דף קה     105 PAGE

גליון "קול הסת"ם" # 105
טבת תשס"ח לפ"ק

המשך הדרשה של האטליין הרה"ג רבי נחום ראזענבערג שליט"א - # 72

טל: 1-212-461-2778

ערב סוכות שנת תשס"ח

פני הדור כפני הכלב – תשס"ח

א.          כדאי להבין הענין איך יכול להיות כי כמעט כל הרבנים לא איכפת להם שכל אחינו בני ישראל לא מניחים תפילין ואין להם מזזוזות כשרות?

ב.          בואו וראו מה שכתב כתב בשער בת רבים על התורה: המנהיגים יתפייסו מהמחרפים אותם בעד מחצית השקל. [ועיין עוד שם על הפסוק "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה" – "ממראה עיניך" – היינו, ממנהיגי העדה, שיהיה לנו מנהיגים כאלו אשר אם נראה אותם נשתגע, עיין שם.]

שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה מ"ט:): בעקבות משיחא פני הדור כפני הכלב, כי הכלב בעת פניו זעומים יכרת כנף מעיל איש בחרון אפו, אך אם האיש ישליך לו פרוסת לחם או עצם אחת - מיד יראהו פנים שוחקות, כי שתי פנים לו.

פרנסי הדור, לפעמים מחרף אותם אחד מהבעלי בתים הבורים והבוערים בעם, והפרנס בחרון אפו ישפוך עליו בוז וקלון בלי שעור, אך כאשר יעבור יום או יומיים ישכך חמתו ובעד כוס יין או מחצית השקל יתפייס.

(ידיו אמונה חלק ב')

"בדור שבן דוד בא פני הדור כפני הכלב"

כאן ארבעה באורים למאמר הנזכר לעיל:

מראים עצמם כאוהבים, וליבם בל עמם. (מהרש"א)

רבינו המהרש"א: "וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו" כלל בזה מעלות השכליות ומעלות המדות, שכולם יהיו נמאסים בדור ההוא, ופני הדור כפני הכלב... (עיין פירוש רש"י, דברים פרשה כ"ח ל"ד).

נראה לפירוש כי נקרא כלב כי כולו לב נאמן לאדוניו, ואמר שפני אותו הדור יהיו כפני הכלב, שמראה לפנים כאילו הוא אוהב, אבל ליבו בל עמו, כי לפי האמת האהבה, שהיא נראית לפניך, היא נעדרת בלב, על זה אמרו (בפרק ב' דסוטה): "ואין הדור רואה אלא לפנים".

ג. המנהיגים ירוצו לפני העם ככלב לפני האדון.

שבן דוד בא פני הדור כפני הכלב" (סוטה ופרק חלק) - מנהגו של כלב להתקדם ולרוץ לפני בעל הבית. לכאורה נדמה, כאילו הכלב מתהלך כאוות נפשו, והאדון נגרר אחריו ומכבד את רצון כלבו. כל זאת לכאורה, והנה באמת יודעים אנו, כי ההיפך הוא הנכון, בעל הבית ילך אל אשר ירצה, והכלב רץ לפניו ונשמע לפקודתו. אם רק יבחר בעל הבית בכוון אחר, מיד הכלב מסתובב אף הוא ומתקדם לפני אדונו בכוון החדש.

כתקונן, עת היהודים נשמעו להוראות התורה, הורו פני הדור את הדרך, הם קבעו להיכן ללכת, והדור צעד בעקבותיהם. בעקבתא דמשיחא ימוגר שלטון התורה, הדור יבחר את הדרך כראות עיניו ופני הדור ירוצו בדרך זו לפני ההמון ככלב לפני האדון.

(הגאון רבי ישראל סלנטר ז"ל בקונטרס עקבתא דמשיחא)

ד. כמו כלב המתנפל על האבן ולא על הזורקו, כן יסרבו להכיר, כי הקדוש ברוך הוא המכה וילחמו עם המקל.

