת כדרכה, והראש אינו קשור, אפילו דיעבד אסור, מפני חשש דרוסה, ועל זה כותב השמ"ח וז"ל:

מד) כל הדרכים המבוארים להיתר בסעיף שלפני זה היינו דיעבד, אבל לכתחילה לא, דקצתם עדיין יש קצת חשש דרוסה (כגון שהוא שוחט בהעברת הסכין מתחת העוף בחודו, או שמעביר העוף על הסכין שזאת אינו דרך שחיטה — הכותב).

מה) וממשיך השמ"ח בלשונו: "ואין לשחוט לכתחילה בין בהמה ובין עוף, כי אם שהצואר יהיה למטה (נוסח אר"י), או בצדדים (יכולים לומר[2] שהשחיטה (בבאַקאַס) [בבאַקס]-פּען כמו שאנו שוחטים בארה"ב — הכותב), והסכין בידו ומעביר על הצואר, או שהבהמה וכ"ש עוף, ראשם קשור למעלה באופן שאי אפשר להכביד על הסכין[3] כלל והוא מעביר הסכין בידו מלמטה בצואר", עכלה"ק. זאת-אומרת, שאם נאמר שהשחיטה (בבאַקאַס) [בבאַקס] היא מלמטה למעלה ממש, ג"כ מותר[4] לכתחילה, כלשון השמ"ח אם ראשם קשור למעלה, זאת מותרת לכתחילה, וביותר נאמר בלשון השמ"ח: וקצתם אינם דרך שחיטה שהוא רגיל ואימן את ידו בה, וזאת נאמר על האופן שמותר רק דיעבד, כל-שכן באופן שלנו שנקרא קשור, ונקרא דרך שחיטה, ונקרא אימן את ידו, שפה בארה"ב רגילים השובי"ם בשחיטה כזאת[5] לאלפים, אי אפשר לומר שזה נקרא אינו דרך שחיטה, ואין שום צד[6] לערער בזה מבחינת ההלכה.

מו) ואדרבא השובי"ם פה בארה"ב, רגילים[7] כך, ורק בכך, ובאופן אחר אינם רגילים, וכשבאים למקומות ששוחטים אחרת, צריכים לאמן את ידיהם בזה כמה זמן, והרי זה סימן שהרגילות שלהם ואימנו את ידיהם באופן של (הבאַקאַס) [הבאַקס].

מז) גם הבית דוד מביא ביסוד הבית סי' כ"ד אות ד' בפנים באות ד' את דעת השמ"ח, באם קשור מותר, ומוסיף את דעת מנה"ז כ"ג סק"כ שגם בראשם קשור אין לשחוט לכתחילה, רק בשעת הדחק כגון שאי אפשר להפיל להארץ מאיזה סיבה, ושאלתי את דעתם של הרבנים[8] בזה, והיתה התשובה שזאת מיירי שהיה נהוג אצלם להפיל על הארץ, ואירע פעם אחת שלא יכלו להפיל על הארץ, אז ישנה השאלה שהשו"ב לא רגיל בכך ולא אימן ידיו, אבל אם הסדר הוא כך, והשובי"ם התאמנו ידיהם[9] כך, בוודאי אין שאלה בזה, והמנה"ז לא בא לחלוק על השמ"ח אלא להוסיף ולבאר שאם לא יהיו רגילים לזה, יהיו חששות. וסברא זו מובאת הרבה בספרי השובי"ם, עיין מראה ריאה סי' ו' אות ד'.

מח) וביותר, המעיין במנה"ז יראה לעינים שמיירי שהבהמה עומדת על רגליה[10] ממש, ולא כמו כאן שהבהמה מוחזקת היטב כל איבריה בכל הצדדים, ולא שייך כלל וכלל חשש שתכביד על הסכין, וזה ברור בלי שום ספק שזה אינה כוונת בעל מנחת הזבח, וכן כותב בעל אגרות משה בתשובה יור"ד ח"ב סי' י' שדעת מנחת הזבח הוא כשעומדת ברגליה, אז היא נרתחת, אבל אם רגליה קשורות למעלה אין שום חשש, עיי"ש.

והמעיין בדר"ת סי' ו' אות מ"ז, יראה כל פוסק שהנוסח החוששים באופנים מלמטה למעלה כלשונם: "מיד כשמתחילים לשחוט נרתעת וחולשות אחזתה ליפול על הארץ, ומכבדת[11] על הסכין", אולם באופן של (הבאַקאַס) [הבאַקס], לא נופלת לשום מקום כי הכל סגור ומסוגר, ובאופן של (הבאַקאַס) [הבאַקס], לא שייך בזה כל החששות הללו, והרבנים הגאונים הצדיקים הפוסקים פה, קיבלו[12] עליהם שבדרך זו היא שחיטה מעולה[13] למהדרין, והם בעצמם אכלו הבשר הנשחט באופן זה[14] ונתנו הבשר לכל ציבור החרדי[15], מכל שכבות היהדות.

מט)[16] אסיים מכתבי הקצר, והנראה לענ"ד כתבתי, וכל המליץ טוב על ישראל, ממליצים עליו מלאכים טובים להמליץ עליו אך טוב, אמן.

ידידך מריחוק מקום וקירוב הלב

יצחק אליעזר יאַקאָב

פה בגולת ארה"ב הנושא בעול בשחיטה ובדיקה וניקור [ולהפיץ נו"ט בישראל ובכל העולם כולו], בשחיטה הגאון מדעברעצין שליט"א, ור"כ "אוהל שלום צבי" להשתלמות בשו"ב ובניקור בארץ ישראל.

(נ.ב. היאקאב הזה הוא כעת שותף עם חיימאוויטש בוטשער סטאר, ועשה הרבה כסף כמו השוחטים השותפים של אהרן וויינשטאק, והכסף מדבר מתוך גרונו).

המשך בעמוד הבא...

*