א' פרשת ויחי טבת תשס"ח לפ"ק

לכבוד הכותב שנקרא בשם מיסטער "זאלץ" ועוד שמות אחרים אשר איני מעוניין לפרוט שמותם, [אבל השם האמיתי הוא מכשיל את הרבים, ושותפו של עמלק]

המשך ממכתב הקודם:

היות וכל ישראל ערבים זה לזה לכן אכתוב לך ענין חשוב מאוד שכפי הנראה לא ידעת מכל זה, והענין הוא א. אמונה בשכר ועונש, ב. אמונה בגלגולים:

מעשה נורא שסיפר

כ"ק מרן אדמו"ר מבאבוב זי"ע

מספר "סודות נפלאות ונוראות מגלגול"

מעשה נורא ואיומה שאירע בזמן האחרון בדור הסמוך לדורנו שסיפר כ"ק אדמו"ר מבאבוב זי"ע בהתוועדות חסידיו ברבים

(נדפס בזכרונות המאור ע' קי"א)

א. הגר"מ יונגרייז זצ"ל (הרב מקאשוי), העביר שוחט שהאכיל נו"ט - והשוחט הזה מת ונעשה דיבוק רח"ל וסיפר מעונשיו העצומים.

ב. הדיבוק לומד סימנים שלמים מתבואות שור ושאר הלכות שחיטה, ביחד עם דיבורי ניבול פה רח"ל.

ג. פריסת שלום מעולם האמת להרב מקאשוי.

ד. הדיבוק פורט ומונה כמה טריפות הכשיר מצד חימוד ממון, וכו'.

ה. אנשים מתרעמים על הרב מקאשוי - ולבסוף נתברר שאכן צודק.

הסיפור הנורא דלהלן שמעתי מאבי הרה"ק זצ"ל שהוא בעצמו בהיותו צעיר לימים, הי' עד ראי' במעשה הזה שאירע לפני אביו, הוא זקני מהר"ש מבאבוב זצ"ל, ואני בעצמי שמעתי המעשה הזה ממקורבו של זקני מבאבוב, ר' ישראל יצחק, וכן שמעתיו מהגבאים ומזקנים שהיו עדיין באותו מעמד וכולם העידו פה אחד על אמיתות המעשה האיום, ומעשה שהי' כך הי':

בחזקת מחלתו על זקני הרה"ק מהר"ש זצ"ל מבאבוב והי' אסור למטתו, נמלכו אנשי ביתו ושלומו להביא אליו את דר. וואכטעל מקראקא מגדולי הרופאים בזמנו ולא חפצו לסמוך על רופא העיר באבוב גרידא. בעת ההיא בא לפני זקני מבאבוב אב ובתו מהונגריא, הבת היתה בגיל הבגרות ודיבוק שרוי בתוכה ומצערה ביסורי תופת שאין לשער, וקול צעקותיה בקע שחקים, והדיבורים שיצאו מגרונה סימרו שערות ראש. מתוך דיבוריה ונוהגה הי' מבורר כשמלה ללא כל ספק שהוא, שזה הוא דיבוק השוכן בה וממרר את חייה.

הגבאים נתנו רשות להאב להיכנס עם בתו אל בית הספרים שהי' אצל בית המדרש ולהמתין שם עד שישאלו את פי זקני אם מסכים שיבואו לפניו. הלומדים בבית המדרש והמקורבים נפל עליהם אימתה ופחד בשמעתם את הצעקות המשונות ואת הקולות האיומים שיצאו מפי הנערה, והבחורים נסו מבית המדרש באימת מות. הדיבוק צעק מרה על היסורים והמכות הנוראים שהמחבלים מייסרים אותו על דבר העבירות הגסות שעשה בחייו ומדריכים מנוחתו.

מכל דיבוריו וצעקותיו של הדיבוק נתברר שהוא היה שוחט ובודק בכמה קהילות והאכיל טריפות ונבילות ועבר על איסורי תורה חמורים.

