דף קיג     113 PAGE

גליון "קול הסת"ם" # 113
טבת תשס"ח לפ"ק

דרשה של האטליין הרה"ג רבי נחום ראזענבערג שליט"א

# 73

טל: 1-212-461-2778

חוה"מ סוכות שנת תשס"ח

 השגחה סתמית

א.           כד) כבר נודע בישראל מספרן של רבותינו ז"ל שראוי להשגיח על השוחטים ובודקים בעינא פקיחא וכו') שו"ת מהר"מ שי"ק יור"ד סי' א').

ב.           כה) השוחט יהי' תמיד עיני הרב עליו להשגיח על ידיעותיו והנהגותיו ועל עניני חושיו אם לא אבד כח הרגשתו וידיעת סכין ותיקונו) תקנת כל גדולי הגר שנתקיימו בפאקש שנת תר"ה, מובא בס' השוחט והשחיטות דף 36).

רביה"ק מסאטמאר מקוואות

ג.          כו) מצאתי מכתב בספר דברי יואל (מכתבים ח"ב או' ט') ודבריו מוסבים בענין השגחה במרחץ והיות שמדבריו יש ללמוד התנהגות תרסיסי השגחה במקולי בשר דדמיא להדדי ממש, ע"כ אעתיק לשונו שבשם וזלה"ק. צר לי מאד שנודעתי מכמה מקורים ברורים שאין שום השגחה... וזה חמור מאד והשגחה מוכרחת יותר מעל עצם המקוה, ראשית חמור יותר שהוא דאורייתא לכו"ע... גם כיון שיש להבלן נגיעת ממון בזה אין לסמוך עליו כלל כי בודאי הוא רוצה שיהי' הכל במהירות בשביל רוחא דממונא, ואם יש השגחה כראוי שיהי' נעשה הכל כתורה וכהלכה צריך לזה קצת מתינות ובא לידי הפסד וא"כ הוא משוחד מנגיעת ממון, ואף בחכמים אמרה תורה"ק כי השוחד יעור עיני חכמים וק"ו עיני הבלנים, ופשיטא שאין לסמוך עליו בזה... ואם יש לב"ד השגחה על עצם המקוה ולא על הטבילה אי"ז אלא מכשול כי סוברים העולם שהוא תחת השגחה ובאמת אם אין השגחה על הטבילה אינו כלום כי נכשלים רבים, ותמה אני על המכשלה הזאת שתחת ידכם וכו' עכלה"ק.

ד.           כז) בשו"ת נחמד מפז יור"ד סי' ה' בתוך הדברים) קטע ד"ה ולא אמנע) וז"ל: ולא אמנע אגב אורחי להעיר כי לדעתי השגחה קפדנית ומדוייקת מאד נצרכת על כשרות הסכין. לבד מטעמים הנ"ל) שכ' לעיל שם דמהזהרת הפוסקים ומנהג כמה מקומות להצריך שני להשגיח ולבדוק הסכין, וכן מדברי הפוסקים שכתבו דאצל הסכין שכיחא היזיקא ורובא דקלקולא - המו"ל). יש גם להוסיף מ"ש השמ"ח ותב"ש סי' ח"י דאסור לנבל בחנם משום איסור בל תשחית, ובמחז"ב שם הוסיף משום צעב"ח וכן ביטול תיקון ניצוצי קודש של הבהמה, וגם חששא דברכה לבטלה לפעמים. כל אלו הטעמים הן המשכת שלשלת הארוכה של טבעות הטעמים המכריחים השגחה מעולה וכל התירוצים ואמתלאות וישובים שונים של הקצבים ובע"ב המקמצים ממון וכל מחשבתם להרבות הון תועפות למו יזכרו שהעושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו.

השגחה - בכפרות

ה.          ואף אם יהי' מאותן שעליהן נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו, עוד יזכור למו כי לא לעולם יטור לא ירד אחריו כבודו ולא יועיל הון ביום עברה.

ו.              חומרות, הידורים, דקדוקים רק הם ילוו אותו לבית עולמו וימליצו טוב בעבורו. כסא, כבודו, ופלטרין שלו לא יועילו לו מאומה רק להרבות הקטרוג וכו' עכ"ל.

ז.             כח) מצאתי לגאון הגאונים מוהר"ר יונתן אייבשיץ זצ"ל שדעתו שצריך לרב לעמוד על המשמר עיוה"כ בעת שחיטת הכפרות כיון שאז השחיטה מהירה. וה"ה לדידן בכל השנה ששוחטין לאלפים ובזה אחר זה. והא לך לשון הכו"פ סי' ח"י או' טוב.

ח.           והנה בעיה"כ ששוחטין כפרות ומרבים העם להביא וממהרים על השוחט... ועכ"פ יש לרב המורה להשגיח ע"ז בשוחטים ביום הנבחר לבל יתפרצו ויקילו ראשם בענין בדיקת סכין ובדיקת סימנים וכדומה לרב טורח המלאכה שלהם... עכ"ל.

ט.          כט) שו"ב שיצא נו"ט מתחת ידו אי"ל תקנה ע"י ששוחט כשר אחר ישגיח עליו (שו"ת חקרי לב ח"א יור"ד קס"ד דחה דעת המקיל, וכ' שהעבירו הקהלות במצרים היתר זה מכל וכל, וכ"כ בדכ"ת סי' קי"ט ס"ק צ').

י.              ל) פוק חזי עד היכן חזקו כחו של המשגיח המפקח ממ"ש בשו"! בית שלמה) יור"ד סי' א') דאע"ג שעד אחד המעיד על השו"ב שחשוד להאכיל טריפות. יש בו חילוקי דינים, מכל מקום אם הנאמן והמשגיח העיד על השו"ב שחשוד להאכיל טריפות יש להעבירו דאעפ"י שאינו רק עד אחד מכל מקום כיון דהנאמן בודאי בר סמכא הוא דהא שמוהו הרב והקהל נאמן שישגיח בדרכי השחיטה הרי רוב בני העיר דעתן סומכות על עדות הנאמן ואסור להם לאכול משחיטת ובדיקת השו"ב ההוא. ע"כ.

גם יר"ש בהול על ממונו

יא.        פתיחה: מדור זו מטרתה להוציא טעות מושגר בפי ההמונים כי אדם שהוא יר"ש אמיתי כל הון דעלמא לא יחליפנו ולא ימיר אותו, ולא יעבירוהו מדעתו, האמת ניתן לגלות כי דבר זה בניקל גם לבר בי רב דחד יומא לברר זיל קרי בי' רב הוא ומקרא מלא דיבר הכתוב "השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" וגם חכז"ל הוסיפו ואימצו דבר זה בהבאת דוגמאות שאירעו אצל גדולי התנאים ואמוראים שנשחדו בלי יודעם ונהפך לבם בהטייה להנותן כמבואר בכתובות קה. לדוגמה נאמר שם "אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב" "ואפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת" ע"ש.

יב.        ועוד, גורמת לו להפך דברי אלקים חיים ממש ואומר על טהור טמא, ועל טמא טהור, על אסור מותר, ועל מותר אסור. (ספרי, שופטים קמ"ד).

יג.          ועל האחרון אעתיק מ"ש בילקוט ירמי' רצ"ב "משה ושמואל מעלה שני נביאים הללו מכל הנביאים ע"י שלא נטלו שוחד שאלולא כן לא הי' להם כח כנגד ישראל להוכיחן". (וע"ע סוטה מז: דברים רבה ה, סה, תנחומא תולדות חי ושופטים ח' מכילתא משפטים כג, שוח"ט תהלים י"ז, ילקוט תולדות קי"ד).