חיים" זכרונו לברכה (בשם הגרי"צ בן בעל "נפש חיים" ז"ל) פירש את המימרא: "פני הדור כפני הכלב" בדרך אחרת. הטבע של הכלב שאם יסקלו אותו באבנים, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שהמן קם על ישראל, יש לדעת, כי המן זה אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבטנו בו. "הוי אשור שבט אפי" (ישעיה), אין שום טעם להלחם עם המקל, כי כלום חסרים מקלות בשמים. הרבה שלוחים למקום. יש לנקוט באמצעים, שימנעו מן העמים, מלהקים "מקלות" עלינו.

עקבתא דמשיחא תהיה הדעה נעדרת, וככלב שוטה ינשכו את המקל. מנהיגנו המתחדשים יכריזו מלחמה על ממלכות אדירות. מה כוחנו מה גבורתינו? מאמרים בעיתונים הם כדורים שאנו יורים בהם אל האויב, והתוצאה מה היא? רק מבעירים את חרונם וזעמם של הנחשים עלינו. המנהיגים רואים את המקל ומסרבים להכיר את המכה במקל. "והעם לא שב עד המכהו" (ישעיה, שם)

יהיו יראים מלומר את האמת

דמשיחא לא ימצא רק אחד בעיר, שלא יפחד לגלות את האמת בפרהסיא בתוך העיר, ולא ימצאו רק שנים, שלא יפחדו לגלות את האמת, על כל פנים, לבני משפחתם – האחד בעיר יגן על כל העיר, והשנים במשפחה יגנו רק על משפחתם.

סימן לביאת המשיח ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד

הנביא אמר שמונה עשרה קללות על ישראל, ולא נתקררה דעתו, עד שאמר להם המקרא הזה: "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד..."

נתקררה דעתו, עד שאמר להם: "ירהבו הנער בזקן" – אלו בני אדם, שמנוערין מן המצוות - ירהבו במי שממולא במצוות כרמון, "והנקלה בנכבד" – יבוא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.

דמשיחא...ויראי חטא ימאסו... נערים ילבינו פני זקנים... וכיון דקללה זו סימן לביאת המשיח נתקררה בה דעתו של ישעיה.

ג.           ועכשיו תבינו איך סופר שאוכל בשר חלב ונבילות וטריפות איך יכול להיות שהפרשיות שלו כשר! הלא הוא פסול אפילו לעדות, ואיך אתה מאמין לו על דבר שהנפש שלך תלויה בזה?

ד.           הרבה שואלים אותי איך מותר לדבר נגד הבשר בהמה הלא זה מצוה לאכול ביום טוב בשר בהמה?

ה.           ובשבת אנו שרים בזמירות, בשר ודגים וכל מטעמים ומה תענה לי על זה? האם אתה רוצה לעקור מצות עשה בתורה ח"ו?

ו.             ידידי חביבי שאלה גדולה שאלת?

ז.             אבל תדע כי כתוב בתורה וזבחת כאשר צויתיך, וגם כן כתוב בתורה נבלה וטרפה לא תאכלו, וגם כן כתוב כל חלב וכל דם לא תאכלו, הרי אתה שאם זה לא כאשר צויתיך אסור לאכול הבשר הזה, ויש לנו ב"ה שו"ע על הלכות שחיטה והלכות טריפה שאם היה אחד מהלכות טריפות, אז הבשר טריפה או נבילה.

ח.          הצה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זצ"ל כתב בשו"ת דברי חיים" (יו"ד ח"א סימן ז') על גרמניה, ומבאר שם שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעווה"ר ראינו על ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז [לערך ארבעה מיליאן יהודים רח"ל] שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השוחטים ובודקים הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש). וכל זה היה כבר לפני מאה ושלושים שנה.

ט.         בא ונשאול את כל אחד, איך אנחנו יכולים להיות טֶמְבֶּלִים גדולים כאלו שֶפֶּתִּי מאמין לכל דבר, דבר שכתוב בתורה שהטריפות הוא אסון מספר אחד של עם ישראל כמו שכתוב בדגל מחנה אפרים" (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל.].