ממנהגיו המשונים נתאמתו הרבה דברי חז"ל, ואף שרשעים אפילו בפתחיהם של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. ברגעים שמחבליו הניחו לו קצת, דיבר דברים מכוערים של ניבול פה ובה בשעה למד סימנים שלמים מתבואת שור ושאר הלכות שחיטה, היה ברור כשמש שאין נערה בת י"ב בגדר כלל ללמוד בעל פה ברגילות מפתיעה ללא כל טעות שהוא, הלכות ארוכות מתבואות שור שלא שמעה מעולם.

הוא שר ניגונים הונגריים בניבול פה גס שכל זה לא היה שום שייכות לילדה קטנה, ולא הי' שום ספק שזה הוא דיבוק שנכנס בה. הוא סיפר לגבאים שנתגלגל זה כמה פעמים ועכשיו נתנו לו רשות להיכנס בילדה זו, להינצל קצת מיסוריו המשונים. קלי הדעת שעיניהם ראו ואזניהם שמעו דיבוריו ויללותיו, שבו בתשובה שלמה, כי ראו עין בעין, איך בעלי עבירה סובלים בעד פשעיהם הגסים. הם שמעו מפורש מפיו כמה טריפות הכשיר מצד חימוד ממון וכמה עבירות גסות עבר בתאוותיו.

כשהדיבוק שתק ישבה הילדה במנוחה כאלו לא נעשה דבר, ואולם כאשר התקיף אותה קפצה ממקומה בבהלה ונזקפה על ראשי אצבעות רגליה ופיה נפתח במלואו והקולות החלו להרעיש מגרונה. השמיע דיבורים איומים, תבואת שור עם ניבול פה, דין וחשבון מפשעיו, וצעקות משונות מהיסורים והמכות הנוראים שספג ממלאכי חבליו מלויו.

אבי הילדה התחנן אצל הגבאים שיניחוהו להיכנס לזקני הקדוש מבאבוב, אבל מקורבו, ר' ישראל יצחק, אמר שזקני אינו בקו הבריאות והביקור הזה יצערנו ויזיק לבריאותו, ולא אבה להרשות לו להיכנס. אמנם כמה מהנמצאים שם, בראותם את יסוריה של הילדה ואביה אמרו, שצריך לשאול את פי זקני אולי יסכים לראותה, ולתקן נשמה. אחרי חילוקי דעות נכנסו לזקני ומסרו לו ע"ד היהודי וילדתו ענה ואמר זקני מבאבוב, אם אפשר לתקן נפש ולפדותה מרשות הקליפות,  הרי זה זכות גדולה, ובפרט ששלחום הנה מן השמים, בודאי אין היתר לדחות נפש מלהושיע לה, ואמר  להכניסה.

אחד מן הגבאים, אברהם גבאי, שאמר שידע את השוחט ובודק בחייו, והי' לו פעם עסק עמו, פנה אל הילדה ואמר, הרי אמרתי לך אז שהנך שותה הרבה ויהי' לך סוף כזה. הילדה קפצה פתאום ממקומה ופשטה ידיה באריכות בלתי טבעית ומגרונה יצא קול מאוים. הגבאי אחזתו רעדה ונס בבהלה איומה.

הוסכם שהילדה תיכנס אל זקני זצ"ל תיכף בבוקר, אבל הגבאים יזמו תחבולה משלהם, לאחר כניסתה עד אחה"צ, להראותה מקודם לדר. וואכטעל, שהי' צריך לבוא אז אל זקני, ולשמוע את דעתו על החזיון האיום הזה, ואף שראו שזקני התכונן לקבל את הדיבוק מיד בבוקר, וצוה להכניס אליו ספרי קבלה שונים, בכל זאת גמרו אומר להמתין. כשראה זקני מבאבוב, שכבר עבר זמן מה והיהודי ובתו לא הוכנסו לחדרו, שאל את הגבאים לסיבת הדבר והודו לו, שרצו להראותה מקודם לדוקטור. אמר להם זקני, ומה תרוויחו אם יראנה, והרי ישאר אפיקורס כמו שהי' ובודאי לא יחזור בתשובה, והלא בקריעת ים סוף נאמר, נמוגו יושבי כנען וחיל אחז יושבי פלשת, אבל אף לא אחד חזר בתשובה.

אבא זצ"ל הי' רגיל לספר, שכשהוכנסה הנערה, נכנס גם הוא לחדר אביו, לראות איך יפול דבר, אבל מרוב אימה ופחד, אחז בהגבאים ר' ישראל יצחק ור' יצחק ליזר, כשארכובותיו דא לדא נקשן.

זקני שאל מיד את הדיבוק, מה אתה רוצה מהילדה התמימה הזו. הדיבוק התחיל לספר את כל דברי ימיו ושהי' חוטא ומחטיא עוד בנעוריו ונעשה שו"ב על אף קלות דעתו. הי' שו"ב בכמה קהלות ורבי משה יונגרייז זצ"ל, אב"ד קאשוי, העבירו מהיות שו"ב. אחרי מות נתנו לו רשות להתגלגל בנער שהובא לפני הרה"ק משינאווא, שציוה עליו לצאת מהנער ויתקן אותו, הוא אמנם יצא אבל הרב משינאווא שכחו לגמרי. אח"כ עינו אותו שוב בעינויים קשים ומרים עד שנכנס אל גוף הילדה.

זקני הק' מבאבוב אמר לו, אתה מענה ילדה מישראל שלא עשתה לך שום רע מעולם, אם תצא ממנה אני מבטיחך שילמדו כאן משניות לתיקון נשמתך ויהי' לך תיקון, אבל הדיבוק צעק בקול משתובב ומיילל, על הילדה יש להם רחמנות, אבל עלי אין מי שירחם. אמר לו זקני, אני מבטיחך שילמדו לתיקונך וגם אני בעצמי אלמוד. ושוב נשמע קולו המשונה באמרו, כבר הבטיחו לי פעם ללמוד בשבילי ולא קיימו הבטחתם.

ענה זקני ואמר, אם תצא מהילדה לא כאן, רק מיד כשתבוא לביתה, אני מבטיחך שאושיב מיד עשרה יהודים שילמדו בשבילך משניות שנה תמימה, ותהי' לך מזה טובה גדולה.

כתום זקני זצ"ל את דבריו, אמרו הגבאים אל אבי הילדה, הנה הרב הבטיח להושיעך ויכול אתה לנסוע לביתך לשלום. אך יצאו האב ובתו מחדר זקני והדלת כמעט שנסגרה אחריהם, פתאום חזרה הילדה ודחפה בכוח את הדלת שהסתובבה ברעש על צירה, וקול איום משונה ומיילל במרר משונה ומוזר פרץ מגרונה: מען זאל נאר נישט פארגעסן צו לערנען. אחרי רבות בשנים כשאבי ז"ל סיפר לי המעשה סיים, הקולות המשונים עדיין מצלצלים באזני כאלו עכשיו שמעתים.

עוד בלילה ההוא לקח זקני ז"ל משניות בידו ולמד בקול, כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וכו' והתעמק מאוד ברעיונותיו.

אחרי כמה ימים בא מכתב מאבי הילדה בתודה עצומה לזקני ז"ל, שהדיבוק עזבה ובתו ב"ה נתרפאה.

אחרי הסתלקות זקני זצ"ל, הי' אבי בברידיוב ואיקלע לתמן גם הרב הגאון מהר"מ יונגרייז ע"ה מקאשוי, אמר לו אבי ז"ל, הרב מקאשוי, יש לי אליכם פריסת שלו' מהעולם העליון. שאלו רבי משה, מה אתם חושבים, הרב מבאבוב. ענה אבי ז"ל, שמעתי בעצמי נשמה אחת מהעולם האחר מתאונן, שהרב מקאשוי העבירו משחיטתו ואין לו מנוחה משום ששחט והאכיל טריפות ונבילות.

השיב לו רבי משה, כן אמת הדבר, לא הי' לי כלל טעות בשקץ הזה. הי' אנשים שהתרעמו עלי בשביל שהדחתיו, אבל אני הכרתי מיד שהי' שקץ.

אולם זקני ז"ל קיים הבטחתו ולמדו אצלו משניות שנה תמימה ועשה בזה טובה מכופלת, שהדיבוק לא יצער עוד אנשים מישראל, והדיבוק אחרי סבליו העצומים המציא לו מנוחה נכונה בתיקון נשמתו.

זכות זקני ז"ל יעמוד לנו ולכל ישראל להוושע ב"ב בכל מיני ישועות ונחמות.

עכ"ל הספר הנ"ל.