י.             וראיתי בספר אלף כתב שמביא מה שכתוב בספר ה"אביב" - ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה. מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, רבי נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ך מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח מפראנקפורט דמיין, עכ"ל.

יא.       הספר הזה כותב בפרטיות על פראנקפורט דמיין שהוא בגרמני-ה, ואנו רואים ששני נביאים הרבי מצאנז ורבי נתן אדלר מקובלים בנסתר מתנבאים בסגנון אחד. הרי אנו רואים כאן בפשיטות שהקדוש ברוך ברוך מתנהג עמנו "מדה כנגד מדה", במדה שאדם מודד מודדין לו (סוטה דף ח' עמוד ב), ואם הסכין או השוחט אינו כשר אז נתהפך חס ושלום ונעשה מהסכין של שחיטה "חרב" של "על חרבך תחיה", רח"ל. וכל זה כתוב בתורה.

יב.       הצה"ק רבי הלל מקאלאמאייע ז"ל, בשו"ת בית הלל (סימן ט' מ"ח) וז"ל: תדעו שעבירה זאת של נבילות וטריפות חמור מאד באיכותו משאר עבירות, שעל שאר עבירות אמרו חז"ל בנים משחיתים אף על פי שמתחיתים נקראים בשם בנים, מה שאין כן באיסור נבילה וטריפה שעל הכתוב "ואנשי קדש תהיון לי", פירש"י אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי.

יג.         מעתה אם אינכם נזהרים חס ושלום מאיסור נבילות וטריפות איך אתם אומרים בכל שני וחמישי "כרחם אב על בנים כן תרחם עלינו" ואיך אתם אומרים בימים הקדושים "אנו בניך ואתה אבינו". איך מורא לא יעלה על ראשכם שיאמר ד' איני מכיר אתכם ואינכם שלי עבור שנפשכם מגואל מאכילת טריפות, מכל שכן וקל וחומר בעת ובעונה כזאת אשר אחינו בני ישראל הרבה מהם נתונים למשיזה ובוזזים ד' ירחם עליהם, על מי לנו להשען רק על אבינו שבשמים, וגדול הרועה השומרן.

יד.        עוד כתב שם בספר האבי"ב ה"אביב" - ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה: ועל הנודע ביהודה כתב עינו כעין חשמל - על מדינת מעהרן פיהם [בגרמני-ה] כתב, נחתם היא עם חותמו של סמ"ך מ"ם ר"ל, וישמור עצמו כל בעל נפש לעבור שם (ואין לך דבר שעומד בפני התשובה). ובעיר פראג כל זמן שהי' הנודע ביהודה בחיים לא היה יכול הסמ"ך מ"ם להיות שם, רק בדוחק בבחינת אורח ועכשיו מולך שם, ותחילת הקלקול יצא על ידי חזן וראש הקהל וכו' - ועל בתי כנסיות אלו כתב שם כל תפלתם בהם תועבה כמו אשר מתפלל בבית הכבוד, וגרוע יותר כי שם אשר מזכירין שם.

טו.       כדי להבין קצת למה צריך מסירת נפש לענין הקדוש הזה אשר כל עם ישראל תלוי בזה, נביא לדוגמא מה שכתב בתולדות יעקב יוסף (פ' נשא בד"ה העולה) כתב וז"ל:

טז.     עתה התחכם היצה"ר שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי"ש.

יז.         וכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה ז"ל וז"ל: אם הרב אינו משגיח על השוחט ובודק כראוי וסומך עצמו על חזקתו הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו.

יח.       וכן מובא בתבואות שור (על מסכת חולין) שהסמ"ך מ"ם יושב על כסא של ג' רגלים, רבנים, חזנים, שוחטים, ואינו צריך לעמול הרבה וכך יש לו הכל ברשותו.

יט.       ובשו"ת חת"ס (או"ח סימן ר"ה) כתב וז"ל: המלך זקן וכסיל (הוא היצה"ר, הוא הסמ"ך מ"ם) יושב על כסא של ג' רגלים. רגל א'  החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב': שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג': סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום, עכ"ל.